Врата кругооборотов ч.29 | Тора в Свете Каббалы

	א) דע, כי אם אדה»ר כאשר נברא ביום ששי, היה מתעכב וממתין מלהזדווג עם חוה אשתו, עד ליל שבת, היו כל העולמות נתקנים כמו שהודעתיך. ולפי שבו ביום שהיה חול עלה למטה והוליד, לכן יצא קין מעורב טוב עם רע, כמו שיתבאר. גם אם קין לא היה חוטא, היה הוא הבכור, והיה הוא ותאומתו כדוגמת חכמה ובינה, והיו הבל ותאומתו כדוגמת ת»ת ומלכות.
	ב) וכן עד»ז יצאו אח»כ עשו ויעקב כדוגמת קין והבל. ואלו היה עשו ראוי וצדיק, היה לו יתרון עם יעקב, כי היה הבכור במקום חכמה, ויעקב במקום ת»ת. וכיון שחטא עשו, נטלה ממנו הבכורה, ונטל יעקב פי שנים, חלקו וחלק אחיו עשו, ולכן נקרא יעקב כנגד ת»ת, וישראל כנגד חכמה. גם בזה תבין ענין, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו.
	ג) ונחזור לענין, כי כאשר חטא אדם בע»ש, ועי»כ היה כח בנחש להטיל זוהמא בחוה אשתו, ואז נולדו קין והבל מעורבים מטוב ורע, אך היה שנוי ביניהם, והוא, כי קין היה רובו רע ומעוטו טוב, והבל היה להפך. ואמנם זה הענין הוזכר אצלינו בהרבה מקומות, וצריך להודיעך ביאורו, ומה ענין רובו או מיעוטו וזכרהו.
	ד) דע, כי קין היה בו נר»ן מבי»ע דקדושה, ושלשה אלו נתערבו בקליפות דרע בנר»ן, אמנם הבל היו בו נר»ן קדושות כנזכר בקין, אמנם תערובת הרע של הקליפה, לא נתערבה רק בנפש ורוח שבו, אבל הנשמה היתה כלה טוב, בלי תערובת רע. וזה ענין אומרו רובו טוב ומעוטו רע, כי לא היה שוה בשוה בשלשה חלקיו. אמנם קין, היו שלשתם מעורבים טוב ברע.
	ה) ונניח עתה מלבאר גלגולי קין, ונבאר גלגול הבל אחיו, כבר נתבאר אצלינו, כי אין הרוח מתגלגל, עד אשר תתגלגל הנפש בתחלה ותושלם להתקן, ואח»כ בא הרוח ומתגלגל להתקן, ואחר תקון הרוח, מתגלגלת הנשמה. והנה הבל היו בו נפש ורוח מקולקלים ומעורבים רע בטוב, אבל הנשמה היתה טובה לגמרי. והנה כאשר נתגלגלה כדי להתקן, הנה התחלה הנפש להתגלגל בסדר הנזכר, ונתנה לשת בנו של אדה»ר, ואז נסתלק ממנה הרע שבה, ונתנה בבלעם הרשע. והנה ב’ בחי’ אלו הטוב והרע של הנפש, שהיו כלולים בהבל, נרמזו בשמו. כי הטוב שבה, היא ה’ של הבל, וזו נתנה לשת כנזכר, וז»ס כל שת»ה תחת רגליו, אותיות שת»ה הם שת ה’, וכבר ידעת כי מזמור זה נאמר על משה, שעליו נאמר ותחסרהו מעט מאלהים והנה הוא שת עצמו כמו שיתבאר. והרע שבנפש הבל, הם שתי אותיות ב»ל, וז»ס ומשפטים בל ידעום, כי שתי אותיות מורים על הקליפות, ואלו שתי אותיות נתנו אל בלעם, ב»ל מן בלעם.
	ו) וכבר הודעתיך, כי אפילו בחי’ הרע, כאשר מצטרפת ונבררת מתוך הטוב, בהכרח הוא שיהיה בה קצת ערוב נצוצי קדושה, וז»ס בלעם, שהיה נביא מכח הנצוצות האלו. גם ז»ס שאמרו רז»ל שהיה שקול כמשה, וזה להיותם מבחי’ אחת, כי גם משה היה מן שת מהטוב שבו, כמו שיתבאר. ולכן נתגלגל הטוב המועט שהיה בבלעם, ונתן בנבל הכרמלי, ושם התחיל להתקן. ולפי שבלעם אין כחו אלא בפיו בלשון הרע ובקללות, לכן כשהרגו פנחס, נתגלגל באבן דומם, לתקן לשון הרע שהיה בפיו, שהוא הפך הדומם. וכמו שנתבאר אצלינו גלגולי אדם בדצח»ם. וכאשר נבל אחז דרכו, ופגם יותר בלשון הרע שאמר על דוד המלך ע»ה, באומרו מי דוד ומי בן ישי וכו’, ואדרבה חזר וקלקל את אשר עותו מתחלה, ולא די שלא תקן, אלא שקלקל, לכן כתיב בו ויהי לאבן, כי מזלייהו חזי, מה שנתגלגל תחלה והיה לאבן דומם כנזכר, וראה שקלקל יותר, ואז וימת לבו בקרבו.
	ז) והרי נתבאר, כי נפש הטוב דהבל, נתנה לשת ושם נתקנה לגמרי. ונפש הרע דהבל, אשר עדיין היו בה קצת נצוצי קדושה, נתגלגלה בבלעם, ואח»כ בנבל, ולכן יש בו בנבל אותיות ב»ל מבלעם והבל.
	ח) ואחר שנתקנה הנפש לגמרי, אז כבר יכול הרוח להתקן, ואמנם נודע, כי הרוח בא משש קצוות: חג»ת נה»י, אבל כללותו הוא שלשה קוים: ימין, ושמאל, ואמצע. ואמנם הרוח הזה, נתגלגל בנח הצדיק, והוא בחי’ התפשטות הו»ק של הת»ת. ואח»כ כשהוליד שלשה בנים, אז הרוח הכולל שלשה קוים כנזכר, נתגלגל בשלשתם, והם: יפת, כנגד חסד. חם, כנגד גבורה. שם, כנגד ת»ת. וזו הבחי’ של הת»ת שבשם, היא בחי’ ספירת ת»ת בעצמה, אשר גם יש בה כללות כל הו»ק. ואמנם הרוח הזה לא נתקן, ולא הוברר הרע שבו לגמרי, כמו שנתקנה הנפש בשת כנזכר, ולכן כיון שעדיין נשאר מעורב מטוב ורע, לכן מן חם בן נח יצא טבי עבדו של ר»ג, ולכן נקרא טבי, ע»ש שהוא מבחי’ הטוב שהיתה עדיין מעורבת ברע, ועתה נתנה בטבי.
	ט) אח»כ נתגלגל הנשמה במרע»ה, ולפי שמעולם לא נתערב בה שום קליפה דרע כנז»ל, והיה טוב בלי רע, לכן נאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא, לאפוקי הנפש והרוח שהיו מעורבים מטוב ורע כנזכר. ואמנם כבר הודעתיך, כי הגם שכל זמן שאין הנפש נתקנה לגמרי, אין הרוח בא עד שתתקן הנפש, וכן אין הנשמה באה עד שיתוקן הרוח, האמנם אחר שכבר נתקן הרוח, יכולה הנפש שכבר נתקנה בתחלה, לבא עתה להתחבר עם הרוח הנתקן. ולכן אחר שנתקנה הנשמה, יכולים הנפש והרוח שכבר נתקנו בתחלה, לבא עתה להתחבר עם הנשמה הנתקנת. והנה משה שהנשמה שלו היתה נתקנת, יכלו לבא בו גם הנפש והרוח שכבר נתקנו כנזכר, ולכן כל הבחינות של גלגולי הנפש והרוח נרמזו במשה באופן זה: כי הנה ש’ של שת היא במשה, ושתי אותיות ש»ם כלם במשה, וה’ של הבל היא במשה.
	י) ובזה תבין פסוק ראה אתה אומר ואתה אמרת ידעתיך בשם, ולא נמצאת אמירה זו נזכרת בשום פסוק, אבל ירמוז אל מה שכתוב, כי שם נתגלגל במשה. ועליו (גם נח) רמז ואתה אמרת ידעתיך בשם. גם נח נתגלגל בו, ועליו רמז וגם מצאת ח»ן בעיני, הם אותיות נ»ח למפרע. ויען היות שם נגלה באותיות משה, הזכיר בו ידיעה, כמש»ה ידעתיך בשם, שהוא נודע ונגלה. אבל בנח שלא נרמז שמו במשה, לא הזכיר בו ידיעה, אלא מציאה, וגם מצאת חן, כמי שמוצא מציאה טמונה ונסתרת, ולכן חזר ואמר ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך, ולא אמר אם נא ידעתני בשם, ואם מצאתי חן, לפי שבחי’ שם כבר היתה פשוטה לו, כיון שנרמזה ונגלתה בשמו. אבל בחי’ נח איני יודע אם היא כלולה בי, כיון שלא נרמז בשמי, ולכן אם גם נח כלול בי, ועי»כ מצאתי חן בעיניך, תמורת נח הודיעני נא את דרכיך ואדעך, למען אמצא חן בעיניך, כי גם בענין נח תהיה לי ידיעה מבוררת שמצאתי חן בעיניך להיות נכלל בי.
	יא) אמר שמואל: עוד מצאתי לקוטים מפוזרים, נעים ונדים מהדרושים הנז’ באדה»ר, ואמרתי להעתיקם פה, אע»פ שאין להם שייכות כ»כ פה, וז»ל, דע, כי קודם שחטא אדה»ר, היה בו כללות כל ד’ עולמות אבי»ע, בכל חמשה בחי’ שבכל עולם מהם, שהוא: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. ואחר שחטא, נסתלקו ממנו קצתם, וחזרו למקומם בקדושה, וזו מדרגה אחת. וקצתם נשארו בו באדם, ולא שלטו בהם הקליפות וזו מדרגה שנית. וקצתם נשארו ממנו, ונפלו לתוך הקליפות, נשמות הזכרים שהיו באדם, נפלו בקליפה דכורא. ונשמות הנקבות שהיו בחוה נפלו בקליפה נוקבא, וזו מדרגה שלישית. ודע שהמדרגה השניה, נחלקת לשתים: הא’ היא, הנשמות שנשארו באדם, לצורך גופו ועצמו. והשנית היא, הנשמות שנשארו בו, אמנם כשנולדו בניו קין והבל, הנחילם להם ונתנו בהם.
	יב) ונבאר עתה כללות כל השלשה מדרגות הנז»ל בקצור, וקודם לכן צריך שנקדים כמה הקדמות. נודע, כי ד’ עולמות אבי»ע, הם נקראים או»א וזו»ן. ונודע, כי באבא אין שום קליפה נאחזת בו, ובאימא בג’ ראשונות שבה, ובזו»ן בכתרים שלהם. ובכל שאר בחינותיהם יש בהם אחיזת הקליפות כשבני אדם חוטאים.
	יג) ונבא אל הבאור: הנה כל הבחי’ הנז’, שאין הקליפה נאחזת בהם, נקראת זיהרא עילאה דאדה»ר, זולתי בחי’ הנפש שבהם. ונמצא, כי בחי’ יחידה חיה נשמה רוח, דכל עולם האצילות הנקרא אבא כנזכר, וכן בחי’ או»א של עולם הבריאה הנקרא אימא כנזכר וכן בחי’ עשרים כתרים שבזו»ן של עולם הבריאה, ושמנים כתרים שבאו»א וזו»ן דיצירה, ובאו»א וזו»ן דעשיה, סך כלם עשרה פרצופים, וכל פרצוף מהם כלול מי»ס, וכל ספירה מהם כלולה מעשר, ויש בה בחי’ כתר, נמצא שהם ק’ כתרים בעשר פרצופים הנז’, והנה גם כל כתר מהם כלול מי»ס, וארבעה בחי’ עליונות שבו, שהם: יחידה חיה נשמה רוח שבכל כתר מן ק’ כתרים הנזכר, נקרא זיהרא עילאה, ובכל בחי’ אלו נסתלקו לגמרי מן אדם, ועלו למקום קדושתם. באופן שהם ב’ בחי’ דזיהרא: הא’ היא זיהרא עילאה דאצילות, שהם יחידה חיה נשמה רוח שבעולם האצילות. והב’ היא, זיהרא עילאה שבשלשה עולמות בי»ע, והיא כוללות כל ב’ פרצופים או»א, שהם חיה ונשמה של עולם הבריאה, וכ»ש א»א הנקרא יחידה דבריאה. וכן ד’ בחי’ הנקראות יחידה, חיה, נשמה, רוח, שבכל כתר מק’ כתרים שיש בעשרה פרצופים, שיש מזו»ן דבריאה עד סוף נוקבא דעשיה, כל זה נקרא זיהרא עילאה של שלשה עולמות בי»ע כנזכר. וב’ מיני זיהרא אלו, נסתלקו לגמרי מן אדם, וזו נקראת מדרגה א’.
	יד) מדרגה ב’, גם היא נקראת זיהרא עילאה, שאין קליפה נאחזת בה, אמנם להיות גרועה מעט מהמדרגה הראשונה, לא נסתלקה לחזור למקומה לגמרי, אמנם נשארה באדם, והיא בחי’ נפש דעולם האצילות, וזו בחי’ אחת דאצילות. הבחי’ הב’ היא, הנפש שבק’ כתרים הנז’ שבשלשה עולמות בי»ע, ושתיהם נשארו באדם ממש כנזכר. ונקראים המדרגה השנית. המדרגה הג’ היא, כל שאר הספירות, שיש בעשר פרצופין הנז’, זולת המאה כתרים הנז’, כי כלם נשרו ממנו וירדו למקום הקליפות כנז»ל.
	טו) ועתה אכתוב, מה שנסתפק לי, כי לא קבלתי ממורי ז»ל, והוא זה, כי הנה שמעתי ממנו, כי המדרגה הזו השניה, נחלקת לשתים: האחת העליונה היא, הנשמות שנשארו תמיד באדם עצמו בגופו. השנית הגרועה ממנה, היא הנשמות שהוריש לקין והבל כשנולדו, ואפשר כי אין עלוי וגרעון הנז’, רק לאותה הבחי’, אבל לבחינות אחרות אפשר שזאת הב’ מעולה מן הראשונה. גם נסתפקתי, מה הם הנשמות שנשארו באדם, ומה הם הנשמות שהוריש קין להבל, ואיך נתחלקה מדרגה זו השנית לשתי חלוקות, וכיצד סדר חלוקתם. ואמנם ידעת מה שכתבתי, כי קין והבל היו בהם ב’ בחי’, אחד נשמותיהם של קין והבל עצמם, שהם מג’ עולמות בי»ע לבד, כשאר נשמות בני אדם, שאינם מהמדרגה השנית הנזכר. והשנית היא, החלק הב’ מן המדרגה הב’ הנזכר שכתבנו, עוהורישה אדם אביהם להם, ויש בה כללות כל המשכת ד’ עולמות אבי»ע, מן סוף הנפש של עולם העשיה, ועד תחילת הנפש דעולם האצילות, וזו היא בחי’ מעולה מאד מאד.
	טז) גם כתבנו, כי שתי חלקי זו המדרגה הב’ שוים, זולתי לענין בחי’ א’ לבדה הנזכר שם. גם כתבנו, כי קין והבל לקחו נפש דאצילות, נראה כי יותר גבוהה ומעולה חלק הב’ ממדרגה הב’, שהיא של קין והבל, יותר מנשמות שנשתיירו באדם לצורך עצמו. גם כתבנו, כי נפש דאצילות, לא נשארה באדם ממש, וגם לא נסתלקה לגמרי, אבל נשארה חופפת ומרחפת על ראש אדם, עד שנולדו קין והבל ולקחוה, ועוד בחי’ חלקיהם אשר בשלשה עולמות בי»ע. גם כתבנו, כי אחר שחטא אדה»ר, לקח חנוך זיהרא דאריך, ואדם זיהרא דאבא, וחוה דאימא, והבל דז»א, וקין דנוקבא. ולא ידעתי אם כל זה הוא בחלקי האצילות, או בחלקי בי»ע וכ»ז צ»ע.
	יז) גם בענין שלשה ראשונות, שהם: אריך, ואו»א דבריאה כנז»ל, לא שמעתי ממורי ז»ל, מי לקחם, אם אדם, אם קין והבל בניו, וכ»ז צ»ע. ובמקום אחר כתבתי, כי מרע»ה שהיא גלגול הבל לקחם.
	יח) עוד כתבתי, כי דעת דז»א, הוא נעשה מתרין פרקין דשתי זרועות דא»א, אותם המחוברים בתרין כתפין דאריך, ואלו נקראים ירושה, שהורישו או»א לבניהם זו»ן, ושאר ד’ פירקין שבשתי זרועות, נשארו לעצמם, ונקראים אחסנתא דאו»א. ונודע, כי קין והבל, מזה הדעת דז»א יצאו, ונמצא כי אדם וחוה, שהם נקראים או»א, לקחו לעצמם בחי’ ד’ פירקין הנז’, שמהם נעשו חו»ב כפולים לשניהם, ותרין פרקין שהורישו לבניהם, הם הנקראים דעת דז»א כנזכר. וכן נראה בפירוש במקום אחר, כי שאר המוחין השאיר אדם לעצמו, והדעת לבדו הוא שהוריש לקין והבל בניו, נמצא שנוכל לומר, שכל חלקי הדעת הוריש לקין והבל, מן הדעת שבנפש דאצילות, עד הדעת דנוקבא דעשיה. ומה שנשאר באדם לעצמו, הם שאר חלקי המוחין חו»ב שבו, המתפשטים בכל י»ס גופו. כי כן גם החו»ג של הדעת שהוריש לקין ולהבל, גם הם מתפשטים בכל גוף ז»א בי»ס שבו כנודע, וזה מוכרח. ובזה יובן גריעות נשמת קין והבל, מנשמות שנשתיירו באדם עצמו לפי שעיקר אחיזת הקליפות הוא בדעת, בסוד עץ הדעת טוב ורע, כמבואר אצלינו. אבל בבחי’ עצמם, יותר מאירות הנשמות הבאות מן הדעת, מהנשמות של תרין מוחין חו»ב, כי יש להם כמה לבושים ומסכים, כנודע ממעלת נדב ואביהוא על אלעזר ואיתמר, כמו שכתבנו במקום אחר, ושם נתבאר היטב, ענין קין והבל בכל אלו הספקות שנסתפקתי, וגם איך הגבורות שהם עיטרא דנוקבא יצא מהם קין ונצוצותיו זכרים וע»ש היטב.
	יט) הקדמה קטנה בסוד היבם, וז»ל, הנה האדם כאשר נתחייב לבא בגלגול ומת, ואח»כ נולד לו בן, אחר מיתתו שהניח אשתו מעוברת, הנה האיש ההוא מתגלגל ובא בגוף הבן ההוא, וז»ס היבום. וז»ס אביי האמורא, כי נולד אחר שמת אביו, ואז נתגלגל אביו ממש, ולכן נקרא אביי ע»ש אביו שנתגלגל בו. ונלע»ד שאין זה ממורי ז»ל, אלא להר»א הלוי ז»ל.
	כ) הקדמה קטנה, יש נפשות שאינם מבחי’ שרש קדושת שבת עצמו, אלא מכללות תוספת השבת, ואין להם רק אותה בחינה לבדה. גם אינה יכולה לעלות יותר מאותה בחינה, כיון שאין שרשה אלא משם.