א) דע, כי כל הנשמות ורוחות ונפשות שבכל הנבראים בעה»ז, כלם כלולים ונתלים באדה»ר, כי הנה אדה»ר היה כולל כל החמשה חלקים הנז»ל הנקרא ממטה למעלה נרנח»י הנמשכות מן חמשה פרצופין, י»ס, הנקראים ממעלה למטה א»א ואו»א וזו»ן. ונתחיל לבאר בחי’ הנפש, וממנה תקיש אל הרוח ונשמה וכו’. דע, כי נפש אדה»ר כלולה ברמ»ח איברים […]

 

Врата кругооборотов ч.31

א) דע, כי כל הנשמות ורוחות ונפשות שבכל הנבראים בעה»ז, כלם כלולים ונתלים באדה»ר, כי הנה אדה»ר היה כולל כל החמשה חלקים הנז»ל הנקרא ממטה למעלה נרנח»י הנמשכות מן חמשה פרצופין, י»ס, הנקראים ממעלה למטה א»א ואו»א וזו»ן. ונתחיל לבאר בחי’ הנפש, וממנה תקיש אל הרוח ונשמה וכו’. דע, כי נפש אדה»ר כלולה ברמ»ח איברים ושס»ה גידים, ומספר כלם הם תרי»ג. ונמצא היות נפש האדם כלולה מתרי»ג שרשים. ואמנם כל אבר ואבר מרמ»ח איבריו, וכל גיד וגיד משס»ה גידיו, יש לו פרצוף אחד שלם, כולל כל התרי»ג איברים וגידים שבו ממש. ולכן כל אבר או גיד מהם, נקרא שרש אחד גדול ושלם. אמנם לפעמים ע»י העבירות והפגמים, גורם שאלו התרי»ג הגדולים יתחלקו ויתפרדו עד ס’ רבוא שרשים קטנים, וגם הם נקראים שרשים ממש, אלא שהם קטנים ולא כראשונים. אבל יותר מס’ רבוא שרשים קטנים, אי אפשר להם להתחלק, כי אין גלגול יותר מס’ רבוא. כנזכר בתקונין תקון ס»ט. וכן עד»ז כל אבר ואבר, וכל גיד וגיד שבאדה»ר, הנקרא שרש אחד גדול כנזכר, הנה הוא נחלק לתרי»ג נצוצות נשמות כנזכר, ונקראים נצוצות גדולים, וכלם שרש אחד. ולפעמים ע»י הפגם יתחלקו גם הם לס’ רבוא נצוצות קטנים, באופן כי הם תרי»ג שרשים גדולים, ולא פחות מזה. אבל אפשר להתחלק עד שעור ס’ רבוא שרשים קטנים ולא יותר. ועד»ז בכל שרש מהתרי»ג הגדולים יש בו נצוצות גדולים כמספר תרי»ג, ולא פחות. אבל יותר אפשר להם להתחלק עד ס’ רבוא נצוצות קטנים, ולא יותר. האמנם יותר מתרי»ג, ועד ס’ רבוא, אפשר שיתחלקו, עד עשרה אלפים, וכיוצא בזה עד ס’ רבוא ולא יותר. ודע כי, כל זה בחלק הנפש. וכן עד»ז כי יש שיתפרד עד אלף, ויש עד אלפים, ויש ממש, הוא בחלק הרוח. וכן עד»ז בחלק הנשמה.
ב) וסבת הפרש התחלקות הנזכר בין רב למעט הוא, כפי הפגם והעונות. ודע, כי קין והבל, הם ב’ כתפות אדה»ר, קין בשמאל, והבל בימין. ובחי’ הכתף הזה, הוא אותו הפרק והאבר המחבר את הזרוע עם הגוף, והוא דבוק ממש ומחובר בגוף, ונוטה מעט לצד אחורי הגוף מלמעלה. וכיון שהדבר כן, נמצא כי קין והבל כל אחד מהם, נתחלקו איבריו עד ס’ רבוא נצוצות קטנים. וכל זה גרם להם חטאם הנודע, וז»ס מ»ש בתקונין תקון ס»ט, כי מרע»ה הוא בקדמיתא הבל, ואתפשטותיה עד שתין רבוא, ואתגלגלו נצוצותיו בכל דור ודור, בסוד דור הולך ודור בא, והבן זה.
ג) ויש מעלה אחת לאלו השתי כתפות שבהם נתלים קין והבל, כי הנה מוח הנקרא דעת, הנמשך בגוף דרך חוט השדרה, בתחלה נמשך דרך ב’ כתפות אלו, ומשם יורד עוד ונמשך עד היסוד, ומשם יוצאת טפת הזרע. ובהגיע טפת הזרע מן הכתף היסוד נקרא היסוד כפת תמרים, והם אותיות כתף. גם בהתחבר יחד ב’ הכתפות ביסוד, שיורדת הטפה משניהם עד היסוד, אז כתיב שתי כתפות חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחובר, כי אז מתחברים ביסוד. גם אז היסוד נאמר בו האלף לך שלמה, כי שלמה שהוא היסוד הנקרא את בריתי שלום, ואז עולה למנין אלף, שהם בגימטריא ב’ פעמים כתף. האמנם כל כתף לבדו, הוא בגימטריא ת»ק, כמנין אותיות הנעלמות במלוי שד»י כנודע.
ד) ונבאר עתה ענין הכתף השמאלי של אדם, הנקרא שרש קין. דע, כי הנה הכתף הזה נקרא אבר א’ כנזכר, ונודע כי כל אבר כלול בשר וגידים ועצמות. ודע, כי אלו הגידים שבכל אבר ואבר, אינם מכלל השס»ה גידים הידועים שאינם מכלל הרמ»ח איברים, אבל הם העורקים הקטנים שבפרטות כל אבר ואבר. והנה אבר הכתף הזה, בשלשה בחינותיו, שהם: בשר, וגידים, ועצמות, מתחלק עד ס’ רבוא נצוצות נשמות, הכלולות בפרצוף אחד שלם, מן הראש ועד העקבים. והנה העקב השמאלי שבפרצוף ההוא, מתחלק ליותר מן תרי»ג נצוצות נשמות, ומכללם הם: נשמת חזקיה מלך יהודה. ונשמת ר’ עקיבא בן יוסף. ונשמת עקביא בן מהללאל. וכמו שיבאר פרטיהם לקמן. ושלשלת יחוס נשמת השרש הזה. ואמנם בחי’ טפת הזרע, הנמשכת ממקום העקב הזה עד היסוד, לפעמים נעשת יעקב, ולפעמים נעשת עקביא בן מהללאל, ולפעמים עקיבא, וכיוצא בזה.
ה) ודע, כי כל בחינת העקב, היא המלכות שבאותו פרצוף, ולכן יש יכולת בכל הנשמות שבעקב הזה, לעלות למעלה עד סוד המחשבה, בסוד נקבה תסובב גבר. ולסבה זו זכה ר’ עקיבא לעלות עד המחשבה, וכמו שרמזו רז»ל באמרם עליו, שתוק, כך עלה במחשבה, והבן זה.
ו) ודע ענין א’ בשתי כתפות אלו, כי כאשר יש פגם מחמת איזה עון, בכתף אחד מהם, או אם הפגם הוא בכתף השמאלי, כמו אם נפגם בחטאו של קין שעומד שם, אז גם הכתף הימני נפגם, וכן כיוצא בזה. ולכן מי ששרשו מן הכתף השמאלי הנזכר, יהיו בו שערות ארוכות בכתפו הימין והשמאל, אלא ששערות השמאל יהיו מרובים על של ימין, לפי כי שם עיקרם. אבל כאשר נפגם כתף הימני בחטאו של שרש הבל הנאחז שם, אז אין הסימן הנזכר ניכר רק בכתף ימין לבד. ונמצא כי מי שהוא מאבר כתף השמאלי, יהיו בכתף השמאלי שערות ארוכים יותר משאר השערות של הגוף, וזה להורות כי שם הוא מקום אחיזתו באדה»ר. ובשער רוח הקדש בפרק הכרת הפרצוף נתבאר קצת מענין אותיות הנר»ן וכו’, ע»ש.
ז) ועתה אוסיף קצת ביאור בענין אלו השתי כתפות דאדה»ר. כבר הודעתיך, איך נצח והוד דעתיק יומין, מתלבשים תוך חו»ג, תרין דרועין דא»א, ואח»כ תרין דרועין דאריך, נתלבשו בתרין מוחין חו»ב דאו»א. ותרין כתפין דאריך, נתלבשו במוח דעת דז»א, הנחלק לתרין עיטרין, הנקראים חו»ג כנודע, ומהם נמשך אור המקיף אל נוקבא דז»א. גם ידעת, כי עתיק יומין אין בו רק ט’ ספירות, והם הנקראים בפרשת נח בזהר, בשם ט’ היכלין, דלאו אינון היכלין ולאו אינון נהורין וכו’. כמו שנתבאר אצלינו בבאור ריש אדרא זוטא וע»ש. ולא הוזכרה בחי’ מלכות בעתיק יומין כלל, ולכן שרש המלכות לא נרמזה אלא בספירת ההוד שבו, כנודע כי לעולם עומד הזכר בנצח, והנקבה בהוד. והנה ההוד של עתיק יומין, מתלבש בגבורה דא»א, והיא הכתף השמאלי דא»א, הנקרא עיטרא דגבורה, והבן זה השם של עיטרא מה עניינה, בסוד עטרת בעלה, כי שם נרמזת ונאחזת המלכות כנזכר. ונמצא כי מזה הכתף השמאלי, נמשך נצוץ אור אחד, להיותו בחי’ אור מקיף אל נוקבא דז»א, ולכן שרש קין אשר הוא מצד נוקבא דז»א, נאחז בכתף שמאלי של אדה»ר. ואמנם הכתף הימני הוא מן נצח דעתיק יומין, ובו סוד ז»א דכורא, ולכן שרש הבל הוא בכתף ימני של אדם. וכבר נודע כי המלכות אפשר לה לעלות למעלה ממקום הזכר, בסוד עטרת בעלה, ובפרט בבחי’ או»מ כנזכר, ולכן תדע גודל מעלת הכתף השמאלי של אדם הראשון כמה הוא.
ח) עוד ביאר לי ענין התרי»ג איברים באופן זה, דע, כי כל הנשמות כלולות באדם הראשון, ובו נחלקים לשרשים רבים, וזה עניינם: בתחלה הם נחלקים לג’ אבות, ואח»כ לי»ב שבטים, ואח»כ לע’ נפש, ואח»כ מתחלקים עוד, עד ששים רבוא שרשים קטנים, ומהם נכללת נשמת אדם הראשון. והנה הכתף הימני של אדה»ר, מתחלקים פרטיו, ע»ד פרטי הכלל הנזכר, כי תחלה נחלק לשלשה אבות, ואח»כ לי»ב שבטים, ואח»כ לע’ נפש. וכל אלו הם בחי’ ע’ שרשים קטנים שבו, וכלם אינם רק שרש אחד פרטי, משרשים גדולים של אדה»ר. ואמנם אין בו רק ע’ שרשים קטנים, וכלם יחד הם פרצוף אדם אחד. ואח»כ אלו הע’ שרשים מתחלקים עד ס’ רבוא נצוצות נשמות. ואינם נקראים שרשים אלא נצוצות.
ט) והנה כל שרש א’, מאלו השבעים שרשים קטנים שבכתף הימני הנזכר, הנה יש לו פרצוף אחד שלם, וכל ס’ רבוא נצוצות שבכתף הימני ההוא, הם נקראים שרש א’ גדול שבאדה»ר, והוא הנקרא בשם שרש הבל בנו של אדה»ר. ועד»ז הוא בכתף שמאלי של אדה»ר, כי יש בו שלשה אבות, ונחלקים לי»ב שבטים, ונחלקים לע’ נפש, ואלו הע’ נקראים ע’ שרשים קטנים שבו, ולא עוד. וכל הע’ שרשים אלו, מתחלקים ג»כ לס’ רבוא נצוצות, ואינם נקראים שרשים. וכל שרש מאלו השבעים, יש לו פרצוף א’ שלם, וכל אלו הע’ שרשים, הם נקראים בשם שרש קין בנו של אדה»ר.
י) והנה משרש א’ של אלו ע’ שרשים בו נאחזים ר’ עקיבא, עקביא בן מהללאל, חזקיה המלך, כנז»ל בדרוש שקדם. וזה השרש הנזכר, הנה הוא נחלק ליותר מתרי»ג נצוצות, וכלם יחד הם פרצוף אחד שלם, ובפרצוף השרש הזה, שם נאחזים חזקיהו המלך, ור’ עקיבא, ועקביא בן מהללאל. האמנם חזקיהו המלך הוא נאחז בראש הפרצוף הזה, אבל ר’ עקיבא ועקביא בן מהללאל וזולתם הם נאחזים בעקב של הפרצוף הזה.
יא) ונלע»ד חיים, כי כפי מה שביארנו עתה, וממה שביארנו בדרוש שקדם, נמצא כי זה השרש הנזכר הוא בחי’ העקב של כללות הכתף הזה, שהוא שרש א’ מן חשבון הע’ שרשים של קין, ובראש עקב זה חזקיהו, ובסוף עקב זה שהוא פרטות העקב של העקב, שם הם ר’ עקיבא ועקביא כנלע»ד.
יב) ואמנם בדרוש הקודם נתבאר, כי הנשמות הנכללות באדם, מתתלקים לתרי»ג שרשים גדולים, ואח»כ נחלקים לס’ רבוא שרשים קטנים, ופה ביארנו שמתחלקים באופן אחר, שהם שלשה אבות, וי»ב שבטים, וע’ נפש בלבד, ואחר כך נחלקים לס’ רבוא שרשים קטנים. אמנם אם נדקדק, תראה כי הכל הולך אל מקום אחד, ותראה איך התרי»ג נחלקים לס’ רבוא, כי הנה אותיות ת»ר מן תרי»ג, הם מתחלקות ת»ר אלף, שהם ס’ רבוא. ואות הג’, היא בחי’ שלשה אבות. ואות י’ היא בחי’ ע’ נפש, כי הנה שש קצוות הם כנגד ס’ רבוא כנודע, ותוסיף י’ על ששים, יהיו ע’ נפש. גם ב’ אותיות י»ג, הם בחי’ י»ב שבטים, והאחד הוא כללותם, הרי איך תרי»ג הוא כללות כל החלוקים הנז’.
יג) ונחזור לענין קין והבל כי הנה תרין עיטרין, הם עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה, הגנוזים תוך או»א, והנה אדם וחוה הם או»א, והבל הוא עיטרא דחסד, וקין הוא עיטרא דגבורה.
יד) עוד סדר לי מורי ז»ל ענין שרשי הנשמות באופן אחר, וזה עניינו, הנה נתבאר למעלה, כי יש באדם, נפש מעשיה, ורוח מיצירה, ונשמה מבריאה, ונפש מנוקבא דז»א דאצילות, ורוח מז»א דאצילות, ונשמה מבינה דאצילות, ונשמה לנשמה הנקראת חיה, מאבא דאצילות, ויחידה מכתר הנקרא א»א דאצילות. והנה כל שרש ושרש משרשי הנשמות, יש לו חלק בכל אלו המדרגות הנז’, האמנם זה סדר חלוק השרשים של הנשמות הנה ראשית חלוקם, הם נחלקים לחמשה שרשים, והם: א»א, ואו»א, וזו»ן. וכאשר נברא העולם, נתחלקו חמשה שרשים אלו באופן זה: זיהרא עילאה דאדם, אשר זכה בה אח»כ חנוך, היא בחי’ א»א. ואדם לקח בחי’ אבא, וחוה אימא, והבל ז»א, וקין נוקבא דז»א. ומן הראוי היה שיקדים הבל שהוא בז»א של קין שהוא בנוקביה, אבל לפי שחטא אדם ועירב טוב ברע, גרם פגם זה שקין נולד בתחלה קודם הבל, כמבואר אצלנו בשער הפסוקים, בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו וע»ש. והנה כל שאר הנשמות שבעולם, נולדים מה’ שרשים אלו הנז’, שהם בעולם האצילות. האמנם שאר הנשמות הנולדים מחמשה שרשים דבי»ע, כנודע כי בכל עולם מהם יש חמשה שרשים אלה, הנה כלם טפילים ונגררים לאלו החמשה שרשים דאצילות, ונכללים בהם, באופן שכל הנשמות שבעולם, מושרשים בחמשה שרשים הנז’, וכל שרש מהם נחלק לי»ס שבו, ונמצאו כלם חמשים שרשים בכל עולם, ואלו חמשים דאצילות שרש לכלם, ונכללים בהם. עוד מתחלקים אלו החמשים שרשים לכמה מדרגות, כמו שיתבאר במקום אחר בע»ה.
טו) והנה כל שרש ושרש משרשי הנשמות, כולל פרצוף אחד שלם ברמ»ח איברים ושס»ה גידים, וכללותם תרי»ג, והם יחד בנין פרצוף הנשמה בכללותה, הנקרא שרש אחד, אבל בפרטה הם תרי»ג נצוצות, אשר כלם הם ת»ח. ועוד יש בכל שרש מהם נצוצות הרבה, וכלם הם עמי הארץ, העוסקים בישוב העולם, כי כל שרש מהם דומה לאילן אחד, שמוציא פירות, שהם הת»ח, ועלים וענפים ועצים וקליפין וכו’, והם עמי הארץ. והנה כאשר בא עת יציאת נצוצות נשמות אלו בעה»ז, אפשר שימצאו יחד שנים או שלשה או עשרה נצוצות וכיוצא, וכלם בזמן אחד ובדור אחד, עם היותם כלם משרש אחד, והוא כי הנה אפשר שיבאו יחד בעה»ז ב’ נצוצות, אחת מעין ימני, ואחת מעין שמאלי שבשרש ההוא, או שיבואו יחד חמשה נצוצות, שהם חמשה פרקים ראשונים של חמשה אצבעות יד ימין. או שיבוא עשרה פרקין ראשונים של עשר אצבעות יד ימין ויד שמאל, וכן כיוצא בזה, וכן עד»ז ימצאו יחד בדור אחד כמה נצוצות שהם מבחי’ הגידים, אלא שהם סמוכים זה לזה. ולכן אל תתמה, אם ימצאו יחד ר’ עקיבא ועקביא בן מהללאל, וכן אם ימצאו יחד בדור אחד של אמוראים, אביי, ורמי בר חמא, ורב דימי מנהרדעא, אע»פ שכלם משרש קין, מאבר כתף שמאלי של אדם הראשון, כמו שיתבאר לקמן בע»ה.
טז) עוד יש סבה אחרת אל הנזכר, והוא במה, שנתבאר אצלינו, כי כאשר גלתה השכינה בתוך הקליפות, גלו עמה כל הנשמות של הצדיקים, וכפי בחי’ המצות שיעשה איזה צדיק מן השרש ההוא, וכפי הזמן ההוא, כך יוכל להוציא נצוץ אחד או שנים וכו’ מתוך הקליפות, ויעלה אותם משם, ויבאו בעה»ז, ואע»פ שלא יהיו הנצוצות סמוכים זה לזה בשרש ההוא, כי הכל תלוי כפי הזמן, וכפי המצות שיעשה הצדיק של שרש ההוא כנזכר.
יז) עוד ענין אחר קרוב אל הדרוש הנזכר, הנה אדה»ר היו לו נפש מעשיה, ורוח מן יצירה, ונשמה מן הבריאה, ועליהם נר»ן דאצילות, מנוקבא דז»א, ומז»א, ומאימא. ואלו השלשה שהם מעולם האצילות, נקראים זיהרא עילאה דאדם, הנזכר בסתרי תורה בפרשת קדושים דף פ»ג ע»א, וכבר נתבאר בזוהר, כי קודם שנולדו קין והבל, חטא אדה»ר, ואז נסתלקה ממנו זיהרא עילאה, שהם שלשה חלקי האצילות הנז’, ובזה נתקיים גזרתו יתברך, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי נסתלקו ממנו שלשה חלקי האצילות כנזכר, ואין לך מיתה קשה מזו. והנה כשהוליד קין והבל, אז נתנה נפש דאצילות, שנסתלקה מאדם, ונתחלקה בשניהם בקין והבל, ולקמן יתבאר בע»ה ענין גלגול קין מבחי’ נפש דאצילות שזכה בה, איך נתגלגלה ונתפשטה בקינן ומהללאל, עד שנתגלגלה בנדב ואביהוא בני אהרן, שהיו שניהם תרי פלגי גופא, כנזכר בזהר פרשת פינחס ובפרשת אחרי מות. וזש»ה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ממש, הנדרש על נדב ואביהוא, כמ»ש רז»ל. והענין הוא, כי הם הם בחי’ נפש דאצילות דאדם הראשון ואח»כ לקחם פינחס במעשה זמרי, כנזכר בזהר. וכמו שיתבאר לקמן בע»ה. גם יתבאר, איך אע»פ שקין והבל לקחו נפש דאצילות דאדם, כדי לתקנה, לפי שחטא אדם בעץ הדעת וערב טוב ברע כנודע.
יח) אמנם הרוח דאצילות של אדם הא’, לקהו אליהו הנביא ז»ל, ולכן עלה בשמים, ולא מת כשאר בני אדם, כי היה דומה למלאך ה’ צבאות, ולא לבני אדם, ואח»כ נעשה מלאך בשמים כנודע. וזהו טעם שלעולם לא הזכיר באליהו ז»ל, אלא בחי’ רוח, וכמש»ה ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, וכתיב נחה רוח אליהו על אלישע, וכתיב ורוח ה’ ישאך. אמנם לא זכה אל הרוח הזה דאצילות, עד שהרגו לזמרי במעשה שטים, לפי שמוכרח הוא שאין הרוח שוכן באדם אלא עד היות בו נפש ולכן כאשר פינחס הרג לזמרי, זכה ולקח נפש דאצילות, שהיתה בנדב ואביהוא. ואחר שזכה לנפש דאצילות הזאת, אז זכה לחלק הרוח דאצילות, ועליו נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום, כי הרוח הוא מן הת»ת והיסוד כנודע, ושניהם נקראים שלום, כנודע מפסוק שלום שלום לרחוק ולקרוב, ת»ת ויסוד.
יט) וחלק הנשמה של אצילות, לקחה חנוך בן ירד, ולכן היה מלאך בשמים, הנקרא מטטרו»ן כנודע. ולכן לא מת כבני אדם גם הוא. ודע, כי בחי’ זו הנשמה דאצילות, היא הנקראת שרו של עולם, להיותה נמשכת מעולם האצילות, והיא שולטת על העולמות כלם. ובזה יתורץ הקושיא הנודעת בענין חנו»ך ומטטרו»ן, דאם שניהם אחד, א»כ בעולם היצירה, הנקראת עולם דמטטרון, מי היה אז שר העולם, בהיות חנוך עדיין למטה בארץ בעה»ז. אבל הענין יובן, במ»ש בזהר ריש פרשת נח, בתוספתא על פסוק נח נח, כי כל צדיק יש לו תרין רוחין, חד בארעא לתתא, וחד בשמיא לעילא וכו’, והבן זה. וז»ס הנה בשמים עדי, זהו חנוך, שהוא בגימטריא עד»י. וסהדי במרומים, זה אליהו ז»ל, כי שניהם מלאכים בשמים כנזכר. וז»ס עדות ביהוסף שמו, והענין הוא, כי יוסף הצדיק, זכה לנשמה זו של חנוך, הנקרא עדי כנזכר, ולכן ויהי יוסף יפה תואר, כי זכה ליפיו של אדה»ר, הנמשכת לו מפאת אותה הנשמה עילאה דאצילות. ואמנם לא זכה אליה יוסף, עד אותה הלילה שהיתה מקץ שנתים ימים, שנגזרה עליו גזירה לצאת אז מן הסוהר, וביום ההוא עלה לגדולה, וזש»ה בצאתו על ארץ מצרים.
כ) ויובן זה, במה שנתבאר בדרושים הקודמים, כי כניסת הרוח או הנשמה באדם, היא בלילה בהקיצו משנתו. גם בזה יובן מ»ש חז»ל על סיום הפסוק שפת לא ידעתי אשמע, כי באותה הלילה בא גבריאל, ולמדו ע’ לשון. והענין הוא, כי הנה חנו»ך מטטרו»ן, הוא מלך על ע’ שרים של ע’ אומות, ויודע ע’ לשונותיהם. וכאשר נכנסה בו בלילה ההיא נשמת מטטרו»ן כנזכר, לכן ברגע אחד למד כל ע’ לשון. והנה גם נשמה זו דחנוך, נתגלגלה בר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג, כמבואר אצלינו, כי הוא גלגולו של יוסף הצדיק, ולכן גם ר’ ישמעאל הנזכר היה יפה תאר מאד, כנודע למאמר רז»ל וגם ז»ס מה שנזכר בפרקי היכלות, כי כשהיה עולה ר’ ישמעאל הנזכר למרום, היה קורא אותו מטטרו»ן הדר זיוי. האמנם צורך גלגול נשמה זו בר’ ישמעאל הנזכר, הוא לשתי סבות: הראשונה היא, לפי שהקב»ה אמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והנה לא נמצאה נשמה זו באדה»ר כשמת, ולא סבלה ממש עונש המיתה, אמנם נסתלקה ממנו כשחטא. ועוד הוסיף על זה סבת שנית, כי גם יוסף הצדיק חטא, על שגרם לאחיו שימכרוהו, וגירה והסית אותם עליו ע»י חלומותיו, ובהביא דבתם רעה אל אביהם, ולכן הוצרכה נשמה זו להתגלגל בר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג, כדי שתסבול עליו ממש עונש המיתה. ודע, כי אדם הראשון זכה קודם שחטא, אל נרנ»ח מן מלכות ות»ת ובינה וחכמה דאצילות, מארבעתם יחד. ומרע»ה זכה אל הדעת דאצילות. ושלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, זכו לחג»ת דאצילות, זה בחסד, וזה בגבורה, וזה בת»ת.