Врата кругооборотов ч.36 | Тора в Свете Каббалы

	א) ובה יתבארו השרשים בפרטות, וז»ל, ועתה אכתוב כמה מיני שרשים של נשמות שקבלתי ממורי ז»ל, ויש מהם שהרחיב הבאור בו יותר מזולתו, ולכן אתחיל ברב הבאור, ואשלים במעט הבאור. השרש האחד המתייחס לקין בנו של אדם, וכמו שהרחבנו בעניינו בדרושים שקדמו, ועוד נשארו קצת פרטים מפוזרים, ואקבצם ואסדרם עתה יחד פה. ואח»כ אבאר בקצרה שרשים אחרים. הנה אע»פ שבספר הזוהר והתקונין אמרו, כי קין הוא מן הזוהמא שהטיל נחש, והבל הוא מסטרא דאדם, כבר ידעת מה שאמרו שם במאמרים אחרים, וגם באדרת נשא, דקין והבל כל חד מתרוייהו אחידן בעץ הדעת טוב ורע. והענין הוא דע, כי הנה ע»י חטאו של אדה»ר, נתערב טוב ברע, וכאשר אח»כ הוליד קין והבל, יצאו שניהם מורכבים מטוב ורע, אלא שקין להיותו מבחינת הגבורות, היה רובו רע מן זוהמת הנחש, ומעוטו טוב מצד אדם. אבל הבל רובו טוב מצד אדם, ומעוטו רע מצד זוהמת הנחש. אמנם בחי’ הטוב שבקין, הוא בתכלית המעלה במאד מאד, לפי שהיה הבכור, ולקח הבכורה של חלק הטוב.
	ב) ואח»כ התחיל קין להתקן בקינן ומהללאל, כנזכר בזוהר בפרשת תרומה. ואחר כך כשנולדו יעקב ועשו, היו בבחי’ הבל וקין, ואז כתיב וידו אוחזת בעקב עשו. פירוש: כי אותו חלק הבכורה של הטוב שבקין, שנתערב עם הרע כנזכר, והיה עתה בעשו, לקחו ממנו יעקב. וע»ש אותו העקב שלקח ממנו, נקרא יעקב. ובדרוש שקדם נתבאר, איך הבכורה של הטוב נפלה בעקב הקליפות, והבן זה. וכשהוליד יעקב את יששכר, הוריש לו אותו החלק הטוב של הבכורה של קין שלקח מעשו כנזכר, וזש»ה וישכב עמה בלילה הוא גבי יששכר, ולא כתוב ההוא, לרמוז כי הוא יעקב עצמו הנקרא כן ע»ש העקב הנזכר, נתן אותו בלאה בשכבו אז עמה, ומשם יצא יששכר. וז»ס מ»ש במדרש רות של הזהר, כי מן יששכר, יצא ר’ עקיבא. והענין הוא, כי הוא סוד העקב הנזכר כמו שיתבאר.
	ג) ואח»כ נתגלגל בנדב ואביהוא, כי שניהם אחד, כנזכר בספר הזוהר בפרשת אחרי מות, ובפרשת פינחס כי תרוייהו אינון תרי פלגא גופא. ואח»כ נתעברו בסוד עבור בפינחס שהוא אליהו הנביא ז»ל, והיו עמו עד מעשה דבת יפתח, ואז נסתלקו ממנו. וכשהלך אל מערת הר חורב חזר ולקחם, כנזכר בזוהר. ובאותו זמן שנסתלקו ממנו, נתגלגלו בסוד גלגול גמור בשמואל הנביא, ואח»כ חזרו ונתעברו באליהו הנביא כנזכר, ואח»כ חזרו ונתעברו באלישע הנביא, ואח»כ נתגלגלו בחזקיהו מלך יהודה, ואח»כ נתגלגלו במתתיהו בן יוחנן כ»ג חשמונאי, אח»כ נתגלגלו בעקביא בן מהללאל, ואחר כך נתגלגלו בריב»ז הכהן, ואח»כ נתגלגלו בר’ עקיבא בן יוסף. וז»ס מ»ש ז»ל כי שלשה חיו ק»כ שנה: משה, וריב»ז, ור’ עקיבא. משה עשה מ’ שנה בבית פרעה, ומ’ במדין, ומ’ פרנס את ישראל. ריב»ז מ’ שנה עסק בפרקמטיא, ומ’ שנה למד, ומ’ שנה לימד. ר’ עקיבא מ’ שנה עם הארץ היה, ומ’ שנה למד, ומ’ שנה לימד. והענין הוא, כי שרש נשמות אלו, יש להם אחיזה ושייכות וקורבה עם מרע»ה, כי כל הנשמות כלולות בו, ובפרט נשמות הצדיקים. וכבר ביארנו במקום אחר, כי כל מה שאנו מדברים בשרש הזה, הוא בבחי’ הנפש בלבד, שנתגלגלה בהם. אבל בחלק הרוח, או הנשמה שלהם, יש מהם שאינם מן השרש הזה.
	ד) ואח»כ נתגלגלו ברב ייבא סבא, הנזכר בזהר פרשת משפטים. ואח»כ נתגלגל באביי. וז»ש חז»ל במסכת כי ריב»ז לא הניח מקרא משנה וכו’, והויות דאביי ורבא. ואח»כ נתעברו בא’ מרבנן סבוראי, הנקרא רב אחאי, והוא אותו שהזכירוהו בתלמוד, פריך רב אחאי. ואחר כך נתעברו ברב אחא משבחא, גאון, בעל השאלתות, וא»ל מורי ז»ל, כי כמדומה לו, שזה רב אחאי, הוא עצמו רב אחא משבחא. ואח»כ נתגלגלו ברב דוסתאי גאון. ואח»כ נתגלגלו ברבי אהרן הלוי, רבו של מגיד משנה, והוא בן בנו של רבינו זרחיה הלוי, בעל ספר המאורות. ואח»כ נתגלגלו בדון וידאל דיטולושא, בעל ספר מגיד משנה. ואח»כ בר’ שאול טרישטי. ואח»כ בר’ יהושע סוריאנו. ואח»כ בבחור אחד שמו אברהם. ודע, כי הרב המגיד משנה, היה לו שייכות וקורבה עם הרמב»ם ז»ל, ולכן עשה וחבר ספר מגיד משנה, ביאור לספר היד של הרמב»ם ז»ל.
	ה) ובענין ריב»ז ור’ עקיבא, ששניהם היו עמי הארץ במ’ שנה הראשונים שלהם כנזכר, הסבה היא, לפי שהנפש שלהם היתה מבחי’ טפת זרע אחת, מאותם עשר טפין, שיצאו מיוסף הצדיק מעשר אצבעותיו, לכן היו מ’ שנה עמי הארץ, מ’ הראשונים, ונתאחזו בהם הקליפות קצת בימים ההם, ובפרט ר’ עקיבא, שהיה אומר במסכת פסחים דמ»ט, מי יתן לי ת»ח ואנשכנו כחמור. ומזה תקיש לכמה דברים אחרים, שהיו בו בהיותו ע»ה עם היות שאמרו בגמרא דבת כלבא שבוע חזיתיה דהוא צנוע ומעלי, ובהכרח שהיו לריב»ז ור’ עקיבא חטאת נעורים, ולסבה זו הוצרכו להתגלגל אח»כ בכל אותם הגלגולים שכתבנו למעלה. גם לסבה זו נכנסה נפש קדושה ומעולה של ר’ עקיבא בהיותו בן גרים ולא מזרע ישראל, לפי שהיא טפת זרע לבטלה שיצאה מיוסף, בעת הרהורו באשת אדוניו, שהיתה גויה. והאמת הוא, כי נפשו של ר’ עקיבא איננה כשאר נפשות הגרים הנבראת מזווג הצדיקים בג»ע, כנזכר בזוהר פרשת שלח לך, אמנם היא נפש קדושה וגדולה מאד, אלא שבחטאו של אדם ושל קין בנו, יצאה ונפלה לעמקי הקליפה. וגם אח»כ גרם ענין הנזכר שיצאה מטפת זרע יוסף כנזכר, ולכן הוכרחה ליכנס בעת ביאתם בעה»ז בגוף גר. וכבר נתבאר לעיל בדרושים שקדמו, כי הנפש הזו שנכנסת בגוף הגר אחר שנתגייר, הנה היא מתלבשת בתוך נפש אחרת, הנעשת מתולדת זווג של הצדיקים בג»ע כנזכר, והיא נקראת נפש הגר הראשונה באמת, הנזכר בסבא דמשפטים דף ואותה נפש הגר, גרמה לו להיותו ע»ה מ’ שנה הראשונים, בסוד מה שנתבאר אצלינו במרז»ל קשים גרים לישראל כספחת וכו’. ועוד כי כיון שר’ עקיבא היה בן גרים, הנקרא יוסף כנודע, ואמרז»ל מסכת סנהדרין דף צ»ד, גיורא עד תלתא דרי לא תבזי ארמאה באפיה דקשה ולא עברא זוהמא מיניה עד תלתא דרי, לכן כיון שר’ עקיבא היה בן גרים, מוכרח הוא שיתאחזו בו הקליפות והחיצונים באותן מ’ שנה הראשונים כשהיה עם הארץ.
	ו) גם בשרש קין א»ל, כי ריב»ז ור’ עקיבא, היו בחי’ ב’ זרועותיו ימין ושמאל של מרע»ה, מעורבים בשרש קין, ולכן מרע»ה וריב»ז ור’ עקיבא, היו שנותיהם שוים ק»כ שנה כנז»ל. ולכן בקש משה מהשי»ת, שתנתן התורה ע»י ר’ עקיבא, כנזכר במסכת שבת בפרק ר’ עקיבא, וכנזכר באותיות דר’ עקיבא.
	ז) גם א»ל, כי מרע»ה הרג לעוג מלך הבשן, ובו היה כלול נצוץ נשמת ר»ש בן נתנאל ירא חטא, בקליפה ההיא, ולכן הוא ר»ת בש»ן, וזהו עוג מלך הבשן. ומפני אותו נצוץ קדושה המעורבת בעוג, הנקרא ירא חטא, היה משה מתיירא להרגו, וא»ל השי»ת אל תירא אותו. ואח»כ הנצוץ ההוא היו תלמידו של ריב»ז.
	ח) גם א»ל מורי ז»ל כי שלשה היו שטעו בענין הקץ: הא’ יעקב אבינו ע»ה, כשקרא לבניו ואמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ונעלם ממנו הקץ. הב’ הוא שמואל הנביא ע»ה, שטעה בענין אליאב, ואמר אך נגד ה’ משיחו, כי חשב שממנו יצא המשיח. הג’ ר’ עקיבא, שטעה וחשב כי בן כוזיבא היה משיח ה’. ולכן אותיות יעקב הם עקיבא, לרמוז כי טעותם שוה, ולכן שלשתם נתגלגלו כדי לתקן טעות זה.
	ט) גם א»ל מורי ז»ל, כי נצוצות נשמות שורש קין, היו נתונות בתוך הקליפה של סיסרא, כמבואר אצלינו שם. כי לכך יעל נתנה היתד ברקתו, כי שם מוח הדעת של החו»ג, אשר משם שרש קין כנזכר לעיל, והנה גם נצוץ ר’ עקיבא שם היה, ולכן נולד ר’ עקיבא מבני בניו של סיסרא כמ»ש רז»ל. גם א»ל מורי ז»ל, כי אביי הוא רב ייבא סבא דמשפטים, ואביי נרמז בר»ת פסוק «אך «בי «ישוב «יהפך וגו’, ואמר יהפוך לרמוז על הפוך ייב»א לאב»יי, וזהו יהפוך ידו, כי היודי»ן נהפכו בסוף השם, ולא רצה מורי ז»ל לגלות לי סבת יהפוך זה מה ענינו.
	י) אח»כ הגיד לי מורי ז»ל בארוכה, הרבה אנשים שהיו מזה השרש הנזכר של קין, ועוד יש אחרים ג»כ, אלא שלא ביאר לי כלם. וזהו מה ששמעתי ממנו, ואלו הם הנז’ בארבעה ועשרים: קין. קינן. מהללאל. יובל. יבל. למך. יששכר. שלה בן יהודה. יתרו. נדב. אביהוא. נחשון בן עמינדב. נתנאל בן צוער. קרח. דתן. אבירם. פינחס. עתניאל בן קנז. כרמי אבי עכן. שמגר בן ענת. שמשון. אלקנה. שמואל הנביא. אביה בן שמואל. חבר הקיני. יעל אשת חבר הקיני. אפלל. ססמי חבר אבי סוכו. ישבח אבי איש תמוע. ישוב. לחם. ישי אבי דוד. אבישי בן צרויה. שמעה אחי דוד. דואג. ואחתופל. אביה בן רחבעם. אליהו הנביא. אלישע הנביא. יונה בן אמיתי. חיאל בית האלי. נבות היזרעאלי. מיכה המורשתי. נחום האלקושי. חזקיהו מלך יהודה. מנשה בן חזקיהו. אוריה הכהן. זכריהו בן יברכיהו. יחזקאל הנביא. אליהו בן ברכאל הבוזי. חנניה חבר דניאל. נדביה בן יכניה המלך. ענני בן אליועני.
	יא) ואלו הם מן כת התנאים: מתתיהו בן יוחנן כ»ג חשמונאי. יוסי בן יוחנן איש ירושלים. נתאי הארבלי. עקביא בן מהללאל. ריב»ז. ר’ עקיבא בן יוסף. ר’ יוסי הגלילי. יונתן בן הרכינס. חנניה בן חזקיה בן גוריון. אבא שאול. ר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג. ר’ גמליאל. ר’ נהוראי סבא בס»ה בפרשת תצוה. רב ייבא סבא דמשפטים. ר’ חוצפית התורגמן. ר’ יהודה בן אלעאי. ר’ יוסי בן משולם קהלא קדישא. ר’ אחאי בר ישעיה. גם אחד מחבירי רשב»י שנמצאו באדרא רבא דנשא, ולא רצה מורי ז»ל לגלותו, ולא ידעתי הטעם. גם יש קצת תנאים אחרים שיש להם אחיזה בשרש קין, ולא נתבאר לי מה ענין אחיזה זו, ואלו הם: ר’ שמעיא חסידא, של פרשת בלק, רבו של ההוא ינוקא. ר’ צדוק הכהן. ר’ קסמא אביו של ר’ יוסי בן קסמא. ר’ כרוספדאי חמיד לבא, בפרשת שלח לך בס»ה ובספר התקונין.
	יב) ואלו הם האמוראים: רב הונא ריש גלותא דבבל בזמן רבינו הקדוש, שהעלו את ארונו לא»י, במערת ר’ חייא בטבריא. יהודה וחזקיה בני ר’ חייא. ר’ לוי בר סיסי. ר’ שמעון בן יהוצדק. ר’ צדוק תלמידו של רבינו הקדוש. ר’ ירמיה בר אבא בימי רב. עולא בר קושב בימי ריב»ל. ר’ שילא שנעשה לו הנס בפרק הרואה במסכת ברכות. רב ייבא סבא אמורא, תלמיד רב, והוא אביו של רב חנא, וחמיו של אשיאן בן נדבך. פינחס אחי שמואל. ר’ מיאשא בזמן ר’ יוחנן. ר’ ייסא אמורא, והוא ר’ אסי הכהן. ר’ חלקיה בר אבא. ר’ שמן בר אבא. ר’ עקיבא האמורא. מר עוקבא. ר’ זריקא. רב סחורה. אביי. רב ביבי בר אביי. רמי בר חמא. רמי בר יחזקאל. רב דימי מנהרדעא. רב נחומי. רב משרשיה. נתן דצוציתא ריש גלותא. רב שמואל בר שילת. רב. ימר. ר’ אבין נגרא. ר’ תנחום דמן נוי. רב ייבא אבי רב סמא. ורב ספרא בימי רבינא. רמי בר תמרי. רפרם בר פפא. ר’ זעירא בר הלל. רב זעירי מדהבת. רבין ורב דימי דסלקו מארץ ישראל לבבל. רב חנא בגדתאה. ר’ חייא מדפתי. רב שישא בריה דרב אידי. איו. אבדימי באלה רב יהודה הנדואה. רב מלכיו. רב חמא בר בוזי. יהושע בר זרנוקי, הנקרא בגמרא חייא בר זרנוקי והוא שבוש. שבחת בריה דרבינא. רב טביומי. שבתי אוצר פירי, הוא אחד מן הקליפות שבשרש זה של קין.
	יג) ואלו הם רבנן סבוראי: רב אחאי. רבא מפמבדיתא. ואלו הם גאונים: ר’ אחא משבחא גאון. ר’ דוסתאי גאון. ר’ צמח גאון הא’ בנו של רב פלטוי גאון. רב נהילאי גאון הראשון.
	יד) ואלו הם פוסקים: הרשב»א. רבינו אהרן נכדו של ר’ זרחיה הלוי. דון וידאל די טולושא שחבר מגיד משנה. ה»ר יוסף קארו בעל ספר בית יוסף והשלחן ערוך.
	טו) ודע, כי כל אלו שכתבנו, הם משרש קין מן הבחי’ הב’ הנז»ל, ואינם אלא בבחי’ הנפש שלהם לבד, אבל הרוח או הנשמה שלהם, היו משרש אחר, זולתי אביי לבדו, הנקרא נחמני, שנר»נ שלו היו לו משרש קין מבחי’ הב’ הנז»ל. אבל כל האחרים נפשם לבד היתה משרש הנזכר ולא לקחו מוחם ונשמתם אשר היתה ראויה להם כפי נפשם משרש קין הנזכר, כנזכר בדרושים שקדמו, כי ע»י חטאו של אדה»ר, נתערבו בחי’ רוח משרש אדם, עם נפש משרש קין או הבל, וכן להפך. ורוח מהבל בנפש מן קין, וכן להפך.
	טז) והנה כבר ביארנו במקום אחר בשער רוח הקדש ענין נשמות התנאים והאמוראים, היכן נאחזים בי»ס העליונות דאצילות. ונבאר עתה קצת נצוצות הנפשות הנז»ל שבשרש קין הנזכר, היכן הם נאחזים. כבר נתבאר אצלינו, ענין החו»ג המתפשטים בשש קצוות ז»א, בבחינת הגדלות ובבחינת הקטנות. ונתחיל בגבורות הגדלות, גבורת הגדלות העולה דרך עליה מן היסוד לנצח, הוא חזקיהו המלך. והגבורה העולה עד החסד, הוא יחזקאל הנביא. וגבורה העולה מיסוד להוד, הוא ר’ עקיבא בן יוסף. והעולה עד הגבורה, הוא עקביא בן מהללאל. והגבורה העולה מיסוד אל שני השלישים התחתונים המגולים שבת»ת, הוא ריב»ז. ומן הנשאר שליש החסד אחר התחלקו הוא מ»ר, והוא מנשה בן חזקיהו, שליש העליון, אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, נמצא כי זה מ»ר וזה ר»ם. וכאשר עולה אח»כ בדעת, הוא שמואל הנביא מן הרמתים והבן זה.
	יז) ופעם אחרת א»ל מורי ז»ל, כי אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, הוא בשליש העליון המכוסה שבת»ת, וזה הוא ממשפחת רם. ואלקנה ושמואל הנביא בנו, שהם מן הרמתים, הוא בבחי’ הדעת, שהוא הרמה העליונה, הכולל שתיהם: דע, ושליש עליון שבת»ת. ואמנם בבחי’ הקטנות, שהוא שם אלהים כנודע, יש בו ג’ בחי’, שהם: בחי’ המוח, ובחינת החסדים, ובחי’ הגבורות. והנה המוח שעולה בנצח, הוא רמי בר חמא. והחסד העולה בנצח, הוא אביי. והגבורה, רב ביבי בנו. ואח»כ עולה בחסד, שהוא הזרוע ימיני. והמוח הוא רב סחורא. והחסד, פינחס אחי מר שמואל, והוא בחינת גבורת הגדלות, המכה תוך הקטנות. והגבורה, הוא רב שמואל בר שילת. והמוח העולה בהוד, הוא רב משרשייא, תלמיד אביי. והגבורה, רמי בר תמרי. והחסד, רפרם בר פפא, ואחר כך עולה בגבורה. והנה המוח הוא רב זריקא. והחסד, ר’ זעירא בר הלל. והגבורה, רב זערי מדהבת. והת»ת בשני שלישים התחתונים המגולים, המוח, עולא בר קושב. והגבורה, רבין דסליק לארץ ישראל מבבל. והחסד, רב חנא בגדתאה. והת»ת בשליש עליון המכוסה: המוח, ר’ מיאשיה שבזמן ר’ יוחנן. והגבורה, רב שילא, שנעשה לו הנס במסכת ברכות. והחסד, שבחת בריה דרבינא.
	יח) גם א»ל מורי ז»ל פעם אחרת, כי ר’ יוסי הגלילי, הוא מן פאה שמאלית שבראש, מבחי’ שם א»ל שד»י, אשר בפרצוף כתף השמאלי שבפרצוף של שרש קין הנזכר, כי יוסף בגי’ פאה. ויונתן בן הרכינס, הוא מן הגבורה הנקראת גבורה שבחמשה גבורות שבדעת של ז»א. ור’ עקיבא בן יוסף, הוא מן הגבורה הנקראת הוד, שבחמשה גבורות שבדעת הנזכר. ולהיות כי יונתן בגבורה, ור’ עקיבא בהוד, לכן היה יונתן יותר חריף ומפולפל ממנו, כנזכר במסכת יבמות דתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי בענין צרת הבת. ור’ חוצפית התורגמן הוא מן גבורת ההוד שבדעת מצד אבא, והאור של גבורה זו, בוקע ועובר דרך גבורת ההוד שבדעת דמצד אימא, כי אבא גניז גו אימא כנודע, ומשם בוקע ויוצא עד הדעת של לאה שבאחורי הדעת של זעיר חוץ ממנו, ולכן נקרא חוצפית, כי הוא עז וחצוף לעבור בתוך אימא, ולבקוע ולצאת לחוץ. ובהכרח הוא, שבעברו דרך דעת דאימא, ישאר שם קצת אור ממנו, ובזה יש לו קרוב גדול עם שרש קין הנזכר. וכן כל שאר הנצוצות של שרש ר’ חוצפית התורגמן, שראשיתם לבן בן נחור, כמבואר לקמן כלם, יש להם קורבה עם השרש זה של קין הנזכר לסבה הנזכרת, שעוברים דרך שם בצאתם לחוץ.
	יט) ויחזקאל הנביא, הוא מטפת זרע אדה»ר קודם שנולד קין בנו, דוגמת מה שהודעתיך בענין מיכה המורשתי ונחום האלקושי וע»ש. וזהו הטעם שתמיד נזכר ביחזקאל, בן אדם עמוד על רגליך. והענין הוא, לרמוז כי הוא משרש קין בן אדה»ר, ולכן אמר עמוד על רגליך, הוא כמ»ש ז»ל בפסוק, וימח את כל היקום, שתלאו הקב»ה לקין בימי המבול ברפיון. והנה יתזקאל הוא מבחי’ הרגלים של קין, כמו שיתבאר, והרגלים הם המקימים את האדם על רגליו. וזהו וימח את כל היקום כו’ כל היקום שהם סוד הרגלים, כמבואר במקומו. ומה שהיה קין תלוי ברפיון מחמת חטאו, נתחזק עתה ע»י יתזקאל, ולכן עתה נקרא יחזקאל לשון חוזק, גם נאמר לו עמוד על רגליך, להתחזק ולהתקומם בהם.
	כ) ונבאר עתה ענין רב משרשיא, ובו יתבאר ענין יחזקאל וחזקיהו. הנה השם הזה, הוא מבחי’ או»א, הנקראים יה כנודע. גם נודע כי משם י»ה, נמשך תוספת שבת ונמצא כי רב משרשיא, הוא סוד תוספת שבת גמור, אשר בשרש הזה של קין הנז»ל, נשארו ד’ אותיות משרש, וזה עניינם: כי שני השיני»ן, הם שני שמות מצפ»ץ מצפ»ץ, שהם בגימטריא ש’ ש’, והם שני שמות של תוספת שבת, הנזכר בספר הזוהר בפרשת יתרו בר»מ, בפסוק זכור את יום השבת, בענין ז’ שמות הנזכרים שם, בענין תוספת שבת. נשארו שני אותיות מ»ר, והם עולים בגימטריא כמספר החמשה שמות אחרים הכתובים שם, שהם: ה’ ה’ א»ל אלהי»ם אדנ»י, שהם בגי’ רל»ד, וחשבון ז’ השמות עצמם, הרי הכל רמ»א. הרי נתבאר כי רב משרשיא, הוא בחי’ תוספת שבת אשר בשרש נצוצות קין הנז’, והוא כללות ז’ השמות השבת עם מקורם, שהוא שם י»ה.
	כא) והנה חזקיה המלך הוא בחי’ הראש של זה השרש של קין, והענין הוא כמש»ל, כי ארז»ל כי קין תלאו הקב»ה ברפיון בימי המבול, ונתקן ונתחזק בגלגול חזקיה. וזהו חזקיה: חז»ק י»ה, כי בו נתחזק בחי’ ראש, שרש קין הנקרא י»ה, שהוא בחי’ הראש, שבו או»א. וכשא»ל ישעיה כי מת אתה ולא תחיה, חשב שעדיין לא תקן בחינת הראש הנקראת י»ה, וזהו אמרתי לא אראה י»ה. ונמצא כי חזקיה התחיל לתקן בחי’ הראש של השרש הנזכר, ולכן נרמז בו שם י»ה. וגם ברב משרשיה נשלם בחינת הראש להתקן, ולכן יש בו אותיות שר»ש י»ה, כי הראש הנקרא י»ה שם הוא שרש הבל. ונמצא, כי חזקיה ורב משרשיה, שניהם בראש שרש קין. ואמנם ביחזקאל הנביא, נתחזק קין בבחי’ הרגלים. וז»ס פסוק, בן אדם עמוד על רגליך וגו’ כנזכר.
	כב) ודע, כי שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, הם שני שמות שיני»ן של רב משרשיא. ולכן נשא בן עזאי בתו של רבי עקיבא, כי אע»פ ששנים אלו אינם מן השרש הנזכר, עכ»ז יש להם קורבה גדולה עם השרש הזה. וכן גם כן אירע לאליהו הנביא ז»ל, כי יען שהיה בא מן בנות פוטיאל, שהוא יתרו שבא מן קין כנז»ל, לכן נתעברו בו אח»כ, נפשות נדב ואביהוא, שהם מן קין. וכן ג»כ הענין באלישע הנביא, וביונה בן אמיתי, שיש להם קורבה גדולה עם השרש הנזכר, ולא ביאר לי מורי ז»ל יותר, בענין הקורבה אשר להם.
	כג) ואמנם מ»ש חזקיהו, אני אמרתי בדמי ימי וגו’, הענין הוא, כי חזקיהו אע»פ שהוסיפו לו חמשה עשר שנים, משלו הוסיפו לו, כמ»ש ז»ל ולא מלא כל שנותיו הקצובות לו, וחסרו ממנו. ושאר שנותיו הקצובות לו, השלימם ברב דימי מנהרדעא, כי הוא היה גלגול חזקיה עצמו, בלי עירוב שום נצוץ אחר עמו, אלא הוא לבדו. וז»ש חזקיה, אני אמרתי בדמי ימי פוקדתי יתר שנותי, כי ברב דימי הנזכר, בו פוקדתי והשלמתי ימי, ויתר שנותי הקצובים לי, שלא השלמתים בתחלה. וא»ל מורי ז»ל, כי אחת מן המצות שהיה זהיר בהם רב דימי הנזכר, היא מצות לויה אל האורחים ואל המתים. גם בענין ר’ עקיבא, א»ל מורי ז»ל, כי ס»ת אור זרו»ע לצדי»ק ולישר»י ל»ב שמח»ה, הוא ר’ עקיבא כי הפסוק הזה נאמר עליו, ומכאן ראיה כי עקיבא הוא בה»א לבסוף, ולא באל»ף.
	כד) גם בענין חבר הקיני א»ל מורי ז»ל, כי ז»ס פסוק, וחבר הקיני נפרד מקין, כי הנה יתרו הוא משרש קין, וחבר הקיני הוא מבני בניו של יתרו, וגם הוא מן קין, ולכן נקרא חבר הקיני, לשון קין. ולהיות כי קין היה מעורב מטוב ורע, וביתרו נתקן ונברר אוכל מתוך פסולת, ונפרד הטוב מן הרע, כי הרע נשאר בקליפות, והטוב לקחו יתרו, לכן נאמר בו נפרד מקין.
	כה) גם בענין שמשון, א»ל מורי ז»ל, כי ז»ס פסוק, וישלח ה’ את ירובעל ואת בדן, ואחז»ל בדן זה שמשון, דאתי מדן. והענין הוא, כי שמשון הוא גלגול נדב בן אהרן הכהן, ולכן נקרא בד»ן, שהוא אותיות נד»ב בהפוך. ולפי שנדב מת ולא רצה לקחת אשה, כי אמר אין בבנות ישראל הגונה לנו, כמ»ש ז»ל לכן נענש שמשון, בהיותו טוחן עם נשי פלשתים בבית האסורים. ויען בני אהרן נכנסו שתויי יין, לכן היה שמשון נזיר מן הבטן, לתקן מה שעוות.
	כו) גם בענין אליהו ז»ל, א»ל מורי ז»ל, כי הנה הוא נרמז בפסוק «אם «ללצים «הוא «יליץ «ולעניים «יתן «חן, ר»ת הוא אליה»ו ח»י. והענין הוא כמ»ש ז»ל בס»ה בר»מ כי מרע»ה היה רבן של כל ישראל, והמתורגמן שלו היה אהרן הכהן, כמש»ה הוא יהיה לך לפה וגו’ לפי שמשה היה כבד פה וכבד לשון, ובאחרית הימים בדורו של משיח, יבא משה בגלגול וילמד תורה לישראל, וגם אז יהיה ערל שפתים, והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו ז»ל, שהוא חי וקיים. וז»ס פסוק פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וזש»ה אם ללצים הוא יליץ, כי כאשר יצטרך מתורגמן למשה, הנה אליהו חי הוא יליץ, ויהיה מתורגמן שלו.
	כז) גם בענין אביי ורב ביבי בנו, א»ל מורי ז»ל, כי הנה הכתוב אומר, חז»ה ציו»ן קרי»ת מועדנו וגו’, ואם תחליף מ’ של מועדנו ביו»ד בא»ת ב»ש, יהיו ר»ת יצחק. וכבר ביאר לי מורי ז»ל, מי הוא ענין שם זה של יצחק הרמוז כאן.
	כח) נחזור למקומנו, גם ר»ת חזה ציון קרית מועדנו, הם חצק»מ, בגימטריא רח»ל, לרמוז כי הוא בחי’ רחל נוקבא דז»א. וגם היא ציון קרית מועדנו היוצאת מן החזה של ז»א כנודע, ולזה אמר חזה ציון, בלשון תרגום, ולא אמר ראה בלשון הקדש, לרמוז אל הנז»ל. גם אביי נרמז בר»ת א»הל ב»ל יצען «יסע. גם רב ביבי בנו, נרמז בר»ת ב»ל י»צען «בל «יסע, ולא רצה מורי ז»ל לגלות לי עוד, תכלית עירוב אלו הדברים בפסוק זה מה עניינם.
	כט) גם בענין רמי בר חמא א»ל, כי הנה הוא נרמז בר»ת פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. והענין הוא, כי הנה נתבאר בדרושים הקודמים, כי בכל שרש ושרש של שרשי הנפשות, יש תרי»ג נצוצות של ת»ח, והאחרים הם בעלי מצות ועמי הארץ וכו’, והם הענפים שבשרש ההוא. וידעת במסכת ב»ב דף י»ב, ענין בת רב חסדא, שנשאת תחלה לרמי בר חמא, ואחר כך לרבא. והענין הוא, כי בת רב חסדא היא המלכות בתו של אברהם אבינו איש החסד, שכתוב בו ורב חסד. וזהו מה רב טובך כי מ»ה היא המלכות בתו של אברהם, כנזכר בהקדמת פרשת בראשית בזוהר, והיא בת רב טובך, שהוא רב החסד, וזהו רב חסדא, והנה היא צפונה ליראיך, שהם רמי ורבא, שהם הדעת והיסוד כמו שיתבאר. והענין הוא, כי הנה שני זווגים יש למעלה: האחד הוא עליון בסוד הדעת, שהוא זווג שם הוי»ה עם שם אהי»ה, ושניהם בגימטריא מ»ז. והב’ הוא למטה, בסוד זווג הוי»ה ואלהי»ם, והוי»ה ואדנ»י. ואמנם רב»א, הוא אותיות בא»ר, שהוא הזווג התחתון שביסוד, כי רבא בגימטריא ב’ זווגים התחתונים, שהם ארבעה שמות הנזכרים שהם ענין המלכות בשבעה היכלותיה, המזדווגת עם הת»ת כנודע. ולזה עני רבא בתרה ואני אחרון, לפי שהוא זווג תחתון. אבל רמי בסוד זווג העליון אשר בדעת, כי אם תצרף שני זווגים התחתונים העולים רבא כנזכר, עם זווג העליון העולה מ»ז כנזכר, יהיה הכל בגימטריא נ»ר, שהוא בגימטריא רמ»י. גם לשון רמ»י הוא מענין רם, שהוא הדעת הר»ם למעלה, והוא רוממות הדעת, שהוא שער החמשים, הנקרא נתיב לא ידעו עיט. וזהו ענין רמי בר חמא, כי חמא בגימטריא מ»ט שערים, ורמ»י הוא שער החמשים הכולל נ»ר זווגים הנזכרים. ולכן ר»ת «מה «רב «טובך «אשר, בגימטריא רמ»י, ולכן רמי שהוא העליון, נשא תחלה לבת רב חסדא, ורבא לקחה אח»כ, וזכור ענין זה, כי רמ»י בר חמא הוא שער החמשים, שהוא הדעת העליון שבשרש קין הנז»ל.
	ל) גם בענין ר’ ירמיה הנז»ל, א»ל מורי ז»ל, כי עליו אמרו בתלמוד דידן, במסכת ב»ב דכ»ג, בעי ר’ ירמיה, רגל אחד בפנים ורגל אחד בחוץ מהו, ואמרו שם כי על דא אפקוה לר’ ירמיה מבי מדרשא. וזה היה בענין הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה במ’ י»ט. וכבר ידעת, כי זה ר’ ירמיה, תמיד היה שואל שאלות, כמ»ש הרבה פעמים בעי ר’ ירמיה. והנה להיות כי הוא נתכוין לטובה, להגדיל תורה ויאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא, לכן יש לו שכר טוב גדול למעלה, כי כל השאלתות הנשאלות במתיבתא דרקיע, הוא שואל אותם, ונשאלות ע»י. ונלע»ד שא»ל מורי ז»ל, שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיע.
	לא) ואמנם כונת שאלתו, רגל אחד בפנים וכו’, היה ע»ד הסוד, בענין ז»א, שהוא הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה, שהם נ’ שערי בינה. ונודע, כי כשנכנסים בו המוחין, הם מתלבשים בשתי רגלי אימא, נצח והוד דילה. ובתחלה נכנס רגל אחד בפנים בתוך ז»א, ואח»כ נכנס רגל הב’, ואמנם הטעם למה אפקוהו מבי מדרשא כששאל, איני זוכר מה ששמעתי ממורי ז»ל.
	לב) גם א»ל מורי ז»ל, כי לפי ששרש קין מן הגבורות הנקראות אש, לכן מי שהוא משרש קין, מתפעל ומתבהל מאד כשרואה המים, וגם ליכנס בתוכם, לפי שהמים מכבים את האש. גם יש לו סימן א’, כי הוא מתפחד מאד מן השדים והמזיקים. והטעם הוא, כי כל המזיקין יצאו מתולדת קין בארקא כנזכר בזוהר. גם א»ל, כי קין היה בעל מעשה וציור במלאכות. כנודע ביבל ויובל תולדותיו. אבל הבל, הוא בעל דבור, בסוד הבל הפה. ולכן מי שהוא משרש הבל, הוא דרשן ודברן, ומי שהוא מן קין, אין לו כ»כ כח הדבור, כמו שיש לו כח בציור ומעשיות מלאכות המעשיות.
	לג) גם בענין ר’ עקיבא, שהיה מבני בניו של סיסרא, כבר נתבאר למעלה טעמו של דבר. ועתה נרחיב בו הביאור, בלי ספק שראוי לתת טעם, מה כחו גדול של סיסרא, עד שהכוכבים ממסלותם, הוצרכו לירד מן השמים להלחם עמו. אבל הענין הוא, כי סיסרא קליפת הרע, היונקת מן הדעת של ז»א, והוא יונק מכל בחינותיו, שהם עשר הויו»ת, חמשה חסדים וה’ גבורות, שהם בגימטריא ר»ס מן סיסרא. ונודע, כי כל עשר הויות הנזכרים שבדעת ז»א, הם במלוי אלפי»ן, כי ז»א הוא בחי’ שם הוי»ה פשוט שעולה כ»ו, ומלא באלפי»ן שהוא בגימטריא מ»ה, והנה כ»ו ומ»ה, הם בגימטריא סי»א מן סיסרא. וזהו הכח העצום שהיה לסיסרא. והנני מסופק, אם אלו החמשה חסדים וחמשה גבורות הם מצד אבא, או מצד אימא. ואיני זוכר אם שמעתי ממורי ז»ל כי הם מצד אימא, ולכן היה שר צבא של יבין מלך כנען, ע»ש שהיה יונק מן הבינה. או אם הם מצד אבא, שבו שם ההוי»ה דיודי»ן, שהוא בגימטריא ע»ב, כמנין יבין, אלא שלהיות דאבא גניז גו אימא ואינו נגלה אלא מתוכה, לכן נקרא יבי»ן על שם הבינה, ושכחתי מה ששמעתי.
	לד) והנה כל השרש של קין הנזכר, שהם מצד החמש גבורות דאימא, אשר היא ג»כ נקראת גבורות, לכן נאחזו בהם הקליפות, וכל נצוצות שרש זה, ירדו לעמקי הקליפות, בסוד הדעת של אדם בליעל, שהוא סיסרא, סוד הדעת כנזכר. וכן ר’ עקיבא שהוא משרש קין, היה בקליפה הזאת, ואח»כ יצא ממנה, ונולד מבני בניו של סיסרא כנודע.
	לה) גם ר’ שמואל בר שילת, שהיה מבני בניו של המן הרשע כנודע כי גם הוא היה נתון בקליפת סיסרא, כי המן וסיסרא שניהם ממקור א’ הם, כי שניהם הם בקליפת הדעת, ונודע כי רב שמואל בר שילת היה משרש קין כנז»ל. וז»ס פסוק «הכוכבים «ממסלותם «נלחמו, ר»ת המן עם סיסרא. ולפי שהדעת דז»א נבקע, ויוצא ממנה הארה אל לאה שבאחורי הדעת, שהוא סוד הדל»ת קשר של תפילין של ראש, אשר כנגד יסוד דאימא שבתוך הדעת דז»א, ואז החסדים יוצאים מצד הרקת הימיני שבראש, והגבורות מן הרקת השמאלית, לכן כתיב והלמה סיסרא מחקה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו, כי הכניעה אותה הממשלה שהיתה לסיסרא, בהיותו יונק מן המקום ההוא כנזכר. ולכן נקמה זו היתה ע»י יעל אשת חבר הקני, שהוא משרש קין כנזכר, הנתון בקליפת סיסרא. וכבר הודעתיך גלגול יעל ומציאותה, שהיא משרש קין הנזכר, בסוד אביי דאתי מדבית עלי, ואביי הוא מן קין, והנה יע»ל ועל»י הכל א’ הוא, כמבואר אצלינו במקומו.
	לו) גם טעם עשרה הרוגי מלכות, ר’ עקיבא וחביריו, שמעתי ממורי זלה»ה, כי ע»י שנהרגו על קדוש ה’, זכו הם ללקט ולברור כל הנצוצות של הנשמות, אשר למטה ממדרגתם, הנתונים בעמקי הקליפות, ועל ידם מוצאים ומובררים, והם מעלים אותם אל הקדושה להשתלם ולהתקן.
	לז) עוד יש טעם אחר והוא, כי עד הזמן ההוא, היה כח אל הנשמות שמתוך הקליפות לצאת, ולהעלות בסוד מ»ן אל המלכות, ומאז ואילך אין עוד כח ויכולת אל המעשה הזה, ולכן הוכרחו הם ליהרג, כדי לעלות למעלה בסוד מ»ן, וישמשו שם במקומם בבחי’ מ»ן אל המלכות. ועוד יש בזה תועלת אחד, כי על ידי עמידתם אצלה למעלה בסוד מ»ן, יקנו הנצוצות שתחתיהם מציאות תקוה להתקן. והענין הוא במה שנתבאר אצלינו, כי עשרה אלו, הם כללות כל ישראל, כי הנה הם בחי’ עשר שבטים, ועשרה טפות זרע שיצאו מיוסף הצדיק, כמבואר בדרושים שקדמו.
	לח) שאר השרשים בקצרה: השרש השני של קין, והיא מבחינת שרש קין עצמו הראשונה, שהיא הגרועה מאד מן השרש הנ»ל, שהוא מבחי’ הנשמות שהוריש אדם לבנו קין והבל, שהיא גבוהה ועליונה מאד מאד כנז»ל. והנה אסא המלך, הוא מהשרש הזה השני הגרועה הזה, והוא מבחינת קין עצמו. וזש»ה, (מלכים א’ ט»ו) באסא אין נקי, כמ»ש ז»ל, מלמד שעשה אנגריא בת»ח. וקין נרמז באותיות אין נקי. ואח»כ נתגלגל אסא בגלגולים אחרים, כדי לתקן חטא הנז»ל, ולא נתבאר לי עוד נשמות אשר בשרש הזה.
	לט) השרשים אשר בהבל בן אדה»ר, גם הם נחלקים לב’ בחי’: הא’ היא, העליונה והמובחרת, שהוריש אדם אביו לו. והב’ היא גרועה, שהיא מצד הבל עצמו. ואמנם לא נתבאר לי ענין הנשמה הפרטיית שבכל בחי’ מהם, זולתי כי מרע»ה היה מן הבחי’ הראשונה המעולה, אשר הוריש אדם להבל. גם רב המנונא סבא הנזכר בזוהר. ונלע»ד כי הבנתי מדברי מורי זלה»ה, כי גם ר»א הגדול, ורשב»י, ור’ יהודה נשיאה הנקרא רבינו הקדוש גם הם מבחי’ מרע»ה.
	מ) עוד יש שרשים אחרים מהבל, ואיני יודע מאיזו בחי’ הם, ועכ»ז אכתוב עניינם. דע, כי הרן ונחור שניהם אחי אברהם, הם ב’ שרשים של הבל. ונבאר תחלה שרש הרן, ואלו הם: הרן, אהרן הכהן, יעבץ, תולע בן פואה, שמואל הנביא, אורי»ה הכהן, זכריהו בן יברכיהו, אוריה החתי, שמעון בן שטח, ר’ שמעון בן נתנאל, ר’ יוחנן בן החורנית, חנן בן אבישלום, יהודה בן תימא, ר’ יהודא נשיאה האמורא, ר’ שמעון בן שטח האמורא, רב חננאל תלמיד רב, ר’ יהודה בר יחזקאל, ר’ אידי בר אבין, רב עינא, ר’ אילא.
	מא) שרש אחר, הוא נחור אחי אברהם ונחלק לב’ שרשים: אות נ’ של נחור היא שרש אחד, ואלו הם: נחור, אחאב המלך, ינאי המלך, נחום איש גם זו, ר’ אלעזר בן עזריא, אלישע אחר, ר’ אלעזר בן תדאי, ר’ אלעזר הקפר, ר’ הלל האמורא, ר’ אלעזר בן פדת, ר’ פרנך, ר’ בנאה, ר’ טבלא, בר קפרא, יהודה בן גרים, רב אחא משבחא גאון בעל השאלתות. ר’ אחאי שהזכירוהו בגמרא פשיט רב אחאי, רב נהילאי גאון. ודע, כי כל אלו הם מבחי’ נפש של השרש הנזכר, כי נפשם דוקא היתה מן השרש הנזכר. ויש אחרים שהיה רוחם משרש זו, ואלו הם: רפרם בר פפא, ר’ נהוראי הנקרא ר’ אלעזר בן ערך, ר’ אלעזר בן קסמא, ויש אחרים שהיתה נשמתם משרש זה, ואלו הם: ר’ אלעזר בן פרטא, יהודה בן נקוסאי.
	מב) אות חו»ר מנחור. הם שרש שני שבו, ואלו הם: נחור, חור בנה של מרים.
	מג) שרש אחר מן הבל, לוט בן הרן, רחבעם המלך, שאול המלך, יהושפט המלך, צדקיהו המלך, שמעון הצדיק, יהודה בן חשמונאי, שמעון בן זומא, שמעון בן ננס, שמעון אחי עזריא, ר’ אלעאי אביו של ר’ יהודה, איסי בר יהודה, רב ברונא רב שעורים. רבא, רב אחא בריה דרב איקא, רב חסדא, רב בנימין בר יפת, רב חנינא סבא, רבי אלעא האמורא, ר’ אבא בר ממל, רחב»א מפומבדיתא, רב אבדימי אביו, ר’ יצחק בר אבדימי, אבוה בר היהי, בנימין בר איהי אחיו, רב אחא גאון מפומבדיתא, רב חנינא גאון, ר’ יוסף בן מיגאס רבו של הרמב»ם ז»ל.
	מד) שרש אחר מן הבל: לבן בן נחור, בלעם, נבל הכרמלי, ברזלי הגלעדי, אסא המלך, יהושפט המלך, יהויכין המלך, זרובבל, זכריה בן קבוטל, רשב»ג הנהרג, ר’ אלעזר בן ערך, ר’ יהודה בר בבא, ר’ חוצפית התורגמן, בבא בן בוטא, ר»ש בר נחמני, רב ששא, רבינא, רב נחשון גאון, ר’ זרחיא הלוי בעל המאורות.
	מה) שרש שת בן אדה»ר, שת, נחשון בן עמינדב, רב שמעיא חסידא, הנזכר בזוהר פרשת בלק, שמעון העמסוני, יהודה בן תימא.
	מו) שרש תרח אבי אברהם: תרח, איוב, אבידן בימי רבינו הקדוש, איבו, מצד הנפש. אבימי מצד הרוח, נחום איש גם זו, מצד הנשמה.
	מז) שרש יעקב אבינו ע»ה: יעקב, ירמיהו הנביא, דניאל, אנטיגנוס איש סוכו, ר»א בן דהבאי, רב פפא, הר»ן מפרש על הרי»ף ז»ל. שתי טפות של יעקב: הא’ באביגיל אחות דוד. והב’ נתגלגלה באביגיל הנביאה, אשת נבל הכרמלי.
	מח) שרש אליעזר עבד אברהם: אליעזר, כלב בן יפונה, בניהו בן יהוידע, זכריהו בן יהוידע, שמעיה בבחינת הרוח. אבטליון אחיו, בבחי’ נפש.
	מט) שרש זיהרא עילאה דאדה»ר: זיהרא עילאה דאדם, חנוך, יוסף, יהושע ן’ נון, אחיה השילוני, אלישע הנביא, יהושע בן פרחיא, ר’ יהושע בן חנניא, ר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג מצד הרוח, אלישע אביו מצד הנפש. ר’ יוסי בן קסמא, ר’ חנינא בן חכינאי, יערשיה בספר דברי הימים, ר’ הושעיא רבה, ר’ הושעיא זעירא דמן חברייא, רב הושעיא, ריב»ל, רב יחזקאל אבי רב יהודה, רב יימר בר שלמיא, שבחת בריה דרבינא, רב חנינא סבא, רב עינא סבא, רב עוירא סבא. רב יהודאי גאון, רב שר שלום גאון, רבינו ישעיה הראשון והאחרון.
	נ) שרש אחר, ער בן יהודה, זרח, עכן, עדינו העצני, נחום המדי, נחום הלבלר, ר’ יהודה בן דמא, ר’ ברכיה חבר ר’ אבהו במדרש רבה.
	נא) שרש אחר, אונן בן יהודה, פרץ בן יהודה.
	נב) שרש אחר, יאיר בן מנשה, עמוס הנביא.
	נג) שרש אחר, שמה אחי דוד. שמאי הזקן, נחמיה העמסוני, נחמיה איש בית דלי, שמעון בן עזאי, ר’ יוחנן בן ברוקא, ר’ שמלאי, ר»ש בן לקיש.
	נד) שרש אחר, יואב בן צרויה, יואש המלך.
	נה) שרש אחר, חושי הארכי, הושע בן בארי, ר’ חנינא בן דוסא, ר’ יוסי בר יעקב, אחד מחבירי רשב»י באדרת נשא. ר’ פנחס בן יאיר, ר’ חנינא בן עקשיא, ר’ אפס, ר’ יוחנן, עולא, רפרם בר פפא, יהודה אבי ר’ שמעון בן פזי, ר’ אחא מדפתי, מר זוטרא האחרון, רבינו סעדיא גאון, הריטב»א, הרשב»ץ, המכונה דודאן. הר»י דילאון הספרדי.
	נו) שרש אחר, ברוך בן נריה, ר’ יעקב התנא, ר’ יעקב איש כפר נבוריא, ר’ יוחנן החורנית, ר’ ישמעאל בר’ יוסי, ר’ ינאי, יהוצדק אבי ר’ שמעון, מר זוטרא חסידא, אמימר, מרימר, מר ינוקא, מר קשישא בני ר’ חסדא.
	נז) שרש אחר, ר’ יהודה בן בתירא, ר’ אלעזר המודעי, ר’ נחמיה בעל התוספתא, ר’ נחמיה האמורא בריה דרב נהילאי, שמואל חבירו של רב, דוד בן זכאי ריש גלותא בימי רבינו סעדיא גאון.
	נח) שרש אחר, יהודה בן טבאי, נחבי בן ופסי, מנחם חבר הלל הזקן, ר’ חנניא בן תרדיון, ר’ יוחנן הסנדלר, ר’ מנחם בר יוסי, ר’ מנחם סתימאה, רב עיליש, רב עובדיא, רב מרדכי, ר’ בון, רב זביד בר כהנא, רב זביד מנהרדעא.
	נט) שרש אחר, ר’ חנינא בן דוסא, ר’ מאיר, ר’ ישבב הסופר, ר’ יצחק בן אלישיב.
	ס) שרש אחר, אדמון, ר’ כרוספדאי האמורא.
	סא) שרש אחר, יהודה בן תימא, רב נחמן.
	סב) ונבאר עתה קצת פרטים מאלו השרשים הנז»ל. שמעתי ממורי ז»ל, כי ר»ת «אשר «חלב «זבחימו הם אחז, והוא סוד גלגול המלך אחז בן יותם. ואיני יודע כונת הענין למה נרמז כאן.
	סג) גם נחור אחי אברהם, נתגלגל באחאב המלך ולכן עבד ע»ז, וזהו פירושו אחאב, אחיו של אברהם אבינו. ולפי שעבד ע»ז, נתגלגל ביהודה בן גרים, והרגו הרשב»י ע»ה בהסתכלות עיניו בו, כנזכר במסכת שבת יען שהוא הרג לנבות היזרעאלי.
	סד) גם ער ואונן, נתגלגלו הם עצמם בפרץ וזרח, בני יהודה אביהם. גם איוב נתגלגל בר’ איבו האמורא, ולכן אותיותיהם שוות.
	סה) גם א»ל מורי זלה»ה, כי ר’ חנינא בן תרדיון, ר»ת רחב»ת, ונרמז בפסוק והארץ הנה רחבת ידים לפניכם בענין שכם ודינה.
	סו) גם אחיה השילוני, מעלתו גדולה ממעלת שמואל הנביא, כמבואר אצלינו בשער רוח הקדש בסדר מדרגת הנביאים וע»ש.
	סז) גם ענין אביגיל אשת דוד, ואביגיל אחותו. הנה יעקב אבינו ע»ה, חטא כי לא בטח בה’ מאד, כמש»ה למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה’ וכו’, כי הוא הבטיחו כי לא אעזבך וכו’, והוא עשה כל אותם השנים בבית לבן הרשע לשמור צאנו, ונכנע לפניו, וכל זה כדי לקחת בנותיו לנשים, נמצא שעבד לבן בסבת אשה, וזש»ה ויעבוד יעקב באשה, ולכן ענשו הוא כי ובאשה שמר.
	סח) ובאור ענין זה הוא סוד נמרץ נכון להעלימו, דע, כי אמרו בס»ה בפרשת משפטים, כי כל אדם מניח חד רוחא באתתא בביאה ראשונה, כשעושה אותה כלי. והנה ההוא רוחא, הוא חלק נצוץ מנשמתו. והנה יעקב הניח חד רוחא ברחל, וחד רוחא בלאה. ואמנם רוחא דאנח ברחל, נמשך ונכנס בבנימין בנה. וז»ס ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו’, כי אותו הרוח דיהיב בה נקרא נפש שלה כנודע, ויצא הנפש ההוא ממנה, כדי ליכנס בבנימין בנה, ולכן לא נולד בנימין, עד צאת נפשה דרחל. ואמנם רוחא דיהיב בלאה, נתגלגל באביגיל הנביאה, אשת נבל הכרמלי. ומן הראוי היה שיהיה זכר, אלא שנהפך לאשה נקבה, בעון הנזכר שעבד ללבן בסבת אשה, ולכן ההוא רוחא דיהיב בלאה, שהיה נצוץ חלק ביעקב, באשה שמר ממש, והיה אביגיל, וז»ס מ»ש אביגיל לדוד, אשר הביא שפחתך לאדוני בלשון זכר, ולא אמר הביאה לשון נקבה, לרמוז כי שרשה זכר ולא נקבה. ולכן תמצא, כי פעם אחת נכתב בנביאים אביגיל חסר יו»ד, לרמוז כי נמשכת מיעקב אבינו, שעשה הגל עם לבן, והוא אביג»ל.
	סט) והענין הוא במה שביארנו, כי לבן נתגלגל בנבל הכרמלי, ולפי שעבר יעקב ללבן, נתגלגל ההוא רוחא דיליה באביגיל, ונשאת לנבל, לעבוד אותו כאשה לבעלה. ואמנם סוד הענין, למה הוצרכו כל אלו הגלגולים. דע, כי יעקב הוא מעין שופריה דאדם והנה אדם יצאו ממנו ב’ טפות קדושות של זרע בנחש הקדמוני, ולכן הוצרך לטרוח כל אותם שנים, לשמור צאנו של לבן הארמי מסוד הנחש, עד יקח ממנו אותם ב’ טפות, שהם לאה ורחל, כנזכר בזוהר פרשת בהר סיני ואח»כ כאשר נתגלגל לבן בנבל, עדיין היה בו כח מנחש הקדמוני, ולכן הוצרך לטרוח כל אותם שנים לשמור צאנו של לבן הארמי, עד יחזור ויקח טפת ההוא רוחא דשבק יעקב בלאה כנזכר, והיא אביגיל, ולקחה לאשה. ודוד המלך ע»ה, שהוא גלגולו של אדה»ר, גם כן הוצרך להוציא מן נבל טפה זו האחרת, שעדיין היתה ביד הנחש, ולכן הוצרך דוד לעשות ביעקב ללבן, לשמור צאנו של לבן, כמש»ה (שמואל א’ כ»ה) חומה היו עלינו האנשים וכו’, עד שאח»כ לקח את אביגיל את אשתו, והיתה לאשה לדוד עצמו.
	ע) ופעם אחרת נלע»ד ששמעתי ממורי ז»ל, כי נענש יעקב, על שנשא שתי אחיות בנות לבן, ולכן ההוא רוחא דיהיב בלאה, נתגלגל באשה שהיא אביגיל הנביאה, ושתי נשיו הם, אביגיל אשת דוד ואביגיל אחותו.
	עא) גם ענין נבל נתגלגל בשלשה גלגולים בסדר שלשה אותיות שמו: ל’ לבן. ב’ בלע»ם. נ’ נבל. ושלשתם נרמזו בפסוק אחד, והוא זה קורא דגר ולא ילד וגו’, כי דגר הוא לבן, שקבץ אבנים ועשר יגר שהדותה, כי תרגומו של גל הוא דגורא. גם אמרז»ל שלא היו לו בנים עד שבא יעקב לביתו, כמש»ה ויברך ה’ אותך לרגלי וגו’, וזש»ה ולא ילד. אח»כ נתגלגל בבלעם, שהיתה לו נפש רחבה, כמ»ש ז»ל על פסוק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ועליו נאמר עושה עושר ולא במשפט אלא לקלל את הבריות, ולפי שמת בחצי ימיו כמ»ש בגמרא לדידי חזי לי ספרא דבלעם וכתיב ביה בר תלתי ותלת שנין הוה בלעם רשיעה, כד קטיל יתיה פנחס וכו’, ולזה אמר הכתוב בחצי ימיו יעזבנו. גם כיון על היות בלעם הגלגול האמצעי, וכנגד גלגולו בנבל הכרמלי שהיה אחרון שלשה הגלגולים שלו, אמר ובאחריתו יהיה נבל כמשמעו, לכן נבל הם אותיות לבן ממש למפרע.
	עב) גם בענין יוסף הצדיק נאמר בו ועשה לו כתונת פסי»ם, והוא ר»ת פתחו»ן סגרו»ן יוס»ף מטטרו»ן, או משה. והענין הוא כמש»ל כי יוסף ומטטרו»ן, הם משרש זיהרא עילאה דנשמת אדה»ר. גם אותם ב’ השמות האחרים, נודע שהם ב’ שמות ממספר ע’ שמות של שר הפנים.
	עג) גם בענין בניהו בן יהודע הכהן, כבר נתבאר אצלינו כי יען שהרג ליואב, לכן נתגלגל יואב ביואש המלך, ונתחלפה אות ב’ בש’ בא»ת ב»ש, ובניהו נתגלגל בזכריהו בן יהודע הכהן, והרג יואש לזכריהו, ונהרג זכריהו ג»כ, לפי שהטיח דברים כנגד כל ישראל כמ»ש חז»ל ולכן נתגלגל אחר כך בשמעיה הגר, אחיו של אבטליון, ואז הכהן הגדול הטיח דברים’ כנגדו, וא»ל יזלון בני עממיא לשלם כנודע, וזה לעונש כי זכריה היה תחילה כהן, והטיח דברים כנגד ישראל כנז»ל.
	עד) גם בענין ר’ אלעזר בן ערך, דע כי הנפש שלו היתה בסוד נפש הגרים, והרוח שבאה בלי נפש המתיחסת לו.
	עה) גם בענין בבא בן בוטא, כבר הודעתיך כי הוא נתגלגל ברב ששת, והם אותיות מחולפת בא»ת ב»ש, ולפי שהורדוס המלך נקר עיניו, לכן גם בגלגולו ברב ששת שהיה סגי נהור, כי בהכרח הוא לחזור עתה כמו שהיה בראשונה.
	עו) גם בענין עמוס הנביא, דע כי שרש נפשו היתה מבחי’ עולם הנקודים, כמבואר בספרינו שהם בחי’ שבעה מלכי אדום שמתו, והם חמש גבורות מנצפ»ך שהם כפולות, ונודע כי הם בגי’ תק»ע, לפי ששני פעמים מנצפ»ך הם תק»ס, ובחינת כללות עשר עצמם הרי תק»ע, וז»ס אשר היה בנקודים מתקו»ע.
	עז) גם בענין ר’ טרפון, דע, כי הוא מן הרפ»ח נצוצין הנודעים, כמנין טרף מטרפו»ן. ונודע, כי הם חמש גבורות מנצפ»ך, שהם המ»ן, והם בגימטריא פ»ר, וכשתחלקם לחמשה חלקים, יהיה כל חלק מהם נ»ו, ואלו הם שני אותיות ו»ן מן טרפו»ן, ונמצא כי שם טרפו»ן, הוא חלק אחד שהוא בגימטריא נ»ו מן החמשה גבורות, שכלם הם בגימטריא טרף נצוצות, וכללות כל זה נקרא טרפון.
	עח) גם א»ל מורי ז»ל, כי הוא ראה בעיניו את ר’ יהושע בן קרחה, ואת ר’ יהושע בנו של ר’ עקיבא, ואינם איש אחד, הפך מ»ש רש»י ז»ל בפ»ק דשבועות בסוגיא דבהרת ששניהם אחד.
	עט) גם הרמב»ם ז»ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב»ן ז»ל, שרשם הוא בשתי פאות ז»א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א»ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א»ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב’ הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב»ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב»ן ז»ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע. ולפי שנודע, כי א»ל הנזכר הוא קוצין תקיפין אשר שם, שהיא בחי’ המלכות, ושם מקור הדינים, לפי שהם בחינת שערות וקוצין תקיפין, ועוד כי הם בחינת המלכות כנזכר, אשר עליהם נאמר ואל זועם בכל יום, ולכן אפילו הר»ם בן נחמני ז»ל, שהוא מפאה הימנית, לא זכה אל חכמה זו אלא בזקנותו, כנזכר בספרים, כי בבחרותו לא היה מאמין בה, עד אשר רבו ר’ עזריאל גרם לו שילמדהו, על ידי אותה הפעולה שעשה, שבא אצלו בקפיצת הדרך כנודע.
	פ) עוד דע, כי רחב הזונה, היתה נשמה קדושה מאד, ולא לחנם נשאת ליהושע בן נון, וכמו שנודע ממ»ש ז»ל ששרתה עליה נבואה, כשאמרה ונחבאתם שמה שלשה ימים עד שוב הרודפים. גם בס»ה בפסוק ונתתם לי אות אמת, הפליגו לדבר בחכמתה, שנתכוונה בשאלתה זאת. והענין הוא, כי רחב הזונה באה משרש קין הנז»ל, ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת, כנגד מ»ש לו וישם ה’ לקין אות, ואמרו רז»ל שהוא אות ו’ של ההוי»ה שבתפארת הנקרא אמת. והענין הוא, כי כל נפשות הגרים הם מן המלכות נקבה, בסוד גר צדק, והיא שאלה מהם, שיעלו אותה על הת»ת הזכר, הנקרא אמת, אשר משם נשמות בני ישראל. והם השיבו לה, הנה אנחנו באים בארץ, שהיא בחי’ המלכות. ועוד כי משה שהוא מן הת»ת כנודע, מת במדבר, ואנו הבאים בארץ שהיא המלכות, אין בנו כח להעלותך, האמנם יכולים אנו להעלותך עד היכל הרצון של הנקבה, דכתיב ביה כחוט השני שפתותיך, כנזכר בזוהר בפרשת פקודי וזש»ה את תקות חוט השני הזה. אבל היא היתה רוצה לעלות בהיכל הרצון העליון הזכר, הנקרא ת»ת, אשר שם אתגניז נשמת מרע»ה כנודע שם בפרשת פקודי.
	פא) והנה ענין החוט הזה, הוא מ»ש בס»ה בפסוק אם מחוט ועד שרוך נעל, שהוא חוט של חסד של אברהם, אשר על ידו מתעוררים נפשות הגרים, בסוד ההוא אתערו דעבד אברהם בסטרא אחרא, כנזכר בפרשת תרומה בפסוק ועורות תחשים ונקרא חוט השני, להיותו בנקבה, וכמש»ה כחוט השני שפתותיך, שהוא דין, להיותו בנקבה. ואמנם היא בראותה שאינה יכולה לעלות עד הת»ת, לא רצתה לקשור תקות חוט שהיא המלכות הנקראת תקוה, ולא החוט שהוא היסוד לבדו, בסוד חוט דאברהם דאתער לנפשי דגיורי, אמנם ותקשור תקות השני בחלון, שהם שני היריכים נצח והוד. ואח»כ נתגלגלה בזכר, והוא חבר הקיני, ורחב נהפכה לחבר. וגם הוא משרש קין כנז»ל. ואח»כ נתגלגל חבר הקיני בחנה אם שמואל, ולפי שקשרה תקות השני שהם נצח והוד כנזכר, לכן ילדה את שמואל שנתנבא מנצח והוד. וזהו מה שרמזה חנה הנביאה בשירה שלה, רחב פי על אויבי, גם אמרה אשה קשת רוח אנכי, ר»ל: כי בהיותה תחלה בגלגול רחב הזונה, היתה קשת רוח מסטרא דמסאבא. ואמנם יעל אשת חבר הקיני, זכתה גם היא ונתגלגלה בזכר, והוא עלי הכהן, הפוך יעל ששמש באהל שילה כנודע שהיה אהל ולא בית, וזש»ה מנשים באהל תבורך, כי יעל נתברכה יותר משאר נשים, וזהו תבורך מנשים יעל. וביאר מה ענין ברכה זו אשר לה על שאר הנשים, ואמר מנשים באהל תבורך, כי מהיותה תחלה ממדרגת נשים נהפכה לזכר, ושמש בכהונה באהל שילה כנזכר.
	פב) ענין קין ותולדותיו יובל ויבל וכו’, הנה נתבאר אצלינו, כי כמו שיש בחי’ ז»א בעולם האצילות, ונקרא ישראל, כך יש פרצוף א’ הנקרא יעקב, שהוא בחי’ אחורים דאבא, שנפלו למטה בעת מיתת מלכי אדום. וכמו שבחי’ ז»א הנקרא ישראל, יש בו כללות קין והבל, שהם חו»ג שבו, וכל שרשי אדה»ר. כן בפרצוף יעקב הנזכר, יש בו ב’ בחי’, הנקראות קין והבל, וכל שרשי אדה»ר. והנה בחי’ קין אשר בז»א, הוא קין עצמו בן אדה»ר. ובחי’ קין אשר בפרצוף יעקב, הוא יובל מבני בניו של קין, כמש»ה ותלד עדה את יובל. ולכן יובל זה היה לוטש נחשת וברזל, להיותו מבחי’ הגבורות של קין, ונודע כי הגבורות הם מן אימא, הנקראת יובל, היא שנת החמשים שנה, ולכן נקרא ע»ש זה יובל. ובחי’ יובל הזה, נרמז בפסוק ועל יובל ישלח שרשיו, כי גם בו יש כל השרשים הנאחזים בקין שבז»א. והנה יובל זה הוא מוכרח להתקן, טרם ביאת המשיח שיבא במהרה בימינו אמן, וז»ס יובילו שי למורא. ויובל זה עתיד להיות נתקן ע»י משה רבינו ע»ה, בסוד העבור שיתעבר בו, כי גם במשה יש קצת נצוצות משרש קין, אע»פ ששרשו מן הבל, ובפרט האחרון הסמוך לימות ביאת המשיח, אשר הוא נקרא בשם בית יעקב, כמבואר לקמן כי דור זה נקרא בית יעקב, ולכן יובל זה שהוא בפרצוף יעקב יתוקן עתה, וזה ע»י מרע»ה כנזכר. וז»ס «ויתעבר «ה’ «בי «למענכם, ר»ת יובל, והבן זה. והנה הודעתיך, כי גם יששכר בן יעקב הוא משרש קין, שהוא בחי’ חמש גבורות שבז»א, מצד אימא עילאה בינה, ולכן מבני יששכר יודעי בינה לעתים. גם נרמז בר»ת יודעי בינה לעתים, הוא ר»ת יובל, והוא במה שהודעתיך, כי יש כמה בחי’ בקין, והנה בני בניו הם יבל ויובל, ואמנם יששכר הוא מבחי’ יבל.
	פג) ענין לוט בן הרן, כבר הודעתיך לעיל, כי הוא אחד מן השרשים של הבל בן אדה»ר, ונשלים עתה עניינו, דע כי לוט בן הרן, הוא מבחי’ אבר בהן יד הימנית של אדה»ר, ובהן זה נמשך מסוד הבינה, ולכן בהן ובינה הם אותיות שוות, אלא שיש אות יו»ד מיותרת במלת בינה, כי בהן חסר ו’. והענין הוא, כי בינה היא ר»ת «בינה «יסוד «נצח «הוד. ובהן, ר»ת בינה הוד נצח, ולהיות בהן זה מקום הדינים כמבואר אצלינו בריש אדרת נשא, בענין ההוא עלמא דאתפרש לז»ן עיבר, כמנין בהן, וכלהו מארי דיבבא, ולכן כאשר חטא אדה»ר, ואח»כ הוליד את הבל, נתערבו נצוצותיו עם קליפות הרע של נצוצות הבל וקין, ובעת הגלגולים מתגלים, יחזור כל דבר אל שרשו כמבואר אצלינו, ואז זה הבהן ששרשו ומקומו באדם עצמו, שלט בו תערובת צד הרע אשר בהבל ולקחו עמו ונתערבו בו, ובבחי’ זה אנו אומרים כי לוט בן הרן, הוא משרש הבל, אבל כפי האמת אינו רק מבהן אדם שנתערב בהבל, ולכן נרמז הבל בר»ת ואת «לוט «בן «הרן. ולפי שלוט היה אז פגום, ונאחז ומעורב בקליפת הבהן אשר שם שדי בהן הנודעים בחכמת הכשוף המתגלים בצפרנים, ולכן א»ל אברהם הפרד נא מעלי, כי אע»פ שאברהם אבינו ולוט שניהם משרש אדה»ר עצמו, עכ»ז כיון שאתה נפרדת מן אדם, ונתערבת בקליפות הרע של הבל, ולא נתקנת עדיין, הפרד נא גם עתה מעלי. וז»ש כי אנשים אחים אנחנו, כי שניהם משרש אדם עצמו.
	פד) והנה לוט זה, היו בו שני נצוצות נשמות פרדות טובות, רות ונעמה, ושתיהם נתערבו בהבל כנזכר, ואח»כ יצאו ממנו, ונברכו ונתקנו. ולפי שזה הבהן הוא מסוד הבינה הנקראת נעמי כנודע, לכן יצאה נעמה העמונית ממנו, ששמה כשם נעמי. והנה שמעון בן זומא, גם הוא משרש הבהן הנזכר, ובהן זה יש בו ס’ רבוא נצוצות נשמות, כמו שהודעתיך, כי אין לך אבר מאיברי אדה»ר, שאינו נחלק לס’ רבוא נצוצות לפעמים כפי העונות, ולפעמים פחות, אבל לא יותר מזה. והנה בן זומא שהיה מן הבהן הזה, הוצרך להתעבר ולהתגלגל עם כל אלו הס’ רבוא של הבהן הזה, כי הם נצוציו, כדי לתקנם. וז»ס מ»ש ז»ל, כי בן זומא ראה אוכלוסא בהר הבית, ואמר לא נבראו כל אלה אלא לשמשני. והענין הוא, כיון שכלם הם נצוצותיו ותלויים בו, והוא מתעבר ומתגלגל כדי לתקנם. וכבר נתבאר אצלינו, כי כל צדיק שמתגלגל עם איזו נפש כדי לתקנה ולעזרה, הוא נוטל חלק עמו באותם המצות שעושה, ונמצא כי כל ס’ רבוא ההם שהיו נצוציו, נבראו לשמשו, כי הם הטורחים ועושים המצות, והוא נוטל חלקו עמהם בלי יגיעה.
	פה) בענין השרשים של הנשמות, זכרנו למעלה שרש אחד מן הבל, שתחלתה הוא לבן בן נחור, ובכללה ר’ חוצפית התורגמן. דע, כי השרש הזה, כיון שהוא של הבל, הוא מבחי’ אבא כנודע. וכבר ביארתי בענין בלק ובלעם, איך כל האורות שהם מצד אבא, בוקעים ויוצאים דרך הכלים דאימא, אשר אבא גנוז בתוכה כנודע, וממנה יוצאים אל אחורי דעת דז»א אל לאה אשר שם. ואח»כ ממנה מתגלים ויוצאים לחוץ. ובהכרח הוא שבעבור אורות אבא דרך אימא מתערבים יחד, ונמצא כי זה השרש הנז»ל שבכללו הוא בלעם, ע»ש שנבלע תוך העקבים של לאה הנעלמים תוך כתר רחל, הנה הם עוברים בדרך השרש הראשון של קין, שהוא אשר מכללם הוא ר’ עקיבא וריב»ז, ומתערבים שם, ויש להם קצת אחיזה וקורבה אלו עם אלו, לסבה הנזכרת, ונכלל שרש הנזכר של הבל, תוך שרש הראשון של קין, ונקרא ע»ש קין, ולשלו יחשב. וז»ס שנקרא ר’ חוצפית התורגמן, כי הוא חצוף וחזק לצאת מן אבא, ועובר ובוקע תוך אורות בינה שהם קין כנודע, ומשם יוצא לחוץ.
	פו) ענין משה והלל הזקן, אשר שניהם שוים במדת הענוה, ושנותיהם שוות, הנה הם סוד ב’ שמות משם בן ע»ב, והם: מה»ש, לל»ה, הסמוכים זה לזה, בע»ב שמהן של ויסע ויב»א וי»ט. וזהו מה שרמז השי»ת למשה כשעלה למרום, וא»ל «היה «לך «לעזרני ר»ת הלל, הנזכר בפרק ר’ עקיבא במסכת שבת וכפי מה שהבנתי מדברי מורי ז»ל, אע»פ שלא אמרו בפירוש, הוא כי משה והלל משרש אחד הם. וכן ר’ אליעזר שהתפלל עליו משה, ואמר י»ר שיצא זה מחלצי. וכן רבינו הקדוש. וכן רשב»י. וכמו שהודעתיך למעלה בדרוש הנשמות, הנמשכות מחמשה בחי’ זווגים עליונים, והודעתיך כי רשב»י ע»ה, ורבינו הקדוש הם בחי’ היסודות בזעיר, או ביעקב, וגם משה הוא ביסוד דאבא.
	פז) יש נפשות, שאינם מבחי’ שרש קדושת שבת עצמו, אלא מכללות תוספת שבת, ואין להם רק אותה בחינה לבדה, גם אינה יכולה לעלות יותר מאותה בחינה, כיון שאין שרשה אלא משם.
	פח) ענין כלב בן יפונה, וענין המרגלים. דע, כי אליעזר עבד אברהם, הוא היה בכלל ארור כנען, ונכנס לכלל ברוך, כאשר אמר לו לבן בא ברוך ה’, כמ»ש חז»ל ולפי שזכה לבן למעלה זו, להוציאו מכלל ארור, לכן נתקן גם הוא, ונתגלגל בנבל הכרמלי, ושניהם גלגולי בלעם, כמבואר אצלינו וז»ש ז»ל למנצח על מות לב»ן, הוא נבל והנה לולי שלמעלה לא נתקיימה ברכת לבן לאליעזר, לא נכתבה בתורת ה’ אמת, ומהכרח זה קיימו רז»ל מדרש זה, שיצא מכלל ארור וגו’. ולפי שלבן גרם לאליעזר שיתוקן, ויתגלגל בכלב בן יפונה, לכן נקרא בן יפונה, בנו של לבן, שכתוב בו ואנכי פניתי הבית לאליעזר, כי כבנו יחשב, כיון שהכניסו לכלל ברוך, ונתקן ונתגלגל בכלב ע»י ברכתו, כי כלב בן חצרון היה, ולא בן יפונה, כי מחמת קושיא זו ארז»ל גם כן בו דרשה אחרת בן שפנה מעצת מרגלים. ואמנם בחינת כלב היא שם ההוי»ה דההי»ן, שהיא בן והיא בגימטריא כל»ב, וכבר הודעתיך כי הוי»ה זו, תורה על מציאות ההוא רוחא דדכורא דעייל בנוקבא, לעורר בה בחי’ מ»ן, ושם זה מורה על הנקבה בהיותה אחור באחור עם הזכר כנודע.
	פט) ועתה נבאר ענין המרגלים, דע, כי אלו העשרה מרגלים טרם שהלכו לרגל את הארץ, נתעברו בהם נשמות השבטים, עשרה בני יעקב ממש, וז»ס מ»ש להם יוסף לאחיו מרגלים אתם, רמז להם שהיו עתידים להתעבר במרגלים. גם ז»ס מ»ש בריש פרשת שלח לך, כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, כי הם ממש בני ישראל סבא, ולכן לא כתיב ראשי אלפי ישראל, אלא ראשי בני ישראל. ואמנם אחר שנתייעצו בעצמם להוציא דבה על הארץ, והיו רוצים לחזור לבא אל משה ולדבר תועה, אז נסתלקו מהם נשמות השבטים שנתעברו בהם, כנודע כי מי שהוא מבחי’ עבור מסתלק כשירצה, משא»כ בבחי’ גלגול. וזהו הטעם מש»ה בתחלה, וישובו מתור הארץ מקץ מ’ יום, ואח»כ שהזכיר ששבו, חזר והזכיר ההליכה, באמרו וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן, והיל»ל ויבואו, ולא וילכו, ורז»ל דרשו כפי הפשט מקיש הליכתם לביאתם וכו’. והענין הוא כפי הסוד, כי וילכו חוזר אל נשמות השבטים, שהלכו ונסתלקו מהם, כאשר שבו מתור הארץ בעצה רעה. ומלת ויבאו, חוזר אל המרגלים בעצמם, שבאו לבדם בלתי עבור נשמות השבטים בהם. ואמנם ביהושע וכלב לבדם, נשאר בהם סוד העבור, כי אפרים בן יוסף נתעבר ביהושע, ויהודה בכלב, לפי שלא חטאו. וזש»ה, וכלב בן יפונה ויהושע בן נון חיו מן האנשים ההם ההולכים, פירוש: כי אלו נשארו חיים, מבחינת נשמות השבטים אביהם שנתעברו בהם, ולא נסתלקו מהם אח»כ בביאתם, כי כמו שבהליכתם היו עמהם, כך היו בביאתם, וזש»ה חיו מן האנשים ההם ההולכים וכו’. ויחזור אומרו האנשים ההם, אל אפרים ויהודה שהיו עמהם בהליכתם, וז»ש ההולכים, ירמוז כי אלו חיו מן האנשים שהלכו, ולא מאותם שבאו שלא כמו ההליכה. ולפי שכלב נתעבר בו יהודה, לכן נאמר בו, יען כי מלא אחרי ה’, ירצה: כי יהודה הוא חבור יהו»ה ד’, וירמוז: שהוא סוד האחורים הנתקנים מן ד’ שביהודה, לשם יהו»ה שבו. ולפי שנתקיים בכלב עבור יהודה, אמר יען כי מלא אחרי יהו»ה, המתקן את אחור של ההוי»ה כנזכר. גם מפני שכל»ב הוא בחי’ אליעזר עבד אברהם, לכן כתוב בו ויבא עד חברון. ואמרו רז»ל שהלך להשתטח על קברי האבות, כי אברהם הוא הראש שלהם, והוא היה עבדו, לכן עתה הלך שם. וגם כי הנה כלב ואלעזר הם בחי’ שם הוי»ה דב»ן כנז’. ואמנם אליעזר נקרא ע»ש שהוא בחי’ התעוררות החתן, והוא משמש ועובד אל החסד שהוא אברהם, וזהו אליעזר עבד אברהם, ר»ל: עז»ר א»ל, כי הוא עוזר לשם א»ל, שהוא חסד אל, והוא אברהם, וע»כ הלך להשתטח עליו.
	צ) ועתה נבאר שאר גלגולי כלב, דע, כי נתגלגל בבניהו בן יהוידע, בסוד פנים אל פנים. ועיין בפרשת בראשית בזוהר בהקדמה והבן זה. וגם בו נרמז ב»ן, בגימטריא כל»ב, ובו נאמר לך פגע בו ליואב בן צרויה. ואח»כ בניהו נתגלגל בזכריהו בן יהוידע, ויואב נתגלגל ביואש המלך, בחלוף בי»ת בשי»ן בא»ת ב»ש, ואז הרג יואש לזכריהו במצות ויעזוב אתכם (דברי הימים ב’ כ»ד) לפרוע מה שנהרג על ידו בתחלה. נבזראדן כלבא שבוע. שמעיה נפש. אבטליון רו»ח. וכבר ביארתי זה במקום אחר. כלאב בן דוד, הוא הוי»ה זו דב»ן, כזה: יו»ד ה»ה וא»ו ה»ה. יפונה בגימטריא אהי»ה דההי»ן קנ»א.
	צא) ענין הלל ושמאי. הנה הלל הוא בחי’ הפנים של המלכות, הנקראת רחל, ולכן הלל הוא בגי’ אדנ»י, שהוא הפנים שלה, ולכן הוא חסד ולא די»ן. אבל שמאי הוא בחי’ האחור של לאה, כי שמאי בגימטריא קפ»ד וקס»ו, שהם האחורים של ההוי»ה דע»ב ס»ג, היוצאים מן זעיר אנפין וניתנים אל לאה. ולהיותו בחי’ אחורים הוא דין וגבורה. ולכן הלל ושמאי, הם חו»ג. ולפי שלאה קדמה אל רחל, כן דברי ב»ש קודמים לדברי ב»ה בכל התלמוד. והנה בן עזאי היא משרש שמאי, כמבואר אצלינו, אלא שהוא למטה ברחל, ולכן עז מן עזאי, הוא שם אדנ»י ס»ה, ועם חשבון י»ב אותיותיו במלואם. ושתי אותיות א»י מן עזאי, הם א»י מן שמאי. גם הם א»י של אדנ»י ראשונה ואחרונה. גם הם סוד א»י הבל אחיך, להורות כי הם מבחינת הגבורות שהיו בהבל, אשר בהם היה הפגם והחטא שחטא הבל, וזכור זה. והנה נתקנו אח»כ בשמאי ועזאי, שהם א»י של אדנ»י.
	צב) אמר שמואל: לבל יהי הספר הזה חסר כלום, כתבתי ג»כ פה לקוטים מאשר מצאתי מכתיבת יד מורי זלה»ה, אעפ»י שרובם ככלם כבר נכתבו למעלה במקומם, וזה ביאורם, «הארץ «ברקים «מטר «עשה «מוצא «רוח «מאוצרותיו, הם ר»ת הבל עמרם, כי עמרם הוא המוציא רוחו של הבל, ונתנו במשה. גם «ברקים «למטה «עשה «מוצא, ר»ת בלעם, כי גם הוא הרע של בלעם שבהבל.
	צג) ודע, כי גם שת הוא הבל, וכמו שחוה ילדתו בת ק»ל שנה, כן יוכבד למשה, כי כשיוכבד הגיעה לבת ק»ל שנה, נתעברה בה רוח חוה, ושבה לימי עלומה, ותלד את משה. יתרו הוא קין, ולכן נקרא קיני. גם נקרא יתרו, יתר ו’, בסוד וישם ה’ לקין אות יתירה, זו ו’, כנזכר בתקונין דף קי»ח ע»א. והנה קין נתערב מטוב ורע, והרע בא במצרי, ונהרג ע»י משה זה הבל, על דבר שלומית בת דברי, מדה כנגד מדה, כי גם הוא הרג להבל על התאומה יתירה. והטוב של קין בא ביתרו, ונתן בתו למשה, לתקן ענין התאומה הנזכר. וכשהרג משה את המצרי, נתקן בכך, ויצאה נפשו, ואז נדבקה בנפש יתרו, ונתגייר. גם נפש קרח, היא נפשו של קין, וכפי זה נמצא שנתגלגל קין ג’ פעמים. גם שם נתבאר אחיזת נפש שאול ושמואל.
	צד) ענין יעקב, שהוא האור היוצא מדופני היסוד של אבא המתלבש תוך ז»א, ויוצאת הארתו מחוץ לז»א, אבל האור מהיסוד דאבא תוך חלל הגוף ובטן ז»א, נקרא משה. ויש בו ה’ בחינות: האחת למעלה בדעת של ז»א. כי גם שם מתלבש יסוד דאבא. השנית, בשליש עליון שבת»ת דז»א, מקום מכוסה תוך יסוד דאימא, ועל מקום זה נאמר ויסתר משה פניו. השלישית, בשני שלישים התחתונים דת»ת מקום נגלה, ומשם היתה נגלת נבואת משה. הרביעית ביסוד דז»א, כי שם נתלבש עטרת יסוד דאבא, וזו בחי’ שת בן אדה»ר, וז»ס חשופי שת. החמישית ההבל היוצא מפי יסוד דז»א ולחוץ, וזו בחינת הבל בן אדה»ר, כי כל אלו שרש א’ הם. ודור המדבר, הם האורות היוצאים מן הדעת של יעקב הנזכר, באחורי הדעת שבו, ונקרא לאה אשת יעקב, ולכן נקרא דור דעה. ושם נתבאר באופן אחר, כי הרושם שעושים האורות הנזכרים בין גוף זעיר לגוף יעקב הנזכר, הנקרא דור דעה. נדב ואביהוא, הם רוח ונפש דזיהרא עילאה דאצילות, שהיו תחלה כלולים באדם הראשון, והורישם לקין בנו. רשב»י ע»ה, היתה נשמתו מבחי’ אור מקיף. נדב ואביהוא, נצח והוד, ונתגלגלו בשמואל. זיהרא עילאה דאצילות, לקחה חנוך.
	צה) ענין מרע»ה, ורבינו הקדוש, ורשב»י ע»ה, ועשרה הרוגי מלכות, כלם הם מבחי’ יסוד שבז»א. אלא שהם יסודות חלוקים: או דאבא או דאימא, או דז»א, או דיעקב. אמנם מרע»ה, עלה דרך קו אמצעי, גם עד הדעת דז»א. ובלוחות השניות, הוא יותר למטה, כי אבד אלף חלקי אורות שהיו בו בזמן לוחות ראשונות, ונשאר בו חלק אחד מאותם האלף. ורשב»י ע»ה בתחלתו היה למטה ביסוד הראוי לו כנזכר ואח»כ בזמן האדרא רבא, עלה לאותה מדרגה תחתונה שהיה בה מרע»ה, בזמן לוחות שניות. רב המנונא סבא, נצוץ אחד מנצוצי מרע»ה, המתגלגל בכל דור ודור עד ס’ רבוא נצוצות. בלעם גלגול לבן, וכשנהרג ע»י פינחס נתקן קצת, ונתגלגל פעם שלישית בנבל הכרמלי. אותיות לבן גלגול א’.
	צו) כפי הבחי’ השנית, שהיתה באדם בעת שחטא, כך צריך שיהיה כשיתגלגל. כיצד: הרי שהאדם הזה היה לו כשחטא נר»ן מבי»ע, וגם נפש מאצילות, ונתגלגל, אע»פ שהשלים תקונו בשלימות אל נר»ן דבי»ע, עדיין נקרא פגום ומעוות, עד שיתקן גם הנפש דאצילות. וז»ס צדיק ורע לו, כי הוא צדיק גמור בערך מה שיש בו עתה, אבל רע לו, כי עדיין צריך להשלים מדרגתו הראשונה, אע»פ שעשה מצות גדולות ורבות. ויש שבתחלה לא היה בו רק נפש דעשיה לבד, וחטא, ועתה כשנתגלגל ותקן נפש דעשיה, והספיק לו מצות מועטות, ונקרא צדיק מתוקן וטוב לו.
	צז) ענין אינון תרין רוחין הנז’ בזוהר, הענין הוא, כי נשמת האדם הבאה מאימא על ידי התלבשותה בז»א, יש לה ב’ בחינות: הא’ מן ראש ז»א עד החזה שבו, כי זה נשמה מכוסת כנודע, ונעשת באדם בחי’ צלם של אור מקיף על ראשו. והשנית, בחי’ אורות אימא המתגלים מן החזה ולמטה, וזו נעשת נשמה פנימית באדם. וזו השנית, מתלבשת תוך הרוח הבא אל האדם מז»א עצמו. ונתבאר שם, כי אפשר ע»י החטא, שתרד נשמה הפנימית הזאת דרך מרגלותיו כלה בקליפות, ונשמת הצלם תכנס בסוד פנימית. ודע, כי גם אפשר שאם יחטא יותר, תרד מעט מעט גם הצלם הנזכר כלה לגיהנם. ועל זה נאמר, ונכרתה הנפש וכו’, כי לא נשאר לו שום שרש למעלה בקדושה.
	צח) ובבחי’ ב’ הנשמות הנז’ שיש לכל צדיק, בכפל שמו: נח נח, משה משה, כבר הודעתיך, כי כל שרש מן שרשי הנשמות, יכול להתחלק עד ס’ רבוא נצוצות נשמות, ויש שרש שכלם יתבררו מן הקליפות, ויתוקנו כל ס’ רבוא. ויש שרש, שאפשר שאיזה נצוץ קטן מהם ישאר באחרונה, שלא יוכל להתקן אפילו לעתיד לבא, ממעוט הקדושה שבו, ומרבוי סיום קליפותיה, ועל זה נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו’.
	צט) הלל, היה נצוץ אחד מס’ רבוא נצוצות, שרש נשמת מרע»ה, המתגלגל בכל דור ודור, ולכן שניהם היו ענותנים, וחיו ק»כ שנה.
	ק) פסוק כי שבעתים יקם קין, יק»ם ר»ת: יתרו, קי»ן, קרח, מצרי. כי נפש קין, להיותה נפש נאחזה בזוהמת הנחש מאד, וגבר הרע שבה על הטוב שבה, ונתגלגלה במצרי שהיה גוי. ומשה שהוא הבל, רצה לתקנו על ידי שהרגו בשם המפורש, שם בן מ»ב, והוברר הרע שבה, והעלהו לבחי’ הטוב שבה אל הקדושה, ואז נכנסה ביתרו שהיה גוי, ועי»כ נתגייר גם הוא, ביום שהרג את המצרי. ולהיות נפש זו מן בחי’ הרע של נפש קין, לכן אמרו בס»ה, כי תחלת תקון קין היה ביתרו, כמ»ש על פסוק קניתי איש את ה’. אמנם הטוב הראשון שבה, כבר נתגלגל בקינן ומהללאל, כנזכר אצלינו.
	קא) אבל הרוח לא נכנס בגוי, כי הוא עליון מן בחי’ הנפש, ואמנם עדיין היה מעורב ברע, ואותו הרע נכנס בקרח, בסוד ויקח קרח, לקח מקח רע לעצמו, ומכח זה הרע נתקוטט עם משה, שהיה הבל אחיו, כמו שנתקוטט אז. והטוב שבזה הרוח, נתגלגל בשמואל הנביא, שהיה מזרעו.
	קב) ונשמת קין, נכנסה ביתרו אחר שנתגייר, בכח נפש המצרי שנתקנה כנזכר, ואז נשלם תקון חטא קין שהרג להבל, ולקח תאומתו, ועתה זן ומפרנס את משה, והחייהו, והחזיר לו תאומתו, והיא צפורה. והרי נתבאר, כי לא נתקן קין מחטאו של הבל, אלא ביתרו, וזה ע»י משה כנזכר, בתחלה בהריגת המצרי, ועד סוף ביתרו כנזכר.
	קג) והטוב שבהבל, נתגלגל בשת. והרע, באנוש בנו, ולכן עבד ע»ז. הרן, נתגלגל באהרן, ולוט בנו, ושניהם הם משרש הבל. רבא חבר אביי משרש לוט, ונתן בבתו הצעירה, ומשם יצאה נעמה העמונית, וגם שם היה נכלל רבא. ותרח אבי אברהם, נתגלגל ונתקן באיוב. שתי בנות לוט, הם: רות ונעמה.
	קד) ואלו הם קצת מיני עשבים שלמדתי ממורי ז»ל, אע»פ שלא באר לי פרטות הדברים אלא דרך כלל: עשב הדודאים, והם בלשון תרגום יברוחין, וכן בלשון ערבי יברו»ח, ומוציאים פירות הנקראים תפוחים שוטים. הנה אחיזתם למעלה בלהט החרב המתהפכת, ולכן נקראים תפוחים שוטים, ולכן גורמים שטות לאדם האוכלם כנודע. וסגלתם הוא, שאם יכרכום תוך קלף צבי, ויתלום בצואר האדם, יועילו, שאם ירימו חרב על האדם הנושא אותם להרגו, תהפך החרב על האדם, ותהרוג בעליו. גם קליפת התפוחים האלה יבשה וכתישה לאבק דק, יועיל מאד לכחול העינים רעות.
	קה) עשב הנקרא טוטומיליו, כי כשחותכים ממנו יוצא חלב, מועיל להקפת כסף חי, וצריך שיהיו בראשו חמשה ענפים, ובכל ענף חמשה זרעונין, וצריך ללקטו בעת ידוע, לא קבלתי ממנו.
	קו) עשב הנקרא מושקטיליא, ובערבי אכליל דהב, והזרע שלו הוא כעין ג’ או ד’ מחטין צומחין בראשו, ארוכות שיעור חצי אצבע או יותר, וריחו כריח מור. סגולתה היא, לעשות בה אל כימיא של הזהב. גם סגולתה היא למשוח הבהקים במין שלה.
	קז) עשב אחר יש, שעליו דומים לעלי עדשים, והפרח מור»אדו, והפרחים בעצמם דומים לפרחי העדשים, ויש שהפרח שלו הוא אמרילייו. מין העשב הנזכר טרוף באצבעך עם מעט שמן זית וחומץ, יועיל למשוח בו הרגלים והשוקים והידים הנבקעות, שדומה בקיעתם כמו מין ממיני הגרב והחכוך, ומשח בו ערב ובקר כמה פעמים.
	קח) עשב אחד יש, שעליו שלו ארוכות ורחבות מאד כעלי החזרת ויותר מהם, ויהיה ארכם כשעור שתי זרתות, ובאמצע מוצא העלים, יוצא קנה אחד ארוך וגבוה מאד יותר מן אמה וחצי, אשר בקנה ההוא גדל הזרע, וכל הקנה הזה צומח בו כמין צמר גפן ממש, אלא שאינו לבן כמוהו. המיץ שלו יועיל להשקות למי שיש בו חולי ההשתנה, שאינו יכול להתעכב ומשתין בכל שעה.
	קט) עשב אחד יש שהוא נמוך, וקנה הזרע שלו קצר, וכלו כדמיון כוסות קטנים רבים דבוקים זה בזה, מסבבים כל הקנה, המיץ שלו יועיל לעינים הרעות. גם יועיל לעינים הטובים להאירם ביותר.
	קי) עשב אחד יש גבהו זרת, וכשמוציא זרע, יוציא כעין קלח אחד, ויוצאים ממנו מזה ומזה עלים קטנים כעין עלי עשב החרדל הדק גם הפרח כפרח החרדל ממש, וגוונו אמירילייו כפרח החרדל, גם זה טוב לעינים.
	קיא) עשב אחד יש, עליו כעלי הבצלים קצת, אלא שהם קצרים כשעור זרת, ואינו גדל אלש בין הסלעים הקשים והגבוהים, והנה הגדל בסלע עצמו אינו טוב, אבל הגדל למעלה מן הסלע הוא טוב, ויועיל להאיר עינים החשוכות שאינם רואים בטוב. וזה עניינו, יעשה ממנו מעגו»ן עם אגוז אחד בעל שלשה צלעות בלבד, ועשר צמוקים שחורים, ודבש דבורים, ויאכל ממנו בכל בקר על הצום.
	קיב) עשב אחד יש, שעליו רחבים מאד למטה במקום דבוקם אל הקלח, והולכים ומתקצרים מעט בראשם, וציורם הוא ממש כציור עלי הקארד»ו האדום יועיל לרפואת הצרעת.
	קיג) עשב אחד יש קטן, ושרשו כמין בצלים קטנים כשעור הזיתים, ובראשו יש פרח אמירילייו אם תעשהו מעגון עם דבש דבורים, טוב להאיר העינים. ע»כ מה שלמדתי במיני העשבים ממורי זלה»ה.