| א) אמר שמואל: עד פה עזרני האל יתברך, להשלים ספרי הרב הגדול אבא מארי זלה»ה, דבר לא נעדר מהם, מקטן ועד גדול, מוגהים כיד ה’ הטובה עלי, ואח»כ מצאתי באמתחותי קונטרסים ג»כ מכתיבת יד אבא מארי ז»ל, מדברים הנוגעים אליו לשרש נשמתו, מצואות שצוהו הרב הגדול המשביר ז»ל, וכדומה לי שהרב אבא מארי ז»ל רצה להסתיר אותם לרוב ענותנותו, שלא להודיע שרש נשמתו לרבים, ואני בעניי פחדתי, פן אחרי יהיה הלקט ההוא שכחה, לכן גמרתי בלבי לעבור על רצונו, ועמו ז»ל הסליחה, ורציתי לכתוב אותם על ספר, ויוחקו למען יעמדו ימים רבים, ואענוותוניה וחסידותיה דמר הגדול קא סמיכנא, ולא חיישינא לחטאת ח»ו, כי גדולה עבירה לשמה, ומהאל יתברך שאלתי, שימחול לי כל עונותי, ויעבור על כל פשעי, ויהיה עם פי והגיוני, יהיו לרצון אמרי פי וכו’, וזה החלי בע»ה צור גואלי. | |
| ב) אלו הם הדברים שא»ל מורי זלה»ה, הנוגעים לי ולשרש נשמתי. | |
| ג) ביום ר»ח אדר שנת השל»א ליצירה א»ל, כי בהיותו במצרים, התחיל להשיג השגתו, ושם נאמר לו, שיבא לעיר צפ»ת תוב»ב, כי שם הייתי אני חיים דר שם, כדי שילמדני. וא»ל, כי לא בא לדור בצפ»ת תוב»ב, אלא בעבורי, ולא עוד אלא שאפילו עיקר ביאתו בגלגול הזה, לא היה אלא בעבורי להשלים אותי, ולא בא לצורך עצמו, כי לא היה צריך לבא. | |
| ד) גם אמר לי, שלא היה מוטל עליו ללמד לשום אדם, זולתי אני לבדי, ובהיות שאני אלמוד, לא יצטרך הוא להתקיים בעה»ז. | |
| ה) גם א»ל, שהיתה נשמתי למעלה מכמה מלאכי רום, גדולה בתכלית המעלה, ושהייתי יכול לעלות ע»י נשמתי על ידי מעשי, למעלה מרקיע ערבות. ושאלתי לו שיודיעני מי הוא נשמתי, ולא רצה לבאר כל הפרטים, אמנם אמר לי דרך כללות ענין זה, כי תחלה הייתי אני, הרב ה»ר וידאל די טולושא, בעל ספר מגיד משנה, ונקרא שמו כשמי עתה. ואחריו הייתי בגלגול איש אחד, ושמו ר’ יהושע סוריאנו, והיה אדם עשיר וזקן ובעל צדקה, ומשכים ומעריב בבתי כנסיות ובתי מדרשות. ואחריו הייתי גם כן בגלגול בבחור אחד, ושמו אברהם בחור בן י»ג שנה, ונפטר בשנת י»ד. ואחריו באתי עתה בגלגול בפעם הזאת, ונקרא שמי חיים, בשם הראשון דון וידאל בעל ספר מגיד משנה. וא»ל שמה שהוצרכתי להתגלגל עתה, היה לסבת שבגלגול אחר מן הקודמים אלו, לא הייתי מאמין הרבה בחכמת הזוהר, וכפי דבריו הבנתי, שהיה כשהייתי בגלגול מגיד משנה, ולא רצה לגלות הענין, וא»ל, כי הענין שאני צריך לתקן עתה בגלגול זה, הוא לעסוק בחכמת הזוהר, וא»ל, כי לפי שבהיותי בגלגול בעל מגיד משנה, הייתי מעיין גדול, וחריף בחכמות העיון, ולכן אינני חפץ עתה מאד לטרוח בחכמת העיון. וא»ל, כי כל אלו הגלגולים הנזכרים אינם רק מבחי’ נפש שלי בלבד, כי בחינת הרוח ונשמה יש בהם דברים מגולגלים אחרים. | |
| ו) גם א»ל, שבהיותי בן י»ג שנה, נתעבר בי נפש דר’ אלעזר בן ערך תלמיד ריב»ז, ואח»כ בהיותי בן עשרים שנה, נתעבר בי נפש דר’ אלעזר בן שמוע, תלמידו של ר’ עקיבא, כי להיותו אחד מעשרה הרוגי מלכות, מעלתו גדולה מר’ אלעזר בן ערך. ושעתה בשנת השל»א ליצירה, שאני בן כ»ט שנים ללידתי, היה בי רוח של ר’ עקיבא ע»ה, מרחפת ומחופפת עלי להתעבר בי בעה»י, מזה נראה כי נפשו מגולגלת בי עם נפשי. | |
| ז) אח»כ ביום א’ דחו»מ של פסח, הלכתי עמו לכפר אחד הנקרא עכברא, ושם נכנסנו במערת ר’ ינאי, בתוך הפרדס שיוצא מעין אחד מפתח המערה עצמה, ופתחה צר עד מאד, וא»ל כי אין קבור שם רק ר’ ינאי לבדו, אך ר’ דוסתאי ור’ נהוראי, ככתוב בספר יחוס של הצדיקים, אינם קבורים שם, ושם הדביק נפשו בנפש ר’ ינאי. ובכלל דבריו א»ל ר’ ינאי, אני הוא ר’ ינאי בעל הציון הלזה, ודע, כי כה אמר לך השי»ת, לך ואמרת אל האיש הזה חיים ויטאל הבא עמך, שישמור עצמו מן הרכילות, ומן לשון הרע, ומן שיחה בטילה, ויהיה שפל רוח מאד, ואני אהיה עמו בכל מקום. | |
| ח) גם א»ל מורי זלה»ה ביום ההוא, כי נפשי יש לה שייכות ואחיזה בנפשו של מרע»ה, כי כל כללות הנשמות נכללו בו, ובפרט נשמות הצדיקים. ויש לי חלק בחינת נפשי בדוקא ממנו, אבל בבחי’ הרוח והנשמה לא היה מדבר אז מה עניינם. ושנפש הזו נתגלגלה אח»כ כמה גלגולים, עד שנתגלגלה אח»כ בריב»ז, ואח»כ בר’ עקיבא, ואח»כ נתגלגלה כמה גלגולים, עד שנתגלגלה באביי הנקרא נחמני חבירו של רבא. וא»ל כי ז»ס מ»ש רז»ל בגמרא כי שלשה חיו ק»ך שנה, והם: משה, וריב»ז, ור’ עקיבא. ומשה עשה מ’ שנה בבית פרעה, ומ’ שנה במדין, ומ’ שנה פרנס את ישראל. וכן ריב»ז, מ’ שנה עסק בפרקמטיא ומ’ שנה למד ומ’ שנה לימד. וכן ר’ עקיבא, מ’ שנה היה עם הארץ, ומ’ שנה למד, ומ’ שנה לימד. וגם גלגולו אח»כ באביי, נרמז במ»ש חז»ל כי ריב»ז לא הניח מקרא ומשנה והויות דאביי ורבא, והבן ענין זה. ואחר כך נתלבשה נפש זו באחד מרבנן סבוראי, הנקרא רב אחאי, וז»ש בתלמוד עליו, פריך רב אחאי, וא»ל כי כמדומה לו שרב אחאי זה, הוא עצמו רב אחא משבחא, בעל השאלתות. ואח»כ נפש זו נתגלגלה ברב דוסתאי גאון. ואחר כך עברו כמה גלגולים, עד שנתגלגלה בר’ אהרן הלוי, נכדו של הר»ז הלוי בעל המאור. ואח»כ נתגלגלה בהרב בעל מגיד משנה. ואח»כ בר’ יהושע סוריאנו. ואח»כ בבחור אברהם הנז»ל. ואח»כ נתגלגלה בי אני עכשיו הצעיר חיים. | |
| ט) וא»ל כי יש לו שייכות וקורבה עם הרמב»ם ז»ל, ולכן עשה באור המגיד משנה, על ספר היד להרמב»ם זלה»ה כנודע. ואמר לי כי לסבת היותו ר’ אלעזר בן ערך תלמיד ריב»ז שהוא שרש נפשי כנז»ל, לכן בא עתה להתעבר בי, בהיותי בן י»ג שנה, כדי להשלים מה שחסר לריב»ז רבו, והוא המדריכני עתה, ומסייעני, כי התלמיד חייב בכבוד רבו. | |
| י) גם רבי אלעזר בן שמוע נתעבר בי, בשנת העשרים, כדי להשלים חלק ר’ עקיבא רבו, לסבה הנזכרת כי הוא תלמידו. וא»ל, כי זה הוא הסימן, אל היותי מגולגל מר’ עקיבא, כי בכל עת שאני רואה קבוץ עם להרוג איזה אדם, אני מתעלף, לפי שנפשי זוכרת הצער שסבלה, בזמן שנהרג ר’ עקיבא ע»ה, וכן הוא האמת. גם נתן לי סימן אחר, כי בהיותי בחור, היה לי חשק גדול, ללמוד בפרקי ר»א, והטעם היה, לפי שהיה רבו של רבי עקיבא. | |
| יא) גם א»ל, כי לסבה שהיו ריב»ז, ור’ עקיבא, שניהם עמי הארץ, בתחלת בחרותם, בארבעים שנה הראשונים, ובפרט ר’ עקיבא, שהיה אומר מי יתן לי ת»ח ואנשכנו כחמור, ומזה תבין שאר דברים כשהיה ע»ה מ’ שנה ובהכרח שהיה להם חטאת נעורים. וא»ל, כי הסבה היא, לפי שהיתה נפשם בחי’ טפת זרע, מאותם עשר טיפין שהוציא יוסף הצדיק מבין עשר אצבעותיו, כמאמר רז»ל וע»כ היו עמי הארץ מ’ שנה הראשונים, ונאחזו בהם החצונים קצת באותם הימים, ולסבה זו הוצרכו להתגלגל אחר כך בכל הגלגולים הנזכרים, ולסבה הנזכרת נכנסה נפש גדולה וקדושה כזו בר’ עקיבא, שהיה בן גרים, ולא מזרע ישראל. והסבה היא, לפי שהיא טפת זרע יוסף, שיצאה מבין צפורניו, בעת הרהורו באשת אדוניו כנודע. ונודע מ»ש בזהר בפרשת ויקרא דף י»ד ריש ע»ב, כי הגר קשה לאעברא זוהמא מיניה, אפילו עד תלתא דרי. ואח»כ כיון שר’ עקיבא היה בן גרים, בהכרח שנאחזו בו החצונים בהיותו ע»ה כנזכר. וא»ל, שלסבה היותי מגולגל מהם, שלכן אירע לידי החטא ההוא, שקשרו אותי ביום חתונתי בכניסתי לחופה, עמדתי קשור ט’ חדשים רצופים, ובהכרח היה שהוצאתי קרי לבטלה בזמן ההוא, וזה נמשך לי להיותי מטפת זרע יוסף הצדיק ע»ה כנז»ל. ומסבת היות ר’ עקיבא בן גרים כנזכר, דהא קשה לאעברא זוהמא מיניה. וגם טעם אחר היה, כי הגאוה הגדולה שהיתה בי בהיותי בחור, אע»פ שלא היתה בגלוי לפני בני אדם, אלא במחשבתי לבד ביני לבין עצמי, זה גרם לי החטא הנזכר, כנודע שעבירה גוררת עבירה. | |
| יב) וא»ל, כי אלו השני דברים הנזכרים שהם הקרי לבטלה בעת היותי קשור כנזכר, וגם ענין גאוה הגדולה שהיתה לי בימי בחרותי, הם שני החטאות שיש לי עתה בגלגולי זה, והם החטאים היותר גדולים שיש לי בכל ימי היי, ושלכך צריך אני עתה לתקנם. והוא, כנגד הגאוה צריך אני להתנהג בשפלות הרוח, עד קצה האחרון. וכנגד קרי לבטלה, צריך אני להזהר שלא אשמש מטתי עד אחר חצות לילה, ושאשהא על הבטן עד שיכלו כל טפות הזרע לגמרי ולא יצאו אח»כ לחוץ, ושלא אדבר עם אשתי דברים רבים בעת הזווג, ושאתענה פ»ד ימים רצופים, כנזכר אצלי בתקון העונות וע»ש. והם כנגד פ»ד שנים שנתעכב יעקב אבינו ע»ה מטפת קרי, עד שנשא לאה והוליד לראובן. | |
| יג) גם א»ל, כי לסבה שהייתי בגלגול אחד מן הקודמים, בלתי מאמין הרבה בחכמת ספר הזהר, שצריך עתה שאעסוק תמיד בכל יכולתי בחכמת הזוהר, ושזה הוא העיקר הגדול, שאני צריך לעשות עתה בגלגול זה. גם א»ל, כי לסבה הנז»ל, צריך שלא אקשה קושיות רבות בזוהר, עד אשר אלמד עמו זמן ידוע אצלו, ואח»כ יהיה לי רשות להקשות ולשאול, כל מה שאני רוצה לחקור ולידע בספר הזוהר. גם א»ל יש בידי עתה ג»כ עון של הליצנות בגלגול זה. | |
| יד) אח»כ יום אחד א»ל, כי שלשה הגלגולים הנז»ל שקדמו אלי, היה ענשם מפני עונם לכשהוצרכו להתגלגל מפני הסבות אלו אשר נזכיר, כי הרב מגיד משנה, נתגלגל עיקר גלגולו על שחטא בשוגג בעון נדה, וע»כ בא להתגלגל בי, לתקן עון של הנדה הנזכר, וע»כ בא אלי עון זה, כי בלילה הראשונה שנכנסתי לחופה, לא פירשתי מאשתי בראותה דם בתולים בבעילה א’, ואלו לא בא לידי עון זה, הייתי אני משלים שנותיו של הרב המגיד, שלא מלא שנותיו ומת קודם זמנו, ומה שחסרו משנותיו הם מ»ד שנים, והייתי גם כן מוסיף עליהם שנים יתירות. וכיון שבא לידי עון הנזכר עצמו, אע»פ שהוא דם בתולים, ואינו כ»כ עון, ובפרט שהיה בשוגג, עכ»ז כיון שכל עיקר ביאתי בעולם היתה לכך ולא תקנתי, לכן אין לי אלא אלו מ»ד שנים בלבד. וז»ס פסוק ויש נספה בלא משפט וגו’ ח»ו, כי מספיק זה להכריע עון נדה הקודם, כיון שזו היתה עיקר סבת ביאתי בעולם, אע»פ שזה החטא של עתה אינו חטא גמור. ואמר לי, שהיה אפשר שבהמשך הזמן, היה אפשר שיתוקן זה ע»י תשובה. ואח»כ התעניתי שלשה ימים רצופים כמו שנכתוב למטה, ואז א»ל שכבר נתבטלה הגזרה תלי»ת. | |
| טו) גם כן אירע דבר אחד אל הר»ב מגיד משנה, אשר גם עליה נתגלגל, אף על פי שעיקר גלגולו היה לסבת עון הנדה כנז»ל, והוא שפעם אחד בא לידו דין אשת איש, והתירה לינשא, וטעה בדין, וא»ל הרב, כי גם אני טעיתי קרוב לזה, כי בהיותי בחור, בא לפני מורי מהר»ם אלשיך נר»ו, דין אחד של אשת איש, והיינו נושאים ונותנים יחד בדין זה, ואמרתי לו שדעתי נוטה להתירה, ואמר גם הוא שלזה דעתו נוטה, והתירה. ויען אשר לא עיינתי היטב בדין ההוא טעיתי בו, וא»ל כי לא נזדמן אז הדין ההוא לפני, אלא לתקן עון ההוא, ואז אלולי שעיינתי בו, לא הייתי טועה, והייתי מתקן מה שעבר, ושע»כ עתיד לחזור ולבא דין אחר כיוצא בו לידי, שישאל ממני חכם אחד סברתי בדין ההוא, ואשיב לו האמת, ובזה יתוקן עון הנזכר, כי החטא לא היה במעשה אלא בדבור בלבד, וגם עתה בדבור תליא מילתא, לתקן פגם הדבור. | |
| טז) וסבת גלגול הר’ יהושע סורינו, נתגלגל לסבה אחת, שפעם אחת אכל חלב בידיעה ובמזיד ולא נזהר בו, וא»ל כי לסבה זאת אני מתקן עתה מאד העון הנזכר, ונתן לי הסימן הזה, שאני יושב שתי שעות בנקור הבשר, וכמעט שאני משליך כפלים כמוהו מן הבשר עם החלב, ושמכאן ואילך אזהר ג»כ שלא יכנס בפי כל ימי חיי שום בשר נקור, זולתי אם יהיה ע»י מומחה וחסיד. וא»ל ג»כ, כי קודם גלגול ר’ יהושע סוריאנו, קדם לו ממש גלגול אחר, באיש אחד, שמו ר’ שאול טרישטי, ונזדמן לו עון אחד והוא זה, כי הוא היה מוהל, ומתחלה לא היה בקי, ומל ולד אחד, ומת מחמת המילה, והיה זה שוגג קרוב למזיד. ועון הנדה של הרב המגיד הקודם זה, גרם שפיכות דמים שחטא ר’ שאול טרישטי, ושתי עונות אלו גרמו עון חלב במזיד, להר’ יהושע סוריאנו, שנתגלגל בו ר’ שאול הנזכר, מיד אחר שמת. ונמצא שהרב המגיד היה שוגג, ואחריו ר’ שאול שוגג קרוב למזיד, ור’ יהושע אחריו מזיד גמור, כי עבירה גוררת עבירה, ונתן לי סימן, כי עתה אני בגלגול הזה, אני נזהר מאד ומתרחק מהיות מוהל או שוחט, ואדרבא אינני יכול להסתכל כאשר מוהלים, או כאשר שוחטים, ולפעמים אני נזהר אפילו מלהרוג פרעושים. ואחר רבי יהושע, נתגלגל בבחור אחד, ושמו אברהם, ומת בן י»ג שנים בכרת על אכילת חלב, בגלגול ר’ יהושע שהיה במזיד כנז»ל. | |
| יז) אח»כ ביום פסח שני י»ד לאייר, הגיד לי הדברים יותר מבוארים וא»ל, דע לך, כי אע»פ שאמרו בס»ה, כי קין הוא זוהמת הנחש, והבל הוא מסטרא דאדם. פי’ הדברים הם כך: כי ע»י חטאו של אדה»ר, נתערב טוב ברע, ויצאו קין והבל, שניהם מורכבים מטוב ורע, אלא שקין רובו רע מזוהמת הנחש. והבל רובו טוב מצד אדם, ומעוטו רע מצד הנחש. אבל חלק קין הטוב, הוא דבר גדול במאד מאד, לסבה שהיה בכור, ולקח הבכורה של חלק הטוב, כנזכר בזוהר פרשת בראשית דף ל»ו ע»ב, בסוד ואתה תשופנו עקב. ואח»כ התחיל קין להתקן בקינן ומהללאל כנזכר בזוהר פרשת תרומה ואח»כ כשיצאו יעקב ועשו, היו בסוד הבל וקין. וכשנולדו, נולד יעקב וידו אוחזת בעקב עשו, הוא אותו חלק הטוב של הבכורה, שלקח עשו, שהיה הטוב של קין שנתערב עם הרע כנז»ל, בסוד ואתה תשופנו עקב. וע»ש עקב ההוא שלקה ממנו, נקרא יעקב. ואח»כ כשהוליד יששכר, הוריש לו אותו החלק הטוב שלקח מן עשו, שהיה מן הטוב של קין. וז»ס וישכב עמה בלילה הוא. כי הוא יעקב עצמו הנקרא כן, על שם העקנ הנזכר ונתנו בלאה בסוד זווג, ומשם יצאה יששכר. וז»ש במדרש הנעלם של רות כי מן יששכר יצא ר’ עקיבא, שהוא העקב הנזכר. ואח»כ נתגלגל בנדב ואביהוא, כי הם תרי פלגי גופא, כנזכר בזוהר פרשת אחרי מות. ואח»כ נתעברו בסוד עבור בפינחס שהוא אליהו הנביא זלה»ה, עד הזמן שהלך במערה, כי אבדם ע»י מעשה דבת יפתח, ונסתלקה ממנו הנבואה. ואחר כך חזר ולקחם במערת הר חורב, כנזכר בזוהר. ובאותו הזמן נסתלסו מאליהו ז»ל, נתגלגלו בסוד גלגול בשמואל הנביא ע»ה. וא»ל מורי ז»ל, כי זהו הטעם שהראו לו בחלום, שהיה מקומי בעק»ב מקום שמואל הנביא ע»ה. ואח»כ חזרו ונתעברו באליהו ז»ל. ואח»כ חזרו ונתעברו באלישע הנביא ז»ל. ואח»כ נתגלגלו בחזקיהו מלך יהודה ז»ל. ואח»כ נתגלגלו במתתיהו בן חשמונאי כ»ג. אח»כ נתגלגלו בעקביא בן מהללאל. ואחר כך לריב»ז. ואח»כ בר’ עקיבא בן יוסף ז»ל. ואח»כ ברב ייבא סבא דפרשת משפטים. ואח»כ באביו ואח»כ בר’ אחאי הנזכר בגמרא פריך ר’ אחאי ז»ל, ברב אחא משבחא גאון בעל השאלתות, ואח»כ נתגלגל בר’ דוסתאי גאון. ואח»כ בר’ אהרן הלוי, נכדו של ה»ר זרחיה הלוי בעל המאור, ואח»כ בדון וידאל די טולשא, בעל מגיד משנה. ואח»כ בר’ שאול טרישטי. ואח»כ בר’ יהושע סוריאנו. ואח»כ בבחור אחד שמו אברהם. ואח»כ בי אני הצעיר חיים. | |
| יח) אח»כ הגיד לי בארוכה, הרבה אנשים שהם משרש נשמתי, וכלם מבחינת הנפש שלי. ועוד יש אנשים אחרים, גם מבחי’ נפשי, ואלו הם הנזכרים בפה. קין. קינן. יובל. מהללאל. יששכר. שלה בן יהודה. נדב ואביהוא. יבל. למך אביו. נחשון בן עמינדב. נתנאל בן צוער. קרח. דתן ואבירם. יתרו. פנחס. עתניאל בן קנז. כרמי. אבי עכן. שמגר בן ענת. שמשון. אלקנה. שמואל הנביא. אביה בן שמואל. חבר הקני. יעל אשה חבר הקני. רחב הזונה. עלי הכהן. אפלל. ססמי חבר אבי שוכוה. ישבח אבי אשתמוע. ישובי לחם. ישי אבי דוד. אבישי בן צרויה. שמעא אחי דוד. דואג ואחיתופל. אביה בן רחבעם. אליהו הנביא. אלישע הנביא. יונה בן אמיתי. חיאל בית האלי. נבות היזרעאלי. מיכה המורשתי. נחום האלקושי. חזקיהו המלך. מנשה בן חזקיהו. אוריה הכהן. זכריהו בן יברכיהו. יחזקאל. אליהו בן ברכאל הבוזי. חנניא חבר דניאל. נדביה בן יכניה המלך. ענני בן אליועני. | |
| יט) ואלו הם מן כת התנאים: מתתיהו בן חשמונאי כ»ג. יוסי בן יוחנן איש ירושלים. נתאי הארבלי. עקביא בן מהללאל. ריב»ז. ר’ עקיבא בן יוסף. ר’ יוסי הגלילי. ר’ נהוראי סבא בזוהר סוף פרשת תצוה. רב ייבא סבא דמשפטים. יונתן בן הרכינס. חנינא בן חזקיהו. בן גוריון. אבא שאול. ר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג. ר’ חוצפית התורגמן. ר’ יוסי בן משולם קהלא קדישא. ר’ יהודה בר אלעאי. ר’ אחא בר יאשיה. רבן גמליאל. | |
| כ) וא»ל מורי ז»ל, כי אחד מחבירי רשב»י, שנמצאו באדרא רבא שהוא מן השרש של נפשי, ולא רצה לגלותו אז, וגם לא רצה לפרש הטעם. ויש ג»כ קצת מן תנאים אחרים שיש לי קצת אחיזה בהם, ואיני יודע ביאורם, ואלו הם, רב שמעיא חסידא, רבו של הינוקא דפרשת בלק. ר’ צדוק הכהן. ר’ קיסמא אביו של ר’ יוסי בן קסמא. ור’ כרוספדאי חמיד לבא דזוהר שלח לך. | |
| כא) ואלו הם האמוראים: רב הונא שהיה ריש גלותא בבבל, בזמן רבינו הקדוש, שהעלו ארונו בימי ר’ חייא. יהודה וחזקיה בני ר’ חייא. לוי בר סיסי. ר’ שמעון בן יהוצדק. רב ייבא סבא אמורא תלמיד רב, והוא אביו של רב חנא, וגם הוא חמיו של אשיאן בן נדבך. פינחס אחי שמואל. ר’ מיאשא בזמן ר’ יוחנן. ר’ שילא דמסכת ברכות שנעשה לו הנס. רב ייסא אמורא, והוא רב אסי הכהן. ר’ צדוק תלמיד רבינו הקדוש. ר’ ירמיה בר אבא, בימי רב. ר’ חלקיה בר אבא. רב שמן בר אבא. מר עוקבא. ר’ זריקא. ר’ סחורה. ר’ עקיבא אמורא. עולא בר קושב בימי ריב»ל. אביי הנקרא נחמני. רמי בר חמא. רב ביבי בר אביי. רב דימי מנהרדעא, ר’ נחומי. ר’ משרשיא. רמי בר יחזקאל. ר’ יימר. ר’ שמואל בר שילת. ר’ אבין נגרא. נתן דצוציתא ריש גלותא. ר’ תנחום דמן נוי. רב ייבא אבי רב סמא. ר’ ספרא בימי רבינא. רמי בר תמרי. רפרם בר פפא. ר’ זעירא בר הלל. ר’ זעירי מדהבת. רבין ורב דימי דסלקו מבבל לא»י. ר’ חנא בגדתאה. שבחת בריה דרבינא. ר’ חמא בר בוזי. ר’ שישא בריה דר’ אידי. ר’ חייא מדפתי. יהושע בר זרנוקי, ונקרא בגמרא חייא בר זרנוקי, והוא שבוש. איו. אבדימי. באלי. ר’ יהודה הנדואה. ר’ טביומי. ר’ מלכיו: | |
| כב) ואלו הם רבנן סבוראי: ר’ אחאי. רבה מפומבדיתא. | |
| כג) ואלו הם גאונים: ר’ אחא משבחא. ר’ דוסתאי גאון. ר’ צמח גאון הראשון, בריה דרב פלטוי גאון. ר’ נהילאי גאון הראשון. | |
| כד) ואלו הם הפוסקים: הרשב»א ז»ל. רבינו אהרן נכדו של הר»ז הלוי. דון וידאל די טולושא, בעל מגיד משנה. הר»י יוסף קארו בעל ספר ב»י על הטורים. אחי כה»ר משה ויטאל יצ»ו. ואני הצעיר חיים. ודע, כי כל אלו הם משרש בחי’ הנפש בלבד, אבל הרבה מהם יש שהיה רוחם משרש אחר, ואפילו ר’ עקיבא, היתה רוחו משרש אחר, זולתי אביי לבדו, שהיו נר»ן שלו כלם מזה השרש שלי. ונמצא, כי כל אלו הגלגולים הנז»ל שזכרתי, מן קין ועד אני חיים, הכל הם מן בחי’ נפש לבד. ושבתי אוצר פירי, הוא אחד מהקליפות של שרש נפשי. | |
| כה) בענין השגתי, שאל את נשמתי, ואמרה לו שאתענה מ’ יום רצופים בשק ואפר, ואחר כך אתענה בה»ב תמיד, עד תשלום שתי שנים ומחצה, ואז אשיג השגה גמורה כמוהו ממש, בלתי שום תערובת דסטרא אחרא, כמו שאירע לאחרים. | |
| כו) יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו שאתנהג חדש א’ שלם בשק ואפר ותענית, ושאתנהג בשפלות, ושלא אתלוצץ בשום אדם, וא»ל כי כל עיקר השגתי תלויה בשתי עניינים אלו הנז’ בפרטות, שהם: השפלות, ושלא להתלוצץ. | |
| כז) יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, כי להשיג השגה אמיתית כמוהו ממש, לא היה אפשר עד מלאת לי שתי שנים ומחצה. אמנם אם בתוך הזמן הנזכר, אתנהג בתשובה, ובפרט שאתענה מ’ יום רצופים בשק, ואישן כל אלו הלילות בשק, שאז יבא לי התעוררות רוח הקדש, משלשה לשלשה חדשים בפתע פתאום, ואחר ב’ שנים ומחצה הנז’, אשיג ממש כמוהו באמיתיות. וסבת קצבת שתי שנים ומחצה הוא, כי ישבתי בבחרותי שתי שנים ומחצה, בלתי עסק בתורה, ומעשים שלי לא היו אז רצויים כתקנם, ולכן הייתי צריך תשובה שתי שנים ומחצה אחרים, כמספר הימים ההם ממש. | |
| כח) יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, שאתענה מ’ יום רצופים בשק ואפר ובכי, ובפרט שאשכב כל אלו המ’ יום בלילה על הקרקע לבוש שק, גם אשים אבן אחת תחת ראשי, ואכוון בשם הוי»ה העולה בגימטריא אב»ן, כזה: יו»ד ה»ה וא»ו ה»ה. ואח»כ אתענה בה»ב בכל אלו ההנהגות הנז’, עד תשלום שתי שנים ומחצה, ושאתנהג בכל הזמן הזה בענוה ושפלות גדול עד תכלית האחרון, ושאזהר ג»כ עד תכלית מן הכעס ומן ההקפדות. | |
| כט) יום אחר חזר וא»ל, שאזהר מאד, כי כפי מה שהגידו לו, הוא מוכרח שבהמשך הזמן הנזכר, שתתערב מחשבתי, ולא ארצה לסבול עול התשובה כ»כ, ולכן כיון שהבחירה תלויה בידי, שאזהר ואתחזק בדבר הזה במאד מאד. | |
| ל) יום אחד אמר לי, כי אז בשבוע ההיא היה רואה רוח טהרה אחת שהיה מסבב אותי, ושזה מורה כי בהכרח אני צריך להשיג השגה גמורה, ואע»פ שאני אדחה אותה, יכריחוני מן השמים, עד שאשיגה בעהי»ת, ושאשיג השגה גמורה אמיתית כמוהו. | |
| לא) יום אחד אמר לי, כי כל זה שאני עתיד להשיג עתה, הוא מחמת חשקי בו, ושנשמתו הוא מסייעתני מאד, וכמעט שהוא מתעבר בי. וא»ל כי יש לי קורבה עמו, ובפרט כי בפעם אחרת בגלגול אחר, הייתי תלמידו ג»כ כמו עתה ושאדבק עמו תמיד במחשבתי, ויועיל לי מאד. | |
| לב) יום אחד א»ל, שאזהר מאד לומר הללויה אודה ה’ בכל לבב וגו’, ואח»כ אכוין בשם מנצפ»ך, ואעשה כך תמיד כשאקום בכל לילה אחר חצות, כי מועיל מאד אל ההשגה. | |
| לג) גם א»ל, שאזהר מאד לשים תמיד תפילין כסברת ר»ת, שהם סוד צרוף שם יהה»ו, היוצא מר»ת ‘יתהלל ‘המתהלל ‘השכל ‘וידוע אותי וכו’. ולכן הנחת אלו התפילין מועיל מאד אל ההשגה ואל ההשכל והידיעה. | |
| לד) גם אמר לי, כי עיקר ההשגה זו תלויה ע»י כונת האדם, וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנמצאות במאכלות החומריות, ומתדבקים באדם האוכלם, וע»י הברכות האלו הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות, ומזכך החומר שלו, ונעשה שכלי וזך, ושאזהר בו מאד. | |
| לה) גם צוה אותי, שאקרא בכל יום הקביעות של מקרא, ומשנה, ותלמוד, וקבלה, עם הכונות שמסר לי, ככתוב בספרי, ואזהר בו מאד. | |
| לו) גם החמיר לי מאד בענין השבת, לשמור ולכבד יותר מכל שאר המצות כלם. | |
| לז) יום א’ הייתי לפניו, ונתעכבתי חדש ימים שלא עשיתי שום יחוד מן היחודים שסדר לי, והכיר בפרצופי, וא»ל אם תעזבני יום יומים אעזבך, ואתה גורם בזה נזק גדול, שתגרום שיתפרשו ממך הנשמות שרוצות להדבק בך, ונתתי לו טענה שלא הייתי רוצה אלא לעסוק בתורה באותו זמן, ובפרט שלא היו באים כפי הראוי אותם הנשמות בגלוי, והשיב לי שעכ»ז לא אמנע מלעשות היחודים ההם בכל יום, כי הוא גדול מעסק התורה, כי הוא מיחד העולמות העליונים, והוא עסק התורה ויחוד הכל יחד, והזהרני שכאשר אייחד היחודים, שלא תהיה כונתי בלבד להמשיך הנשמה, אלא לתקן למעלה. | |
| לח) גם א»ל כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר’ עקיבא, כי א»ל ר’ עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את ר’ עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, וע»י זה יתעבר בי, וסייעני מאד. וא»ל שאין צורך לומר ר’ עקיבא, אלא עקיבא בלבד. | |
| לט) גם אמר לי, כי עד חג הסוכות של שנת השל»ד ליצירה, אני צריך סיוע ממש, שהוא יעזרני בעת היחוד, אבל משם והלאה איני צריך לסיוע כלל, כי כבר אז נשלמים שתי שנים ומחצה שחטאתי בהם, שמנעתי עצמי מעסק התורה, וגם כי עד אז אפילו אם הוא מסייעני, הוא במקרה שהיא אפשר להיות בקביעות, אבל משם והלאה יהיה בעהי»ת בקביעות. | |
| מ) גם צוה אותי, שלא אמנע מלייחד היחודים שמסר לי, ושאם אלך להשתטח על קברי הצדיקים יהיה בערב ר»ח, או בט»ו יום לחדש, כי אז יש יותר הכנה מכל שאר הימים. ושלא אלך לא בשבת, ולא בי»ט, ולא בר»ח, כי אז נפשותם עולות למעלה ואינם מושבות על הקבר. ופעם אחד שלחני על קברי הצדיקים בחה»מ להתפלל עליהם, אבל לא נשתטחתי, וא»ל כי היחוד של היודי»ן והווי»ן של י»ג חוורתי דרישא, אייחד אותו יותר בקביעות משאר היחודים. ובליל החול יהיה אחר חצות לילה, כי אז הוא עת רצון. ובלילי שבת אייחד אותו אפילו קודם חצות, אחר סעודת בלילה. ובר»ח אייחד היחוד שהוא מיוסד על שם שד»י, כי יחוד זה הוא סוד ר»ח, כי שם שד»י במלואו הוא ראש חדש. ואפילו להשתטח על הצדיקים ביום ר»ח, הוא טוב היחוד הזה הנזכר של ר»ח. גם היחוד של פסוק חדשים לבקרים, הוא טוב לעשותו בלילי החול אהר חצות לילה, או בלילי שבת קודם חצות, כי בשני זמנים אלו מתפשטת לאה בכל אורך ז»א. | |
| מא) גם בלילי שבת קודם חצות, אייחד היחוד של עשרה הויו»ת שבדעת. גם צווני, שאקרא בכל ליל שבת אחר הסעודה וברכת המזון, קודם חצות, מסכת עירובין, בסוד הערוב, בסוד ע»ב רי»ו. ודע, כי עיקר כל אלו היחודים, הם או על קברי הצדיקים, או בכל חצות לילה אחר עבור חצות לילה, אפילו שלא על קברי הצדיקים יועיל, ואחר חצות לילה היא עת רצון, ואז היא שעה הנבחרת מכל השעות האחרות. | |
| מב) גם אמר לי, כי רב ייבא סבא ע»ה, הוא יותר קשור עם ר’ יהושע סוריאנו, שאכל חלב כנז»ל, ואם אתקן זה, יתקשר עמי רב ייבא סבא יותר מן השאר. וריב»ז קשור עם הרב מגיד משנה, על ענין הנדה. ור’ עקיבא, קשור יותר עם ר’ שאול טרשטי, על ענין שפיכות דם הנז»ל. וענין ר’ עקיבא הוא, מחמת מה שנכשל גם הוא במת מצוה, שהרכיבו על כתפו כמה מלין, ואמרו לו חכמים, שעל כל פסיעה ופסיעה היה שופך דמים, ולכן הוא קשור עם ר’ שאול. אבל בשנים האחרים, לא רצה לגלות, כיון שלא גלוהו רז»ל, אבל ענין ר’ עקיבא כבר גלוהו רז»ל, ולכן יש לו רשות לגלותו. | |
| מג) גם א»ל, שראה כתוב במצחי, פסוק לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף וגו’, לרמוז אל עון בטול זמן, שבטלתי בחכמת אל כימיי»א. | |
| מד) גם צוה לי, בענין הסרת הסכין מעל השלחן, להזהר מאד להסיר אותו לגמרי, ולא יספיק לכסותו בלבד, ובפרט אני שהוא משרש קין, שהוא סוד כלי זיי»ן. | |
| מה) גם א»ל, כי עתה בגלגול זה, אני מתקן את יובל, שהוא משרש נפשי, לוטש כל חורש נחשת וברזל מצד הגבורות, ואיני מתקן אותו כראוי, ולכן לפעמים כשהסכין בידי, אני חותך ידי ואצבעותי בלי מתכוין, או על ידי כל כלי ברזל. ואמר לי, כי בחינת יובל הוא בחי’ קין אשר בפרצוף יעקב, כי גם הוא כולל קין והבל וכל השרשים, כמו ז»א הנקרא ישראל, הכולל קין והבל הראשונים, בני אדם הראשונים, ושהוא מוכרח לתקן את יובל הזה קודם ביאת המשיח, בסוד יובילו שי למורה וזה יובל נתעבר במרע»ה להתקן בו, כי גם במרע»ה יש בו קצת נצוצות של קין. וזה נרמז בר»ת, «ויתעבר «ה’ «בי «למענכם, ר»ת יובל. וז»ש פסוק ועל יובל ישלח וברשיו, כי יש בו כל שרשי קין כמו שיש בז»א הנזכר, כי קין בחי’ קין בז»א, ויובל הוא בחי’ קין בפרצוף העליון הנקרא יעקב כנודע, ונמצא כי יובל זה התחיל להתקן ע»י מרע»ה, ולכן נרמז בר»ת ויתעבר ה’ בי למענכם הנזכר. | |
| מו) גם פעם אחת הלכתי עם מורי ז»ל, אל מקום שנתוועדו שם חבירי רשב»י ע»ה, כשעשו אדרא רבא דנשא. ושם במזרח הדרך, יש בה סלע אחד, ובו ב’ בקיעות גדולות, ובאותה הבקיעה של צד צפון, שם ישב הרשב»י ע»ה, בזמן האדרא. ובבקיעה של צד דרום שם ישב ר’ אבא. ואצל האילן שכנגד שני בקיעות אלו במערב שלהם, שם ישב ר’ אלעזר. ומורי זצ»ל ישב בבקיעה הצפונית, במקום רשב»י ע»ה. ואני ישבתי בבקיעה הדרומית, במקום ר’ אבא, שלא בידיעה, ואח»כ הגיד לי מורי ז»ל הענין, ולא ידעתי אם ענין הנז»ל, שאחד מחבירי האדרא הוא משרש נפשי, והוא ר’ אבא. וע»כ ישבתי במקומו שלא בידיעה. וענין ישיבתנו בשתי בקיעות אלו הנז’, אני מסופק אם הדבר היה להיפך מהנזכר. | |
| מז) א»ל כי בהיותי קטן, קללתי פעם א’ את אמי ע»ה, וצוה אותי להתענות ג’ ימים רצופים לילה ויום, ולכוין שהם ע»ב שעות, והוא כנגד תרין עיטרין דחו»ג דאו»א, הגנוזים בג’ אבות חג»ת, והם ע»ב כנודע, כי שם ע»ב הוא בחג»ת. ולפי שגרמתי לסלק אלו התרין עיטרין מן הבן העליון לכן אכוין להחזירם אליו ע»י אלו הע»ב שעות, שיש בג’ תעניות אלו. וא»ל שאתענה אלו השלשה ימים הנז’ שלשה ימים, קודם יום שבועות, ואכוין ג»כ בסוד פסוק היו נכונים. לשלשת ימים, כי אז פסקה זוהמתן של ישראל, ועל ידי התענית הזה יפסק ג»כ ממני זוהמת החומר אשר בי, כדי לקבל כח ידיעת סודות התורה בליל שבועות עמו. ובליל שבועות למדתי עמו כל אותה הלילה בסודות התורה. ולא ישנתי כלל כל אותה הלילה. וגם א»ל, כי אלו השלשה התעניות, יועילו לבטל גזרת המ»ד שנים שחסרו מהרב מגיד משנה כנז»ל וע»ש. | |
| מח) יום אחד בשבוע ששי של ספירת העומר, א»ל שאכוין בשבוע ההיא, שהוא כנגד יסוד כנודע, ושאכוין בו לתקן פגם שפגמתי בו, בהיותי נקשר בחופתי כנז»ל. | |
| מט) יום אחד הייתי בתעניתי, בכיתי מאד, והרביתי דברים לפני השי»ת, לומר שלמה היה מונע ממני דרכי התשובה, ולא היה משים בלב מורי ז»ל שילמדני כרצוני, והרבה דברים כאלה, והלכתי לביתו והכיר הענין בפרצופי, וא»ל, כי באותה שעה רצו להענישני בב»ד של מעלה, על שהטחתי דברים כלפי מעלה לולי שנזדמן לי סניגור אחד עלי, לומר שמחשבתי היתה לטובה. וא»ל, שאזהר מלדבר פעם אחרת דברים אלה, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, אלא שיש זמן קצוב לכל דבר, כנזכר בפסוק עת לכל זמן ועת לכל חפץ, ואיך הייתי אומר ח»ו שהקב»ה היה מונע ממני דרכי התשובה ואדרבא מי היה גורם ומכניס בלבי כל זה התעוררות של התשובה, לולי השי»ת ברחמיו קרובים על בריותיו, וא»ל כי מה שמנע ממני עד אז, להגיד לי רצוני, היה סבת זמן קצוב, ואז באותו היום נשלם הזמן, ושמהיום ההוא ואילך לא יסתיר ממני כל אשר אשאל ממנו, וכן עשה מאז והלאה. | |
| נ) גם א»ל, כי בגלגול הקודם קיימתי מצות שחיטה, ועתה, בגלגול הזה הזהרני במאד מאד, שלא אשחוט כלל ועיקר, ולא עוד שלא שהזהרני ג»כ, שלא להמית שום בריה, אפילו כינים ופרעושים כלל ועיקר. | |
| נא) גם מורי ז»ל, לא היה הורג פרעושים וכינים, ושום רמש חי כלל ועיקר, וא»ל שלהיות שרש נפשי מן קין, שהרג את הבל, וגם מפני ר’ שאול טרישטי שנתגלגל עמי ממש, על עון שפיכות דם כשמל התנוק כנז»ל, ומת מתחת ידו, שצריך שאזהר שלא להמית שום דבר חי בעולם, וגם שלא לשחוט כלל. וא»ל, כי יען אשר אני נצוץ חדש, שעל כן מוכרח אני לקיים מצות פריה ורביה כי עדיין לא קימתיה. ואמר לי כי המצות אשר אני הסר מהם הם י»א בלבד, אע»פ שאני חדש. ואחר שאשלים אותם, אז צריך שאקיים מצות שלוח הקן, אע»פ שכבר קיימתיה בגלגול אחר. וזו המצוה, היא תקון אחרון שבכל התקונים שאני צריך לתקן. וכונת הענין, להורות על שלוח הנפש, שכבר נגמרה להתקן, על האחד עשר מצות הנז’. ואז יבא הרוח לבדו, ויתוקן גם הוא. ואחר שיתוקן גם הוא, אז תבא גם הנפש שכבר היא מתוקנת, ותהיה אז כסא אל הרוח המתוקן. והבן ענין זה מאד וזכרהו, כי זה שרש גדול, ואל תשכחהו. וא»ל, כי אלו הי»א מצות הם מאותם שאינם מצויות בתכלית ההרחק, וא»ל כי אחת מהם היא מצות זרוע לחיים וקיבה. | |
| נב) ופעם אחרת ביאר לי הענין היטב וא»ל, כי הנה יש מצות עשה ולא תעשה זכרים, ומצות עשה ולא תעשה נקבות. והנה אין לך אבר מכל רמ»ח איברים שיש באדה»ר, שלא יהיה כלול, מן בשר וגידים ועצמות. והנה הבשר והעצמות, הם מצות עשה, וגידים הם מצות לא תעשה. והנה שרש נפשי, היא באבר כתף השמאלי של אדה»ר, מבחי’ לאה אשר עומדת שם מאחוריו. והמצות עשה אשר באבר הזה, הם י»א, כמנין ו»ה, ב’ אותיות אחרונות של ההוי»ה, והם במספר כתף, באופן זה: וי»ו פעמים ה»י, בגימטריא ש»ל. ו»ו פעמים ה»י, בגימטריא ק»ף. הרי תק»י, תסיר י»א כמנין ו»ה, ישאר ת»ק כמנין כתף. | |
| נג) והמצות ל»ת, הם ט»ו, כמנין ב’ אותיות י»ה הראשונות של ההוי»ה, וכמ»ש חז»ל י»ה עם שמי שס»ה, ו»ה עם זכר»י רמ»ח. וגם הם בגימטריא כת»ף, באופן זה: יו»ד פעמים ה»י, הם בגימטריא ש’. יו»ד פעמים ה»ה הם בגימטריא ר’. הרי ת»ק, כמנין כת»ף. והנה העשרה הרמוזים באות י’, הם עשר מל»ת זכרים. והחמשה הרמוזים באות ה’ ראשונה, הם חמש מצות לא תעשה נקבות. והששה הרמוזים באות ו’, הם שש מצות עשה זכרים. וחמשה הרמוזים באות ה’ אחרונה, הם חמש מצות נקבות. והנה העור שיש באבר הזה של הכתף, בו נרמזו כל ההארות אשר יש בפנים באבר הזה. | |
| נד) וא»ל מורי ז»ל, כי בחטאו של קין, ירדה נפשי עד העקב, ואבא מארי ז»ל כשהוליד אותי, העלה אותה עד מקום הטבור, ואני צריך עתה לתקנה, ולהעלותה עד מקומה לגמרי. ואמנם העשרה מצות לא תעשה הזכרים, לא קבלתי אותם ממורי ז»ל. אבל החמשה מצות לא תעשה הנקבות, הם אלו: אחת לא תרצח, ובכללה שלא להלבין פני חבירו ברבים. ב’, לא תגנובו ממון. שלישית, לא תבשל גדי בחלב אמו. רביעית לא תאכל חלב. חמשית לא תאכל דם. וששה מצות עשה הזכרים, הם אלו: אחת, וחי אחיך עמך, והיא קרובה ממש אל מצות הצדקה, והיא לבקש המצאה אל אחיך, שיוכל לחיות עמך כנודע. ב’, לאכול מעשר שני בירושלם. שלישית ועשית מעקה לגגך. ד’ מצות פריה ורביה. חמישית למול את הבן, ובפרט בנו ממש. ששית, ואהבת לרעך כמוך. וחמש מצות עשה הנקבות, ואלו הם: אחת, ההלואה לעני, וסימניך אם כסף תלוה את עמי, אל תקרי אם בחיריק, אלא אם בצרי. שתים, מצות ציצית, וגם בכללה ליתנה על הכתף, לפי ששרשו הוא מן הכתף. שלישית, מצות שלוח הקן, וסימניך שלח תשלח את האם. רביעית, שמטה בשביעית, חמישית, לזכור יציאת מצרים. | |
| נה) גם הזהיר מורי ז»ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מ»ע של ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי»ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז»ל בענין זה, ואם איזה חבר ח»ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולה בביתו, או בבניו, ישתתף בצערו, ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו. | |
| נו) גם עשיתי תקון תעניתי ע»י מורי ז»ל, על עון שאירע לי בימי חופתי, אחר שנקשרתי והזרעתי לבטלה. ועל עון כבוד אב ואם. ועל יין נסך ששתיתי עם ישראל אחד שנשתמד, והטעה אותי, וא»ל שהיה אז בא לעיר צפת תוב»ב, לחזור לדת ישראל, ולא היה אלא לפנים, ואח»כ חזר לסורו הרע, ועל עון הגאוה, ועל הליצנות, ועל שפיכת דם כנז»ל שידעת ועל בטול ק»ש ותפילין. | |
| נז) גם א»ל מורי ז»ל, כי לפי שאני משרש קין, שהוא סוד הגבורות הנקרא אש, לכן אני מתפעל מאד, ומתבהל מאד מראיית המים, כי האש בהכנסה תוך המים, נכבה ומתבטלת, וגם לפי שהמזיקין יצאו מתולדת קין כנודע, לכן אני מתפחד מאד מן המזיקין. | |
| נח) גם א»ל, כי קין הוא בסוד ציור ומעשה. והבל הוא הבל העליון של הפה, שהוא דבור. ולכן שרשו של הבל, הם דרשנים ודברנים. אבל אני להיותי מן קין, אינו דברן ובעל דברים, ואין לי כ»כ כח הדבור, כמו שיש לי כח בציור מלאכות המעשיות. גם בענין המשניות שאני מחוייב לגרסם על פה, א»ל מורי ז»ל, שהם סדר נשים, ושאר הסדרים איני מחוייב. | |
| נט) גם א»ל, כי הימים הנכונים להתענות אני בהם שני ימים רצופים, הם יום שלישי ויום רביעי בשבוע, כפי שרש נשמתי. | |
| ס) גם א»ל, כי אין לך אדם שאין לו יום אחד קבוע בשבוע, ויום אחד קבוע בחדש, שהוא יום יפה לו לכל דבריו, כי מזלו תלוי באותו יום, כפי שרש נשמתו. ובאותו יום אין לו פחד משום דבר רע ופגע רע, ולא ימות באותו יום. וז»ס ושוב יום אחד לפני מיתתך, כי באותו יום אין פחד שימות בו, ולכן שוב בתשובה באותו יום. כי משם ואילך יש פחד בשאר הימים. וא»ל, כי היום הנכון לי, שהוא כפי שרש נשמתי בכל שבוע, הוא יום שני בשבוע. והיום הנכון לי בחדש, שהיא כפי שרש נשמתי, הוא יום י»ג בחדש. | |
| סא) גם א»ל כונה אחרת בקדושה, וא»ל, כי אעפ»י שכל אדם צריך לכוין בה, אני צריך לה יותר משאר כל אדם, והוא, כי הנה שלשה קדושות הם: א’ קדושת שחרית דעמידה, והיא נקדישך ונעריצך. ב’, קדושת מנחה דעמידה, והיא נקדישך ונעריצך. ג’, קדושת ובא לציון, שאנו אומרים בליל מ»ש אחר העמידה. וכבר ידעת כונת הקדושה, שהוא דלוג עליית מלכות למעלה ממקומה, לקבל דעת, כי דעתה קלה, וז»ס הדלוג שאנו מדלגים כשאנו אומרים ג»כ קדוש ק»ק, כנזכר בפרקי היכלות. וכבר ידעת, כי בכל עליה היא ע»י שם בן מ»ב, ולכן צריך שתכוין בקדושת העמידה דמנחה דחול, בשני אותיות ראשונות של אבגית»ץ. ובקדושת העמידה דשחרית דחול, תכוין בשתי אותיות ג»י האמצעיות. ובקדושת ובא לציון דמ»ש, תכוין בשתי אותיות ת»ץ האחרונות. כי שם זה הא’, הוא כולל כל שם בן מ»ב, והוא עיקרו של שם בן מ»ב, לפי שהוא בסוד ספירת החסד המתפשט בכלם כנודע, ולכן כל הכונות הם בשם זה בלבד. | |
| סב) פעם אחת שאלתי למורי ז»ל בע»ש, על השגת נשמתי. וא»ל פסוק זה, ולמן חמדת כל ישראל הלא לך. וחיליתי פניו שיבאר לי דבריו, ולא רצה לבאר יותר מזה, ואמרתי לו אם היה פי’ דבריו, שאני משרש שאול המלך, שעליו נאמר הפסוק הזה, והשיב לי שלא היה רצונו לפרש ולבאר כונת דבריו. | |
| סג) פעם אחרת חזרתי לשאול לו על ענין נשמתי, ואמר לי שהייתי יכול להשיג יותר מן המלאכים, מצד גודל ערך נשמתי, ושביאת נשמתי לעולם היתה לצורך גדול בעולם, ושלא היה בידו ורשותו לבאר יותר מזה, כי לא ניתן לו רשות. ושאם היה מגלה לי הענין, שהייתי כמעט פורח באויר מרוב השמחה על הענין, אלא שלא ניתן רשות לאמרו אז. | |
| סד) גם מהר»י ארזי»ן ז»ל הגיד לי, כי ליל אחת של שבת, הלך לבית מורי ז»ל בחצות לילה, מרוב הקנאה שעלה בלבו לומר, למה הוא גדול בשנים יותר ממני, והיה משועבד לי לשמוע הדרוש ממני, והלך לבכות לפני מורי ז»ל אז על הדבר ההוא, והשיב לו, כי הוא ז»ל לא בא לעולם אלא ללמד אותי בלבד ושכל שאר החברים לא היו יכולים ללמוד אפילו אות אחת ממנו, אלא כלם היו צריכים ללמוד עמי. וגם ענין זה אני שמעתי מפי מורי ז»ל. גם שאל ממנו, שכיון שהיו אנשים גדולים משרש נפשו, שא»כ איך ישתעבד לי, והשיב לו שאין הדבר תלוי בזה אלא בנפש האדם עצמו, שתהיה היא ממקום גבוה. | |
| סה) גם הר»י באגילייר יצ»ו אמר לי, כי מורי ז»ל הגיד לו, על ענין קורבתו של מורי ז»ל עמי, שהטעם היה כי שלשה אותיות אב»י, נרמזו בשם עקיבא, ושהם ממטה למעלה. ולא רצה לבאר לי יותר מזה, וגם אמר לי, כי עלי נאמר, מה שהיה הוא שיהיה, ר»ת משה. והענין הוא, כי כמו שר’ עקיבא למד תורה לכ»ד אלף תלמידיו ולכל העולם, שכן אהיה אני עתה בעהי»ת. | |
| סו) פעם אחת הייתי יושב לפני מורי ז»ל אחר סעודת המנחה של שבת, והייתי מפציר בו, שיבאר לי בענין השגתי, ובענין שרש נפשי, ובתוך הדברים א»ל פסוק זה אם «ללצים «הוא «יליץ «ולענוים «יתן «חן, והפצרתי בו שיבארהו לי, והשיב לי, כי הנה ר»ת פסוק זה הוא, אליהו חי, והענין הוא, מ»ש ברע»מ, כי משה רבן של כל ישראל, והמתורגמן שלו הוא אהרן הכהן, כמ»ש והוא יהיה לך לפה, לפי שמשה היה כבד פה וכבד לשון, ולעתיד לבא בדורו של משיח, יבוא מרע»ה בגלגול, וילמד תורה לכל ישראל, וגם יהיה הוא ערל שפתים, והמתורגמן שלו יהיה אליהו הנביא ז»ל, שהוא חי וקים, והוא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אחיו של מרע»ה. וזש»ה, אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, ר»ל אם ללצים, כי כשיצטרך מרע»ה מליץ ומתורגמן, הנה אליהו ז»ל שהוא חי יליץ, ויהיה מתורגמן שלו, ולא רצה לבאר לי יותר, איך לקשר ענין זה עם הויכוח הראשון שהיינו מווכחים יחד. | |
| סז) יום אחד א»ל, כי א»ל אז בתפלתו, כי אני עתיד לראות מלאך אחד פנים בפנים ולדבר עמי, והפצרתי בו, כי אמר לי מה שמו, ואמר לי שהוא אליהו ז»ל. | |
| סח) יום אחד א»ל, כי אז התחיל חלק הרוח שלי להתנוצץ בי, דרך תוספת נשמה בכל ע»ש במקרה, עד יעברו שני שנים ומחצה הנז»ל, שהם מתחילים מן ר»ח אייר השל»א, עד ר»ח תשרי השל»ד, ואח»כ אקנה חלק הרוח ההוא בשלימות, ואז אשיג השגה גמורה בע»ה כנז»ל. והטעם הוא, כי הנפש אין בה יכולת רק לקיום המצות במעשה, אמנם להשלים חלק השגת ידיעת התורה, והשגת רוח הקדש, צריך בחי’ חלק הרוח, ונמצא כי ענין השגתי תלויה עד שאקנה חלק הרוח שלי בקביעות ובשלימות בעהי»ת. וא»ל, כי זה הנצוץ של חלק הרוח שלי, שהוא בא ג»כ משותף עם נצוץ רוחו של ר’ עקיבא, ומתלבש בו. והטעם לזה, לפי שכמו שנפשי היא ג»כ משותפת דרך גלגול ממש, עם נפש ר’ עקיבא, כמו שיתבאר למטה, כן חלק רוחי, אינו בא אלא משותף ממש ברוחו של ר’ עקיבא. וכאשר אקנה רוחי בשלימות, יהיה ג»כ רוחו של ר’ עקיבא משותף עמי. ונמצא כי אני צריך תחלה להשלים את נפשי בשתי שנים ומחצה הנזכר. ואחר תשלומה לגמרי, אז אזכה אל הרוח שלי, וגם יבא משותף עם רוחו של ר’ עקיבא, כי אין הרוח יכול ליכנס באדם, עד תשלום תקון הנפש לגמרי, אם לא בדרך מקרה בתוספת בע»ש, וגם לזה צריך תשובה ומעשים טובים. וא»ל, כי אין מי שיהיה עמי בסוד גלגול ממש מכל אותם שהם מן השרש שלי, רק ר’ עקיבא לבדו, כי הוא ממש עמדי בסוד גלגול ממש, אך האחרים של שרום נשמתי אם יתדבקו עמי, הוא בסוד עבור לבד, ולא בסוד גלגול. | |
| סט) ופעם אחרת א»ל, כי גם כל אותם הנשמות נצוצות של אותם האנשים, שהם מן תחלת הדרגת נפש ר’ עקיבא, עד אני הצעיר חיים, כי כלם הם מגולגלים בי בגלגול גמור, ומשותפים עם נפשי בגלגול הזה, ואפשר שאם אזכה יותר, יתערבו בי גם מן אותם אשר הם קודמים אל ר’ עקיבא, כמו ריב»ז וכיוצא בו, בסוד עבור בלבד. וטעם הדבר הוא, לפי שאין בכל הנצוצות של השרש הזה, כ»כ קרוב אל נצוץ נפשי, כמו נצוץ נפש ר’ עקיבא, כי נצוץ נפשי קרובה וסמוכה אליו יותר מכלם, ולכן הוא מתגלגל עמי יותר מכל שאר הנצוצות. וכמו שנצוץ נפש ר’ עקיבא, עלה באותה המדרגה הנקראת מחשבה, גם אני אוכל לעלות כפי מעשי במעלה גדולה עד מאד, יותר מכמה נצוצות אשר קדמו אלי. וא»ל, כי נפשי ונפש ר’ עקיבא, הם סמוכות יחד בשרש הנפשות. אמנם ר’ עקיבא לא היתה לו אלא מצד קין, בבחי’ נפש בלבד, כי הרוח שלו מבחי’ קין גם כן אשר היתה ראויה אל הנפש ההיא שלו, לא לקחה אז, אמנם לקח רוח אחרת משרש הבל או אדם. וגם אני יש לי מזומנות ב’ בחי’ של הרוח, אחת היא בחי’ הרוח הראויה אל נפשי, שהיא משרש קין. והב’, בחי’ רוח משרש אחר. כמו שביארנו, כי ע»י חטאו של אדה»ר נתערבו הנשמות, בחי’ רוח מן שרש הבל, עם בחי’ נפש משרש קין, וכן להפך. ובחינת רוח משרש אדם ברוח של קין או של הבל, וכן להפך. והנה בחי’ הרוח אשר לי מצד קין, הוא גדול במאד מאד מן הרוח אשר לי מצד הערוב כנזכר, ואם אזכה אקח את הרוח הזה אשר נוגע לי מצד קין. וכן עד»ז הוא בנשמה. וא»ל, כי אחר הנצוץ של ר’ עקיבא, אין קרוב אלי יותר מנצוץ אביי, לפי שאביי זכה ליקח נר»ן כלם מן השרש שלי, שהם מבחי’ קין, משא»כ באחרים כנז»ל. וא»ל, כי אביי הוא רב ייבא סבא עצמו הנזכר בזוהר דמשפטים, ואביי נרמז בר»ת פסוק «אך «בי «ישוב «יהפוך, ר»ת אביי. ואמר יהפוך ר»ל אל הפוך, ייבא לאביי, וזהו יהפוך. ושאלתי למורי ז»ל שיבאר לי סבת הפוך זה מה עניינו, ולא רצה לבאר לי. | |
| ע) יום אחד אמר לי, כי שרש נפשי, היא טפת זרע יוסף שיצאה מבין צפרניו, מאותם העשר טפות כנודע. | |
| עא) גם א»ל, כי הנפש היתירה שבאה לי בסוד תוספת שבת, היא גבוה ומעולה מאד, וכמעט שהיא מבחינת האצילות. וא»ל אותו היום, כי אז עדיין לא זכיתי לנפש יתירה הנז’, רק פעם אחת או שתים: | |
| עב) בענין נפשי א»ל, כי הנה כאשר חטא קין, היו אז כל הנצוצות של זה השרש, כלם כלולים בו, כלם ממנו, עד הנצוצות שיהיו עד ביאת המשיח, וגם נצוץ נפשי היתה כלולה בו, וע»י חטאו נתערבו כל הנצוצות בקליפות, וכל הנצוצות המעולות והחשובות ירדו למטה מכל השאר בעמקי הקליפות, לפי שעון קין היתה במחשבה העליונה, כנזכר בתקונין. והנה ר’ עקיבא מקומו הוא בזרועות, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו כמבואר לעיל, כי הוא העקב של היד השמאלי של ז»א, והנה היד לפעמים האדם משפיל אותה עד העקב, ולפעמים יכול להעלותה עד הראש. ולכן נפלו זרועות אלו עד העקב, ואח»כ ע»י שנהרג ר’ עקיבא, נתעלה ועלה עד המחשבה העליונה. וכמ»ש הקב»ה למשה כך עלה במחשבה, כדי לתקן מה שפגם. וא»ל, כי גם אני וכל הדומים אלי, נוכל לעלות ע»י מעשינו, להיותינו מבחי’ הזרועות, לעלות במעלה רמה ונשאה עד אין קץ, יותר מכמה אנשים הקודמים אלינו בזמנים הראשונים. ואמנם מקום נצוץ נפשי, הוא בכתפות שבזרועות, ונתן לי סימן בזה, כי יש לי שם שערות ארוכות, ונמצא שאני כלול מחו»ג, להיותי בסוד הכתפים. והנה עדיין הנצוץ הפרטי של נפשי לא נתגלגל, ולא בא עדיין בעולם הוא לבדו אלא עתה, ובערך זה אני חדש. אבל בערך שיצאתי כלול בנפש קין כנז’, אני צריך להשלים נר»ן שלי שנפגמו, בהיותי שם מחמת חטאו של קין, וצריך אני להשלים חלקי אשר שם, והנה נצוץ נפשי, קרוב וסמוך אל נצוץ נפש ר’ עקיבא, יותר מכל השאר, ולכן הוא מתגלגל עמי יותר מכל השאר. | |
| עג) אמר לי מורי זלה»ה, כי שלשה הם שטעו בקץ: יעקב כשקרא לבניו ונעלם ממנו הקץ. וכן ר’ עקיבא יש בו אותיות יעקב, לרמוז כי טעותם וטעה וחשב שבן כוזיבא היה משיח. וכן שמואל טעה בענין אליאב, שחשב שממנו יצא משיח, וכמש»ה (שמואל א’ ט»ז) אך נגד ה’ משיחו. ולכן שלשתם נתגלגלו לתקן טעות זה. | |
| עד) אמר לי מורי ז»ל, כי נפשו של ר’ עקיבא אינה כשאר נפשות הגרים, הנעשת מזיווג נשמות הצדיקים בגן עדן הארץ, כנזכר בפרשת שלח לך, אבל היא נפש גבוהה מאד, אלא שבחטאו של אדם ושל קין, יצאה אל החיצונים, והוכרחה ליכנס בגוף גר, והנה היא באה מלובשת בתוך נפש אחרת, הנקרא נפש הגר, הנזכר בסבא דמשפטים. ואותה נפש הגר גרמה לו להיותו ע»ה מ’ שנה, בסוד קשים גרים לישראל כספחת והבן זה. וכן היה בריב»ז, שהיה ע»ה מ’ שנה. והטעם היה, לפי ששרש הנפש שלהם היתה מטפת זרע יוסף כנזכר. ולכן גם אני באתי לידי הטא הנז»ל, בהיותי נקשר ונאסר ט’ חדשים כנז»ל. | |
| עה) גם א»ל, כי ריב»ז ור’ עקיבא, היו ב’ זרועות ימין ושמאל של מרע»ה, מעורבים בקין, ו,כן היו שלשתם שוים בשנים, כל אחד חי ק»כ שנה, ולכן רצה מרע»ה שתנתן התורה ע»י ר’ עקיבא, כנזכר שם באותיות דר’ עקיבא. וגם מרע»ה הכה לעוג מלך הבשן, ובו היה אז מעורב נצוץ ר’ שמעון בן נתנאל ר»ת בש»ן, וזהו עוג מלך הבשן. ולכן היה מרע»ה מתיירא ממנו מן עוג להמיתו, מפני אותו נצוץ של קדושה שהיה ירא חטא שהיה בו, ואח»כ היה הנצוץ ההוא תלמידו של ריב»ז. | |
| עו) ערב שבת במנחה, ראה כתוב במצחי בלשון הזה, הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה, להורות שנגלה בי נפשו, בסוד תוספת שבת. ואחר כך באותו יום עצמו, נתכעסתי בביתי, ונסתלק ממני. ואח»כ עשיתי תשובה באותו השבוע, ובע»ש השני ראה מורי ז»ל, שהיו נדבקים בי בסוד תוספת שבת, רוחו של חזקיה, ורוחו של ר’ עקיבא, וחזרתי להתכעס באותו יום בביתי, וא»ל שנסתלקו. ואח»כ בו ביום עשיתי תשובה לכל הכעס ההוא, וא»ל כי בא אלי רוחו של בן עזאי בלבד, אע»פ שאינו מן השרש שלי, וזה לפי שהיה חתנו של ר’ עקיבא, וא»ל כי בבקר ע»ש ראה כתוב עקיבה בהא. | |
| עז) יום שבת אחד עיינתי שני פסוקים ע»ד האמת, וא»ל מורי ז»ל בבקר ביום השבת, שראה לבן עזאי שהיה נותן לי ב’ מתנות טובות, ושאומר מה חדוש חדשתי ביום השבת ההוא, וספרתי לו, וא»ל לפי שבאותה הלילה של ליל שבת, עלה בדעתי פתאום וקריתי משנה אחת של בן עזאי, שלשה או ארבעה פעמים, שלכך הוא נתן לי אותם ב’ מתנות הנז’. ובימי החול של אותה השבוע א»ל, שהיה רואה בי שהיה בי תוספת רוח מצד רוחו של אביי כנז’ בזוהר בפרשת צו שהת»ח יש לו תוספת רוח בחול, כמו שיש לע»ה בשבת. | |
| עח) ביום שבת אחר א»ל, כי ראה כתוב במצחי שם הוי»ה מאירה מאד, וזה להורות כי שם ה’ נקרא עלי. וא»ל, כי גם כל נצוצות שיש בשרש נפשי מן חזקיהו עד נפשי, כלם באו בי בסוד תוספת שבת ההוא, אפילו פנימיות רוחו של חזקיהו ע»ה בא אלי אז. | |
| עט) ביום ר»ח תמוז א»ל, כי ראה את נפש רב דימי מנהרדעא, שהיתה מוכנת להתעבר בי, לפי שהיא משרש נפשי. וגם לפי שביום ההוא לויתי מת מצוה אחד, ורב דימי היתה המצוה הזאת תדירית בידו, לעשות מצוה לויה אל האורחים ואל המתים, וע»כ היה רוצה להתעבר בי, וא»ל כי חזקיהו המלך לא מלא שנותיו, ואע»פ שהוסיפו לו ט»ו שנים, משלו הוסיפו לו, ועדיין חסרו לו שנים אחרות, ושאר שנותיו השלימום רב דימי הנזכר, כי הוא היה גלגול חזקיה המלך עצמו, בלתי שום ערוב נצוץ אחר עמו, אלא הוא לבדו. וז»ש חזקיהו, אני אמרתי בדמ»י ימי וגו’, פוקדתי יתר שנותי וגו’, כי ברב דימי היו שאר שנותיו ושאר ימיו. ואני חיים ראיתי, ששלח לי רבא ע»ה האמורא שלום ב’ פעמים, אחת בתוך תפלתי, ואחת בחלום. וא»ל מורי זלה»ה, כי רצה רבא ע»ה לעשות שלום עם רב דימי המתלוה עמי, על שהיה עמו בקטטה, ממה שעשה לו תלמידו רב אדא בר אהבה, על ענין הגרוגרות שהביא רב דימי בספינה כנזכר בתלמוד. | |
| פ) יום שבת אחד, נגלה בי רב משרשיא, וא»ל מורי ז»ל, כי ז»ס תוספת שבת גמור מצד שרש נפשי. והענין הוא, כי שם זה הוא מבחינת או»א הנקראים י»ה, ונודע כי מזה הוא תוספת שבת, ושאר אותיות הוא משרש, והנה הב’ שינין, הם ב’ שמות מצפ»ץ, שכל אחד מהם עולה בגימטריא ש’, והם ב’ אותיות של תוספת שבת הנזכר בר»מ בפרשת יתרו מן אותם הז’ שמות הכתובים שם, נשארו ב’ אותיות מ»ר, והם בגימטריא שאר החמשה שמות הנז’, שהם: ה’, ה’, אלהי»ם, א»ל, אדנ»י, הנזכר שם, שהם בגימטריא רל»ד, ושבעה השמות עצמם הרי הם רמ»א. נמצא כי שם זה הוא תוספת שבת של שרש נפשי, והוא כללות ז’ שמות השבת, ומקורם שהוא שם י»ה. | |
| פא) וא»ל מורי ז»ל, כי חזקיהו המלך, הוא בחי’ הראש של זה השרש של קין, ויען שהיה קין תלוי ברפיון בימי המבול, כמ»ש חז»ל נתקן ונתחזק ע»י חזקיהו. ומשם התחיל להתחזק בחי’ הראש. וזהו חזקיה»ו: חזק י»ה. וזש»ה, אמרתי לא אראה י»ה בארץ החיים, כי הנה הוא בא לחזק בחי’ הראש של זה השרש שהוא י»ה, כנודע ששם זה הוא בראש. והוא חשב תחלה, שעדיין לא נתקן ונשלם בחי’ הראש של קין להשתלם בזה רב משרשיא, כי יש בו אותיות שר»ש י»ה, כי השורש הוא בראש, וגם שם הוא שם י»ה. ונמצא כי חזקיה המלך, ורב משרשי»ה, שניהם בראש קין. ואמנם ביחזקאל הנביא, נתחזק קין בבחינת הרגלים, וז»ס בן אדם עמוד על רגליך, כי היה בחינת בן אדה»ר, וא»ל שיעמוד על רגליו, ויחזקם ויתקנם, כי משם נמשך, ולכן נקרא יחזקאל, לשון חוזק. והנה שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא הם ב’ שיני»ן שהם ממשרשי»ה ולכן נשא בן עזאי בתו של ר»ע, כי אע»פ ששנים אלו אינם משרשי כנז»ל, עכ»ז יש להם קורבה גדולה עם שרשי, וכן אירע לאליהו הנביא ו»ל שנתעברו בו נשמת נדב ואביהו, שהם מן קין, יען היה בא מבנות פוטיאל שהוא יתרו שבא מן קין, כמ»ש רז»ל כן הענין באלישע ויונה שיש להם קורבה גדולה בשר»ש נפשי, ולא רצה לגלות לי יותר בזה. | |
| פב) יום שבת אחד, נתגלו בי רמי בר יחזקאל, ורב ביבי בר אביי. וא»ל מורי ז»ל, כי באותה הלילה אמרו לו בחלום, כי רב ביבי נרמז בפסוק זה בר»ת והוא פסוק ‘חזה ‘ציון ‘קרית ‘מועדינו ‘אהל ‘בל ‘יצען ‘בל ‘יסע, ר»ת אביי. וגם מורי ז»ל נרמז בפסוק זה בר»ת, והוא פסוק «חזה «ציון «קרית «מועדינו, כאשר יתחלפו אות מ’ ביו»ד בא»ת ב»ש, יהיה יצחק, שם מורי ז»ל. גם א»ל בחלום, כי ר»ת «חזה «ציון «קרית «מועדינו, ר»ת בגימטריא רחל, שהוא סוד נוקבא דז»א, הנקראת רחל. וגם היא נקראת ציון קרית מועדינו, היוצאת בחזה דז»א, ולזה אמר חזה ציון בלשון תרגום, ולא אמר ראה בלשון הקדש, לרמוז אל הנז»ל. וגם אביי אביו של רב ביבי, רמוז בר»ת של מלות אהל בל יצען בל יסע. ולא רצה לגלות לי תכלית הדברים אלו מה עניינם. | |
| פג) בענין אשתי א»ל, כי הנה אין בכל הנצוצות של שרש נפשי כ»כ קרוב אלי, כמו נצוץ של ר’ עקיבא, והוא קרוב עמי יותר מכלם, וכל מה שאירע לו אירע לי, וא»ל כי אשתי חנה, היא גלגול כלבא שבוע, חמיו של ר’ עקיבא. ויען כי נרבע כנקבה, בא בגלגול אשה אחת, שהיתה מרבניתיה דאביי, יען גם הוא היה משרש ר’ עקיבא כנודע, ועליה אמרו בתלמוד אמר אביי אמרה לי אם. ואח»כ נתגלגלה באשתי חנה, יען היא גלגול זכר, אי אפשר להיות לי ממנה בנים זכרים אלא נקבות, ואפילו נקבות לא תלד לפי שהיא זכר, אלא בהצטרפות נשמת נקבה אחרת עמה שתתעבר בה, וא»ל שנתעברה בה נפש אשת טורנסרופוס הרשע, שנשאת אח»כ לר’ עקיבא כנודע, וזהו לסבת הקורבה שיש לר’ עקיבא עם אשתי, שהיא מגלגול חמיו כנזכר. ואז נתעברה מבתי אנגיל»א. וכשנולדה, נתגלגלה בבתי הנזכרת ונפרדה מאשתי. ואחר שמתה בתי אנגיל»א הנזכרת אז יצטרך שתחזור להתעבר פעם ב’ באשתי, ואז תחזור לילד בת אחרת, ותהיה גלגול אשת טורנסרופוס הרשע הנזכר ממש, ואם תחיה הבת הנזכרת ההיא, יצטרך שנפש נקבה אחרת תתעבר בה, ותוליד בת אחרת, ותתגלגל הנפש באותה הבת, והנה אם אותה הנפש תשאר עם אשתי בבחי’ עבור ולא תפרד ממנה, אז אפשר שהולד אשר תלד שיהיה זכר, ואמר לי שתמות זאת, ואח»כ אשא אשה אחרת, עם עושר גדול מופלג, דוגמת ר’ עקיבא עם אשת טורנסרופוס כן יבא לי העושר מפאת אשה ג»כ כמוהו. ופעם אחרת א»ל, כי אחר אשר אזכה להשלים את נפשי, אקח את רוחי, וכמו שנפשי משותפת עם נפש ר’ עקיבא כנ»ל, כן רוחי יבא גם כן משותף עם רוחו של ר’ עקיבא ג»כ, ואז אזכה ליקח בת זוגי האמיתית. וכמו שנפשי ורוחי משותפים עם נפשו ורוחו של ר’ עקיבא, כך תבא נפש בת זוגי האמיתית, משותפת עם נפש אשת ר’ עקיבא האמיתית, שהיא בת כלבא שבוע. ויען אשר יש מעלה יתירה לבת כלבא שבוע, לפי ששהתה כ»ד שנים לבעלה ללמוד תורה, לכן גם אשתי המשותפת עמה כנזכר, יש לה מעלה גדולה מאד, ואינו יכול לזכות בה, עד שאשלים את נפשי ויבא בי רוחי. אמר שמואל, א»ל מורי ז»ל, כי בת זוגו האמיתית היא אדונתי אמי מב»ת. | |
| פד) ערב ר»ח אלול שנת השל»א שלחני מורי ז»ל, למערת אביי ורבא, ושם נשתטחתי על קבר אביי זלה»ה, וייחדתי יחוד תחלה של הפה וחוטם דעתיקא קדישא, ונפלה עלי שינה ואיקץ ולא ראיתי דבר. אח»כ חזרתי ונשתטחתי פעם אחרת על קבר אביי עצמו, ויחדתי היחוד שכתוב מכתיבת יד מורי עצמו. ובהיותי מחבר ומשלב אותיות יהו»ה אדנ»י כנודע, נתערבה מחשבתי, ולא הייתי יכול לחברם, ואחדל מלחשוב בחבור ההוא, ואז נתדמה אלי במחשבתי כאלו קול אומר לי חזור בך חזור בך פעמים רבות, והייתי מחשב בדעתי לומר, הנה זהו לשון עקביא בן מהללאל אל בנו כנודע, ואז חזרתי לחשוב בחבור ההוא וגמרתיו, ואז נדמה במחשבתי, כאלו אומרים לי, אלהים יראה לו השה לעולה בני, ובאלו היו מבארים לי פירושו, והוא: כי מה שהייתי דואג על שלא הועלתי ביחוד הא’ שאינו כן, אמנם הועיל והצליח לפני השי»ת, וזהו אלהים יראה לו השה וכו’, ויתדמה במחשבתי כאלו היו מבארים לי, כי בפסוק הזה נרמז כל היחוד הא’ שעשיתי, כי ר»ת של «אלהים «יראה «לו «השה בגימטריא מ»ו, כמנין יחוד יהו»ה אהי»ה, ור»ת «השה «לעולה «בני הוא הבל, והוא סוד הבל הפה העליון שכונתי ביחוד ההוא. ונדמה לי כאלו היו אומרים לי, בר»ת של תיבת «לו «השה «לעולה, היא הלל הזקן. ואיני מבין עניינו. | |
| פה) והנה כל זה נתדמה לי אז במחשבתי, ואחר כך נפלה עלי חרדה ורעדה גדולה עד מאד בכל איברי, וידי רועדות זו לזו, גם שפתי היו רועדות דבר גוזמא, ומתנועעות במהירות ובתכיפות ובמרוצה גדולה, וכאלו קול היה יושב על לשוני בין שפתי, והיה אומר במרוצה גדולה יותר ממאה פעמים בלשון, מה אומר, מה אומר, ואני הייתי מחזיק את עצמי ואת שפתי שלא לנענעם ולא יכולתי גם להשקיטם כלל, ואח»כ חשבתי לשאול על החכמה ואז היה הקול מתפוצץ בפי ובלשוני ואומר החכמה החכמה יותר מעשרים פעמים. ואח»כ חזר ואמר, החכמה והמדע, החכמה והמדע, עד כמה פעמים. ואח»כ חזר ואמר החכמה והמדע נתון לך. ואח»כ חזר ואמר החכמה והמדע נתון לך מן השמים, כידיעת ר’ עקיבא. ואח»כ חזר ואמר, ויותר מר’ עקיבא. ואח»כ אומר, וכרב ייבא סבא, ואח»כ אומר, ויותר מרב ייבא סבא. ואח»כ אומר שלום עליך, ואח»כ אומר מן שמיא משדרין לך שלמא. וכל זה היה במהירות גדול, דבר נפלא פעמים רבות בהקיץ, ואני נופל על פני, משתטח בכוך של אביי. | |
| פו) ואח»כ הלכתי אצל מורי ז»ל, וא»ל כי הועלתי מאד, במה שעשיתי שני היחודים הנזכרים זה אחר זה, ושבסדר זה ראוי לעשותם, ומה שלא נענתי ביחוד האחד היה, שהמתינו לו עד שאייחד שני היחודים. וא»ל מורי זלה»ה, כי בחזרתי משם ונכנסתי לביתו, שראה את נפש בן יהוידע הולך עמדי, וא»ל כי אינו מן השרש שלי, אלא הטעם הוא, כי הוא מתגלה עם כל המייחד יחוד עליון, כי זה דרכו תמיד בחיו כנזכר אצלינו במקום אחר. | |
| פז) וא»ל מורי ז»ל, כי אמרו לו אז במנחה, שאם אזכה באותו יום שבת הבא הראשון אל רב ייבא סבא, שישאר בי תמיד, ולא יסתלק בשאר הגלגולים שלי, ועל ידו אזכה אל הארות גדולות, ובפרט בתפלת העמידה בברכת השנים ובאת צמח דוד עבדך, ובשומע תפלה. וטעם הדבר הוא לפי שגם ר’ ייבא סבא מתגלה אל הצדיקים כמו בניהו בן יהוידע, כמבואר אצלינו, ונוסף על זה שהוא משרשי, ולכן אם אזכה שיתגלה בי, יגלה לי נפלאות גדולות בע»ה. | |
| פח) ליל מ»ש ההיא, יחדתי יחוד, אחר חצות לילה, כשקמתי ממטתי, ואירע לי כנזכר לעיל, והזהירני רב ייבא סבא, שע»י היחוד מכתיבת ידי מורי ז»ל, אשיג בחכמה כל מה שארצה, ושאייחדנו שלשה פעמים בכל יום באופן זה, בנפילת אפים בשחרית, ונפילת אפים במנחה ובק»ש של ערבית. ובזה אשיג כל מה שארצה. וליל יום שני חזרתי לייחד אחר חצות לילה, וא»ל רב ייבא סבא, ולמה לא יחדת היחוד ההוא כמו שצויתיך לעשותו שלשה פעמים בכל יום כנז»ל, כי בזה תשיג השגה שלימה לאין קץ, ולך לך אצל רבך ה»ר יצחק אשכנזי, ואמור לו שילמדך איך תעשהו בשלשה זמנים הנז’, ואמור לו שידבר עמי, ואני אלמדהו לו, והוא ילמדהו לך. ואינך יודע כמה אתה גדול לפני הש»י, כי אדם גדול אתה כר’ עקיבא וחביריו, ותשיג מה שלא תשיג שום אדם בדור הזה, אפילו האר»י רבך, ואתה עתיד שידבר לך המלאך אליהו ז»ל פה אל פה בהקיץ, ולכן כאשר תייחד יחוד הזה, תעלהו בסוד (מ»ן) אליהו שהוא שם בן, והוא סוד מ»ן, ותעלהו בסוד נדב ואביהוא, שהם סוד הנפש, ותעלה אותי ג»כ עמהם, ובזה תשיג שידבר לך אליהו הנביא ז»ל, ושאר מלאכים, ואינך יודע כמה גדלה מעלתך מכל אנשי הדור הזה, ובנים יתן לך הש»י, גם עושר, שלא תצטרך לשום אדם. ואז בבקר הלכתי אצל מורי ז»ל, וספרתי לו כל הנז»ל, ואח»כ למד לי איך אעשה היחוד הנז’, בשלשה התפלות: בנפילת אפים דשחרית, ומנחה, וק»ש של ערבית. וכבר ביארתיו בסוף היחוד של כתיבת ידי מורי ז»ל וע»ש. גם ענין יחוד נדב ואביהוא ואליהו ז»ל, כבר כתבתיו אחר היחוד הא’ של הפה והחוטם דעתיקא קדישא. | |
| פט) ביום שבת איכה, חלמתי שהיה אומר לי מורי ז»ל, ענין זווג אחד של אמוראים, והיה קורא עליהם, מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. ובבקר הלכתי וספרתי לו הענין, ופירש לי הענין וא»ל, כי הוא סוד גדול, וא»ל, כי בע»ש ראה כתוב במצחי, רמי בר חמי, ואותיות נר, ולא הבין הדבר, עד שגלו לו הדבר ע»י חקירה. והענין הוא, כי כבר ביארנו, כי תרי»ג נצוצות תלמידי חכמים, יש בכל שרש נפש ונפש. והנה בת רב חסדא הנז’ בגמרא, הוא בחי’ המלכות, בת אותו שכתוב בו ורב חסד, וזהו ג»כ סוד ורב טובך. והנה זווג העליון היא סוד הדעת, הוי»ה ואהי»ה, שהם בגימטריא מ»ז, ושם הוא סוד רמי בר חמא כמו שנבאר. ולכן לקח אותה תחלה, ואח»כ לקחה רבא, שהם אותיות באר, שהוא זווג תחתון דיסוד, כי רבא בגימטריא, יהו»ה אלהי»ם יהו»ה אדנ»י, והם ב’ זווגים תחתונים, שהם בגימטריא באר, שהם המלכות בשבע היכלותיה עם הת»ת כנודע. ולזה אמר רבא ואנא בתראה. אמנם רמי בר חמא, הוא העליון, כי אם תצרף ב’ זווגים תחתונים שהם בא»ר ורב»א, עם זווג העליון העולה מ»ז כנז’, יהיו שלשתם בגימטריא נ»ר. והם בגימטריא רמ»י. והנה רמ»י הוא בחי’ רוממות הדעת כנודע והוא שער החמשים, נתיב לא ידעו עיט, וזהו רמ»י בר חמא, כי חמא בגימטריא מ»ט, ורמי הוא שער החמשים של שרש נפשי, סוד דעת העליון של שרש נפשי. וזהו ענין פסוק מה רב טובך שחלמתי, כי מה שהיא המלכות כנודע, הוא בת רב טובך, שהוא רב חסדא, והיא צפונה ליריאיך רמי ורבא, סוד הדעת והיסוד. וגם ר»ת של מ»ה «רב «טובך «אשר, בגימטריא רמ»י, וזכור ענין זה כי רמ»י היא שער החמשים של שרש נפשי. | |
| צ) כבר ביארנו במקום אחר, ענין נשמות התנאים והאמוראים היכן הם, ועתה נבאר הכל בפרטות קצת מנצוצות שרש נפשי, וכבר ידעת כי יש בז»א חמשה חסדים מתפשטים, וגם ה’ גבורות. | |
| צא) אמר הכותב, נ»ל, כי כל זה בפרצוף עצמו, של אבר העקב שבפרצוף הכולל של קין, אשר כלו הוא פרצוף הגבורות של מוח הדעת דזעיר. הנה בחי’ הגבורות של הגדלות הם כך: גבורה של הגדלות, העולה דרך עליה מן יסוד לנצח, הוא חזקיהו המלך. והגבורה העולה עד החסד, הוא יחזקאל הנביא. גבורת הגדלות העולה מן היסוד אל ההוד, הוא ר’ עקיבא. והעולה עד הגבורה, הוא עקביא בן מהללאל. והגבורה העולה בשני שלישים תחתונים מגולים שבת»ת, הוא ריב»ז. ומן הנשאר שליש החסד אחר התחלקו, הוא מ»ר והוא מנשה בן חזקיהו המלך. שליש העליון הוא אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, זה מ»ר, וזה ר»ם. ואח»כ עולה בדעת, והוא שמואל הנביא מן הרמתים, והקטנות של שם אלהי»ם כנודע. | |
| צב) ונבאר בו שלשה הבחי’, שהם: בחי’ המוח, ובחי’ החסדים, ובחינת הגבורות. הנה המוח שעולה בנצח, הוא רמי בר חמא. והחסד העולה בנצח, הוא אביי. והגבורה, רב ביבי בנו. ואחר כך עולה בחסד, שהוא הזרוע הימני והמוח, הוא רב סחורא. והגבורה, רב שמואל בר שילת. והחסד, פנחס אחי מר שמואל, והוא בחינת גבורת הגדלות, המכה תוך הקטנות. וההוד, המוח: הוא רב משרשיה, תלמיד אביי. והגבורה, רמי בר תמרי. והחסד, רפרם בר פפא. ואח»כ עולה בגבורה, המוח: ר’ זריקא. והגבורה, ר’ זעירא מדהבת. והחסד, ר’ זעירא בר הלל. והת»ת בשני שלישים המגולים התחתונים, המוח: עולא בר קושב. והגבורה, רבי»ן דסליק ונחית מא»י לבבל. והחסד, רב חנא בגדתאה. והת»ת בשליש עליון המכוסה, המוח: ר’ מיאשא שבזמן ר’ יוחנן. והגבורה, ר’ שילא שנעשה לו הנס כנז’ במסכת ברכות החסד, שבחת בריה דרבינא. | |
| צג) ומורי ז»ל צוה אותי, שתמיד אכוין בכל אלו הנז’, בכל שבוע ושבוע, נחלקים כפי הימים, והוא, שאכוין באותם שהם בנה»י, בשלשה ימים אב»ג. ובחג»ת, בשלשה ימים דה»ו. ובדעת, ביום ששי אחר ה’ שעות, כי כבר ידעת כי אז מתחיל קצת תוספת שבת. ודע, כי כל זה היה כתוב אצלי מימי מורי ז»ל בנייר קטן, ושם באחרית הכל, ראיתי כתוב רב חמא בר בוזי, בלתי שום פירוש, ואיני יודע אם צריך לכוין בו ביום שבת, ושכחתי הענין. | |
| צד) פעם אחרת אחר יום א’, צוה אותי גם כן, שאכוין בכל ימי השבוע בכל תפלה ותפלה, באלו התנאים והאמוראים והצדיקים שאכתוב עתה, וזה סדרם: יום א’ בשחרית, רב ייבא סבא. מנחה, אביי. ערבית, רב ביבי בנו. יום שני בשחרית, רב ייבא אמורא. מנחה וערבית, אביה בן רחבעם. יום ג’ בשחרית, רב דימי מנהרדעא. מנחה, רב דימי דסליק לא»י. ערבית, רב ייסא אמורא. יום ד’ בשחרית, רב אהאי בר יאשיה. מנחה, רב שישא בריה דרב אידי. ערבית, רב חייא מדפתי. יום חמשי בשחרית, יהושע בר זרנוקי. מנחה, רב איו. ערבית, אבדימי. יום ו’ כלו, נחום האלקושי. יום שבת כלו, מיכה המורשתי. ודע, כי גם זה מצאתי כתוב בנייר קטן, ובאחרית כל הנזכר, מצאתי כתוב שמות אלו, ולא אזכיר עניינם, ואלו הם: רב ביבי. רב זריקא. רב טביומי. רב כרוספדאי חמיד לבא. ר’ צדוק הכהן. רב קיסמא, רב שמעיא חסידא. ונלע»ד עתה, שצוני לכוין בהם כל אחד מהם בשבעה הימים של השבוע, כסדר אבג»ד הו»ז. | |
| צה) פעם אחרת א»ל, כי אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, הוא בשליש העליון המכוסה של הת»ת, וז»ש ממשפחת רם. ואלקנה ושמואל הנביא בנו, הם מן הרמתים, שהוא בדעת עצמו. שהוא הרמה העליונה הכולל שתיהם. ולי אני הצעיר א»ל פעם אחרת, שאני גבורת הוד העליונה, אשר בדעת עצמו. ור’ יוסי הגלילי, הוא מן הפאה השמאלית שבראש, מן בחי’ א»ל שדי, שבפרצוף כתף שמאלי שבפרצוף של שרש נפשי. ויונתן בן הרכינס, הוא מן הגבורה של הגבורה שבחמש גבורות שבדעת. ור’ עקיבא הוא מן גבורת הוד שבדעת. ואני מן גבורות הוד שבדעת לאה חיצונה. ויחזקאל הנביא, הוא מטפת אדה»ר, קודם שנולד קין. דוגמת מה שהודעתיך בענין מיכה המורשתי, ונחום האלקושי. ור’ חוצפית המתורגמן, הוא מן גבורת ההוד שבדעת שמצד אבא, ובוקע האור שלה, ועוברת עד הדעת של לאה החיצונה וממה שנשאר שם הוא שרש נפשי. ונלע»ד שא»ל מורי ז»ל, כי הוא מוכרח שבעברה דרך דעת אימא, תעבור דרך גבורת ההוד של דעת דזעיר שמצד אימא, לפי שבאבא גניז גו אימא, והנשאר בדעת דהוד דזעיר דמצד אימא, שם יש לו קרוב גדול עמי. וכן כל שאר השרשים של מורי ז»ל הר»ם אלשיך הם באים ועוברים על דרך הנז’ ויש לי שייכות עמהם. עוד א»ל מורי זלה»ה, כי להיות יונתן בן הרכינס ז»ל מגבורת הגבורה של הדעת, ור’ עקיבא מן גבורת ההוד של הדעת, לכן היה יונתן בן הרכינס חריף ממנו כנזכר ובירושלמי דיבמות. | |
| צו) ביאור ענין שרשי הנשמות מה עניינם. דע, כי כל הנשמות תלויים באדה»ר, כי הוא כולל כל חמשה שרשי הנשמות, שהם: אריך, ואו»א, וזו»ן. והנה רמ»ח איברים ושס»ה גידים הם באדם, והם תרי»ג שרשים, ר»ל שכל אבר אחד מאלו הרמ»ח, וכל גיד אחד מאלו השס»ה גידים, יש בו פרצוף אחד בכל תרי»ג איברים וגידים, ונקראים שרש אחד. | |
| צז) והנה כל אבר כלול מבשר גידים ועצמות כמ»ש ז»ל לענין טומאה, ולענין אבר מן החי. אבל אין הגידים אלו ענין שס»ה גידים, כי השס»ה גידים הם גידים בפ»ע, זולת הרמ»ח איברים. אבל הגידים הנכללים באיברים, הם העורקים הקטנים המתפשטים תוך הבשר והאבר ואינם מכלל השס»ה גידים. | |
| צח) ונמצא כי תרי»ג שרשים הם באדה»ר, וכל שרש מהם יש בו תרי»ג נצוצות של נשמות שכל נצוץ מהם נקרא נשמה אחת. וכל זה בחצוניות הנפש, כמו שיתבאר למטה, וזה אמיתות ועיקריות הענין. אמנם ע»י העונות והפגם של התחתונים, מתחלקים שתי הבחינות הנזכר לכמה חלקים, פירוש: כי התרי»ג שרשים גדולים, יכולים להפרד ולהתחלק עד ששים רבוא שרשים קטנים. וכן התרי»ג נצוצות גדולים, שבכל שרש מהתרי»ג שרשים גדולים, יכולים להפרד אל ששים רבוא נצוצות קטנים. אבל דע, כי אינו מוכרח שיתחלקו אל התרי»ג, או אל ס’ רבוא. אבל הכוונה היא, שפחות מן תרי»ג שרשים גדולים, או פחות מן תרי»ג נצוצות גדולים בכל שרש מן התרי»ג, א»א להיות. וכן יותר מן ס’ רבוא שרשים קטנים, או יותר מס’ רבוא נצוצות קטנים בכל שרש מן התרי»ג, א»א להיות. אבל החשבון אשר באמצע אפשר להיות, כי יש שמתחלק לאלף, ויש לאלפים, ויש לעשרת אלפים וכיוצא בזה, והכל כפי מדרגת העון. והטעם נזכר בתקונין תקון ס»ט דלית גלגול יתיר מס’ רבוא, אבל פחות מס’ רבוא, עד הרי»ג, אפשר להיות, כפי מעוט העון ומדרגתו. | |
| צט) והנה קין והבל, הם שני איברי הכתף של אדה»ר, הבל בכתף הימני, וקין בכתף השמאל. והוא בחי’ פרק הכתף שבגוף, המחבר את הזרוע עם הגוף. והנה מחמת החטא אשר חטאו שניהם כנזכר בתקונים תקון ס»ט, פגמו למעלה, ונתחלק כל שרש משניהם, שהוא תרי»ג נשמות גדולים, לס’ רבוא נצוצות, שכל נצוץ מהם, הוא נשמה אחת. וז»ש בתיקונים שם, דמשה אתפשטותיה עד ס’ רבוא וכו’, לפי שהוא מן שרש הבל. והנה שרש הדעת היורד דרך חוט השדרה, תחלה יורד אל שתי כתפות אלו, ואח»כ יורד עד יסוד, להמציא טפת הזרע. והנה בהגיע טפת הזרע מן הכתף אל היסוד, אז נקרא היסוד כפת תמרים, כי אותיות כפ»ת וכת»ף הם שוים. וכאשר יורד משתי הכתפים ביחד אל היסוד, אז כתיב שתי כתפות חוברות על שתי קצותיו וחובר, כי אז מתחברים ביסוד, ואז כתיב האלף לך שלמה, כי היסוד נקרא שלמה. וז»ש הכתוב את בריתי שלום, ואז הוא סוד האלף, כי ב’ פעמים כתף, הם בגימטריא אלף. אבל כתף א’ לבדו, הוא בגימטריא ת»ק, כמנין אותיות המלוי לבדו הנעלם משם שד»י שביסוד, ובהתחברם הם אל»ף. | |
| ק) ועתה אבאר ענין השרשים הנזכר, כי הנה מחמת חטאו של אדה»ר, נתערבו נצוצות משאר איברי אדה»ר, בקליפת הרע של שרשי קין והבל, ובעת הגלגולים מתגלים יחד יחזור כל דבר לשרשו. | |
| קא) והנה עתה אבאר שרש קין לבדו, אשר בו תלוי נצוץ נפשי אני חיים. שרש קין, הוא פרק הכתף השמאלי, המחבר הזרוע עם הגוף, ויש בו בשר וגידים ועצמות, כי כבר נודע, כי אינו נקרא אבר, אלא שיהיה בו בשר וגידים ועצמות. וכבר נתבאר לעיל, שהגידים האלו הם העורקים הקטנים, שאינם בכללי השס»ה גידים הנז»ל. ושלשה חלקים אלו שבאבר הזה, מתחלקות לס’ רבוא נצוצות קטנים. וכל אבר של הכתף הזה, הוא פרצוף אחד שלם. ואמנם שרש נצוץ נפשי, היא בפרק העקב השמאלי שבפרצוף זה, שהוא כתף השמאלי של אדה»ר מהבחי’ השנית. ובזה העקב השמאלי של זה הפרצוף של קין, יש בו יותר מתרי»ג נצוצות קטנות, והם הנפשות הנז»ל שכלם הם משרש נפשי, שכתבנום בפרטות למעלה, מן קין ועד נפשי אני חיים. ויש עוד אחרים זולת הנז»ל, ולא ביארם לי מורי זלה»ה כל הנצוצות שבעקב ההוא. | |
| קב) ואבאר עתה, ענין זה העקב השמאלי שבפרצוף קין, שהוא כל אבר כתף השמאלי של אדה»ר כנזכר. דע, כי טפת הזרע הנמשכת מן העקב הזה, עד היסוד של ז»א, לפעמים נעשת יעקב, ולפעמים נעשת עקיבא, ולפעמים עקביא, וכיוצא בזה, ואין להאריך בפרטים אלו. ודע, כי סוד עקב לעולם הוא סוד המלכות ולכן יש כח בכל נצוצות של זה העקב לעלות למעלה עד המחשבה בסוד נקבה תסובב גבר. ומצד זה זכה ר’ עקיבא לעלות במחשבה, והבן זה. והנה נפשי שלי אני הצעיר חיים, היא מזה העקב הנזכר, של פרצוף כתף שמאלי של אדה»ר. ולכן יש לי שערות ארוכות בכתפי השמאלי כנז»ל, שנתן לי מורי ז»ל סימן, שמן הכתף השמאלי של אדם, שם הוא אחיזת נפשי. ואמנם יש לי שערות ארוכות גם בכתפי הימני, אלא שבכתף השמאלי הם מרובים יותר, וטעם הענין הוא, כי כאשר נפגם צד הימני, כמו המשל בחטאו של הבל שנפגם כתף הימני, אז אין הסימן ניכר אלא בימין לבדו. אבל כאשר מחמת פגם נפגם צד השמאלי, כמו המשל בחטאו של קין, שנפגם כתף השמאלי, אז גם הפגם ההוא מגיע עד כתף הימני, וכן כיוצא בזה, ולכן יש בי שערות גם בכתף הימין, אלא שבכתף השמאלי הם יותר מרובים לפי ששם הוא עיקרם, אבל כשאין הפגם רק בימין, אז אין הסימן ניכר רק בימין לבדו והבן זה. | |
| קג) ודע, כי אין האדם צריך לתקן כל הפגמים שיש בכל השרש שלו, כמו המשל מי שהיא מאבר הכתף השמאלי של אדה»ר, שהוא נקרא שרש קין, ואמנם הוא מן אבר פרטיי שיש בפרצוף ההוא, כמו מן העקב הנזכר, אין שום נצוץ מזה העקב, צריך להשלים ולתקן כל הפגם שיש בכל הפרצוף הזה, רק אבר העקב בלבד. ונמצא, כי כל הנצוצות שהם מזה העקב השמאלי שבפרצוף הזה של כנף השמאלי של אדה»ר, כלם ערבים זה לזה, לתקן כלם כל אחד מהם בעבור כלם, וכן כלם בעבור האחד מהם, וכאשר יושלם להתקן זה העקב אין צורך אל זה העקב להתגלגל כלל, אע»פ ששאר הכתף הזה לא יהיה מתוקן. | |
| קד) ודע, כי כשאיזה נצוץ אחד מן הנצוצות של זה העקב חטא ועשה עבירה, והוצרך להתגלגל ולהתקן, אז הוא מתגלגל עם נצוץ אחד משל העקב הזה עצמו, והוא נתקן יחד עמו. אך אם העון חמור מאותם שגופו כלה ואין לו תחיה ח»ו, אז מתגלגל הוא לבדו, וגופו הא’ נאבד לגמרי. | |
| קה) גם אם הוא מתגלגל להשלים איזו מצוה שחסר לו להשלים, ולא להתקן פגם של עבירה או חטא, אז ג»כ הוא מתגלגל לבדו כ»כ פעמים, עד שישלים המצות. והגופות שלהם, כל אחד נוטל חלק כפי מה שהשלים בו. ודע, כי כשחסר מאיזה נצוץ (נלע»ד שצ»ל כשנפגם) מצוה אחת, איננו חסר ומגלגל עם נצוץ שני, אעפ»י שהוא משרשו, אלא עם נצוץ הדומה לו בלבד, ולא עם שאר נצוצות אע»פ שהם משרשו. | |
| קו) ודע, שאם האדם יחטא לחבירו, אז אפילו שאין שניהם משרש אחד, צריכים להתגלגל שניהם ואותו שהחטיאו יתעבר בו לסייעו שיעשה מצות לתקן מה שהחטיאו. ודע, כי אם האדם יהיה נפשו שלימה ומתוקנת לגמרי, אז יתגלו בו כל נצוצות אשר בזה העקב, ויהיו מאירים בגופו. והנה כדי שיהיה מתוקן, צריך שיתגלו במצחו, ויוכר שם למי שחננו ה’ דיעה להסתכל בפרצוף, צריך שיתגלו שם במצחו, כל מציאות התרי»ג נצוצות שיש לשרש ההוא של הנפש, או אל הרוח, או אל הנשמה. שאלו התרי»ג, הם הת»ח שיש בכל שרש ושרש. והנה יש הרבה שאינם ניכרים בפירוש, אבל הם נכללים עם האחרים הגדולים מהם. והענין הוא, כי יש כמה נצוצות גדולות, שהם עיקרי התרי»ג נצוצות הקטנות, כי כאשר אלו מתגלים, אז ודאי שכל השאר מתגלים עמהם, אלא שלסבת גודל הארת אלו העיקריים, אינם ניכרים האחרים. ולא ביאר לי מורי ז»ל, כמה נצוצות הם אשר הם העיקריים. והנה אם לא יהיה נפשו או רוחו או נשמתו מתוקנת לגמרי, אז כפי המצות שעושה, כך נצוצות יתגלו בו מן תרי»ג של הנפש, או מתרי»ג של הרוח, או מתרי»ג של הנשמה. ויש נצוצות שהם מרוחקים הרבה ממנו, ויש קרובים מאד, ויש מקיפים אותו מרחוק, ויש מקיפים עליו וחופפים עליו בסמוך. והכל הוא כפי מעשה האדם, וכאשר יחטאו יחזרו להסתלק ממנו ח»ו, וכפי שעור החטא כך יהיה מספר הנצוצות אשר יסתלקו ממנו. | |
| קז) גם בענין שרשי הנשמות, דע, כי כל הנשמות היו כלולים באדה»ר. והנה כל שרש נשמות אדה»ר, הם שלשה אבות. ואח»כ נחלקים לי»ב שבטים. ואח»כ נחלקים לשבעים נפש. וכל חלק מאלו הע’, נחלקים לכמה חלקים, עד שנמצאו כל החלקים של השרשים כלם, שיש בנשמת אדה»ר, הם ששים רבוא שרשים קטנים. | |
| קח) והנה אם תדקדק תראה, כי התרי»ג הם כללות ס’ רבוא, כי הס’ רבוא הם שש מאות אלף רגלי, והם ב’ אותיות ת»ר של תרי»ג. ואות ג’ של תרי»ג, הם שלש אבות. ואות י’ של תרי»ג, הם סוד ע’ נפש. כי הנה שש קצוות הם, בסוד ס’ רבוא כנודע, והיו»ד היא משלמת לע’ נפש כנודע, גם ב’ אותיות י»ג, הם י»ב שבטים, ואחד יתר הוא מציאותם. הרי שהם תרי»ג, וכוללים כל המציאיות הנז»ל. | |
| קט) והנה קין, שהוא שרש אחד מן השרשים שבנשמת אדם, והוא הכתף השמאלי של אדם, ונחלק ע»ד הנזכר, שהוא ג’ אבות, וי»ב שבטים, וע’ נפש, ואין עוד נחלק יותר, רק עד ע’ נפש, שהם ע’ שרשים ולא יותר. כי אינו דומה לאדם הראשון, שיש לו שרשים ס’ רבוא. אבל לפי שקין הוא אחד ממספר השרשים של אדה»ר, לכן יש בו ג»כ מציאות אדם, להיותו נחלק כמוהו, לשלשה אבות, וי»ב שבטים, וע’ נפש, שהם ע’ שרשים ולא יותר. אבל אינו דומה לגמרי אל אדם, הנחלק לס’ רבוא שרשים. ואמנם אלו הע’ שרשים של קין, נחלקים עד ס’ רבוא נצוצות לבד. אך השרשים אינם רק ע’ שרשים. וכן עד»ז בכתף הימני של אדה»ר, והוא שרש הבל, ויש בו ג»כ ג’ אבות, ואח»כ נחלקים לי»ב שבטים, ואח»כ נחלקים לשבעים נפש, שהם שבעים שרשים ולא יותר, וכללות כלם יחד, הם ס’ רבוא נצוצות נשמות ולא יותר. ודע, כי כל שרש ושורש מאלו הע’ שרשים שיש בקין או בהבל, יש בו פרצוף שלם אחד, וכללות הפרצוף הזה, נקרא שרש אחד, כי אין לך שרש ושרש מכל השרשים כלם, שאינו בחינת פרצוף גמור. | |
| קי) והנה שרש נפשי אני חיים, הוא שרש אחד מן הע’ שרשים של קין, ויש בו פרצוף אחד שלם, ויש בו יותר מתרי»ג נצוצות נשמות, ור’ עקיבא, ור’ עקביא בן מהללאל, וגם אני חיים, אנחנו הם מן העקב של זה הפרצוף. וחזקיהו המלך, הוא בראש פרצוף זה. ודע, כי תרין כתפין הנז’ דאדה»ר, שהם בחי’ קין והבל, רוצה לומר: כי הנה או»א, הם אדם וחוה, ותרין עטרין דגניזין בהון, שהם חו»ג, אלו הם הבל חסד, קין גבורה. | |
| קיא) אמר שמואל, מצאתי הגהה אחת וז»ל, והנלע»ד, כי אין העקב הזה הכולל של כל פרצוף קין, אלא עקב אחת פרטיי, של אחד מהע’ שרשים של קין, כי בכל שרש יש עקב אחד, אך זה השרש כלו של ר’ עקיבא, איני יודע אם הוא העליון, או התחתון, או אחד משאר הע’ שרשים, ואינו מוכרח שכל השרש הזה, הוא העקב לבדו שבכל כללות פרצוף קין, הכולל ע’ שרשים וצ»ע. | |
| קיב) גם בענין השרש של נפשי, ביאר לי מורי ז»ל פעם אחרת ענין זה. דע, כי נצח והוד דעתיק יומין, מתלבשים בשני זרועות א»א, והנה משתי הידים של ב’ זרועות של א»א, נעשו חו»ב אל או»א. ומן ב’ הכתפות, הם סוד תרין עיטרין, הנקראים חו»ג, דאחסינו לברא קדישא ז»א. והנה אלו הארבעה מוחין, שהם תרין מוחין דאו»א, ותרין עיטרין, הם סוד אוה»מ של ז»א, ואח»כ נתנוצצו מן אלו הארבעה מוחין, שלשה נצוצות, השנים הם מב’ מוחין דאו»א, והאחד הוא חבור התרין עיטרין הנזכר יחד, ונתלבשו אלו השלשה נצוצות שמצד אור המקיף, בנה»י של הבינה, שהם מוחין פנימיים דז»א, נמצא כי נה»י של הבינה, הם שלשה מוחין הפנימים דז»א, ומתלבשים בהם שלשה נצוצות, מן הארבעה מוחין המקיפין. והד’ מוחין הראשונים, הם אור המקיף אליו, והנה לפי שהמוחין הפנימים אינם רק שלשה, שהם נה»י דאבא כנזכר, לכן לא נתנוצצו מן הארבעה מוחין המקיפים, רק שלשה נצוצות, ונצוץ השלישי הוא מן התרין עיטרין ביחד, להכנס ביסוד הבינה, הנעשה דעת בזעיר אנפין. | |
| קיג) והרי בזה ירד מדרגה אחת שהוא מן הארבעה אל שלשה, ואח»כ במלכות ירד מדרגה שנית. והוא כי מן שלשה, ירד אל שנים, כי הנה נצח והוד של ז»א, נעשו מוחין פנימים אליה, ולא מן היסוד. והנה אותם השלשה פנימיים של הז»א, שהם נה»י דבינה, הם אור מקיף אל המלכות, ומהם התנוצצו שתי נצוצות לבד: אחד הוא כללות נצח והוד, שבהם ב’ מוחין או»א. והשני, הוא חד עיטרא של הז»א, והיא עיטרא דגבורה לבד. הרי כי תחלה היו המקיפים ארבעה ואח»כ שלשה, ואח»כ שנים. | |
| קיד) ועתה אבאר השרש של נפשי, הנה אין מציאות המלכות נזכר בעתיק יומין, כי אין בו רק מציאות ט’ היכלין, הנזכרים בריש אדרת האזינו, ולכן שרש המלכות שבו, לא נרמזה רק בסוד ההוד שבו, כי כבר ידעת, כי המלכות היא לעולם בהוד. והנה הוד זה מתלבש בחד עיטרא, הנקרא גבורה דא»א, והיא סוד הכתף השמאלי, ושם נרמזה המלכות. ומזה הכתף השמאלי, נמשך נצוץ אחד, להיות אור מקיף אל המלכות. והנה קין שהוא מצד מציאות המלכות, נרמז בכתף שמאלי של אדה»ר, כי שם שרשו הראשון. ואמנם כנגדו, הוא נצח דעתיק יומין, בכתף הימני דא»א, ובו סוד הת»ת. ולכן הבל נרמז כאן, וכאן הוא שרשו. ובזה תבין מעלת כתפות אלו, ובפרט כתף השמאלי, כי כבר ידעת, כי אי אפשר למלכות, ובפרט בסוד אור המקיף לעלות למעלה מן הזכר, הרי כי הוד דעתיק היא מלכות, ונתלבשה בעטרא דגבורה דכתף ז»א, שהיא מלכות, ועקב הכתף מלכות שבו, ומזה העקב שגם הוא במלכות, משם הוא ר’ עקיבא ועקביא. | |
| קטו) ענין שורש נפשי. הנה נודע כי בז»א יש תרין מוחין חו»ב, וביניהם הוא המוח הג’ הנקרא דעת, הכלול מחו»ג. וכאשר חטא אדה»ר הוריד הדעת למטה בין ב’ הכתפים של ז»א, בשליש עליון דגופא, ושם ירד חסד בכתף ימני, וגבורה בכתף שמאל. והנה קין והבל, נולדו אחרי שחטא אדה»ר, ושרש קין הוא מן אלו הגבורות, שירדו לכתף שמאל אחרי ירידתם שם, כי אז אין להם כ»כ הארה כמו בהיותם למעלה במוח עצמו. והנה השרש של נפשי הוא מן קין. והנה כל השרש שלי, כגון ר’ עקיבא וכו’, וכיוצא בו כלם, הם מן גבורת ההוד, שהיא הגבורה החמשית. והנה יש כאן תערובת אחד, והוא, כי הנה כאשר הנשמה יוצאה מכאן, יש לה פנימיות וחיצוניות בהכרח, כי הנה יש לה בחינה מן המוח עצמו שהוא גבורת ההוד אשר שם, וגם מן הכתף השמאל עצמו. ואם הדעת היה למעלה במקומו בראש, היה חיצוניות הנפש מן העצם והבשר של הגלגלתא עצמה, אך עתה הוא מן הכתף, ואין החיצוניות והפנימיות מתייחסים יחד. ונמצא שפנימיות נפשי, הוא מן המוח העליון הנקרא דעת. וחיצוניותה ולבושה, הוא מן הכהף השמאלי. ונמצא שיש לה פחת א’ בבחינת פנימיותה, כי אינה מאירה עתה כמו אם היתה למעלה במקומה. ופחת ב’ בבחי’ חיצוניותה, שהיא מן הכתף, ולא מן הגלגלתא. וב’ בחי’ אלו הם בגוף, רוצה לומר, כלי ומלבוש של הנפש. וכנגדם יש ב’ בחי’ פנימיות וחיצוניות בנפש עצמה, הנקראת אורות. וע»ל בדרושי של לבושי הנשמות עצמם. | |
| קטז) והנה ע»י תקון האדם, על ידי מעשיו בעה»ז יוכל לתקן אז הפגם לא עתה, רק אחר כך בימות המשיח, כי אז מכח מעשיו הטובים שקדמו אל האדם עתה בעה»ז, יתוקן אז הפגם בימות המשיח ויעלה הדעת למעלה, ואז תאיר פנימיות נפשי כבתחלה. וגם חיצוניות נפשי, תהיה אז מלמעלה מן גלגלתא. אבל בענין חיצוניות נפשי שיש לי עתה, שהיא מן הכתף השמאלי, אני מסופק אם אמר לי מורי ז»ל שישאר לעולם עמי, כיון שעתה היא מחוברת עם נפשי, או אם הוא הפך מזה. | |
| קיז) והנה כמו שנתבאר, שירד הדעת למטה בחטאו של אדה»ר, כן ירדה בחי’ לאה מאחורי הדעת של ז»א ששם מקומה תחלה, ועתה ירדה גם היא עם הדעת באחורי הכתפים, כנודע כי לאה יוצאה ממלכות דבינה והדעת ביסוד דבינה. והנה מעיקר גבורת ההוד עצמה שבדעת דז»א, הוא ר’ עקיבא, ונפש שלי אני חיים, היא מאותה ההארה, אשר יוצאה מן גבורת ההוד שהוא ר’ עקיבא, אל ההוד שבדעת דלאה. ונמצא שאני לא בהוד דדעת דז»א, ולא בהוד דדעת דלאה, אלא מהארה אמצעית הנמשכת ויוצאה מהוד דדעת דז»א, להאיר אל הוד דדעת דלאה. ואפשר שזהו מה שפעמים היה אומר לי מורי ז»ל, שאני מן הוד דדעת דז»א. ופעמים אומר לי שאני מן הוד דדעת של לאה. ופעמים אומר לי שאני מן כנף שבכתף השמאלי, ור’ עקיבא הוא הקנה אמצעי המעמיד, ואני הוא הנוצה והשער היוצא מן הקנה המעמיד, כמו שנבאר למטה בעהי»ת. | |
| קיח) גם א»ל מורי ז»ל, כי פנימיות של נפשי, היא מן גבורת ההוד שיש במוח ממש שלמעלה, רק שירד למטה כנזכר. וחיצוניות נפשי היא מן החסד שבכתף שמאלי. | |
| קיט) גם דע, כי כמו שביארנו ענין חלוק אדם הראשון, אל תרי»ג שרשים גדולים, וס’ רבוא שרשי קטנים. וכן כל שרש מן התרי»ג נחלק עד ס’ רבוא נצוצות קטנים, וכל זה הוא בבחינת הנפש. וכן עד»ז חשבון הזה הוא ממש בבחינת הרוח, וכן הוא בענין הנשמה וכו’, ואין להאריך כי זה הוא דבר פשוט. | |
| קכ) אמר שמואל: הואיל ואתא לידן, אחוה דעי גם אני, ממה שהגיד לי אבא מארי ז»ל, כי שרש נפשי אני שמואל, מנצוץ ר’ מאיר ע»ה. וגם אני בחלומי כך הגיד לי הוא עצמו, וא»ל אתה נצוץ נפשי, וספרתי הדברים למורי זלה»ה, וא»ל כך הוא האמת. ועוד חדש לי, כי ר’ מאיר ע»ה, נתגלגל בזקני ע»ה, ושמו ה»ר יוסף ויטאל ז»ל סופר התפילין, ולהיות כי ר’ מאיר ע»ה היה סופר גדול בדורו כנודע במשנה, לכן גם זקני הר»י הנזכר ע»ה, היה סופר גדול, ובקי ואומן לא קם כמוהו. והרב הגדול האר»י זלה»ה, אמר למורי אבי זלה»ה, שחצי העולם היה נזון בזכות זקני ע»ה, באמצעות התפילין הכשרים שהיה עושה. ואח»כ נתגלגל זקני זלה»ה בי אני הצעיר שמואל ויטאל, ולכן גם אני יש לי יכולת בכתיבה מעט ודי בזה. כי א»ל מורי זלה»ה יום אחד, למה אני שותק לדבריך, ושומע מה שאתה אומר, ואיני גוער בך כמשפט האב לבן, אעפ»י שאתה לפעמים מכעיס אותי, וגם יש בינינו אהבה גדולה יותר מדאי, להיות שאתה אבי, ודי בזה. | |
| קכא) ועתה אכתוב, מה שהגיד לי מורי ז»ל, ז’ ימים קודם שנפטר לחיי עה»ב. ודע, כי מן השעה הראשונה שדבר עמי א»ל שאזהר מאד שלא אגלה עניינו של השגתו וידיעתו לבני אדם, לפי שהוא לא בא רק לתקן אותי בלבד ואח»כ על ידי יתוקנו אחרים, והתרה בי שאם אגלה עניינו, שימשך נזק גדול לו ולי ולכל העולם כלו. ונתגלגלו הדברים שמורי הר»ם אלשיך נר»ו, ידע הדברים, וגזר עלי שאגיד לו הענין, ומכח גזרתו הוכרחתי לגלות לו, ואז משם ואילך נתרבו הנכנסים בבית מורי ז»ל, ואני הייתי חושב שעשיתי מצוה גדולה לזכות כל אותם שהיו חוזרים בתשובה. ופעמים רבות היה מורי ז»ל מוכיח אותי על זה, שלא היה לו פנאי ללמוד עמי מרוב הנכנסים, והיה אומר לי, הלא אתה גרמת כל זה שיכנסו כל אלו, ואני איש עניו, ואע»פ שנמשך לי נזק מענין זה, איני יכול לדחותם. ובהמשך הימים רצה לשלח את כלם מעליו, ולא רצו לילך, והפצירו בו דברים של גוזמא, עד שא»ל אתם רוצים לגרום לי נזק שאחזור לבחי’ עבור בעבורכם, והם היו אנשים גדולים, והפצירו מאד, ולא יכול להם, ולא עברו כמשלש חדשים, עד שיום אחד לקחני בסתר וא»ל, כבר ידעת כמה התריתי בך על הדבר הזה, וכמה נזק נמשך לך מזה, שאלמלא כך הייתי מעלה אותך למעלה מגלגל ערבות. והנה עתה דע לך, כי נמשך לי נזק גדול מגלויי סודות אלו להם, כי אינם עדיין (בלתי) מתוקנים לזה, ואני מוכרח להגיד לך כל אשר תשאל ממני, כמו שאמרתי לך פעמים רבות, ובעבורך שומעים הם, ואינם כדאים עדיין לשמעם, ויש לי נזק גדול מזה. לכן שמע נא עצתי, ואל תשאל לי בפניהם דבר, והניחה לי ויפרדו כלם מעלי, ותשאר אתה לבדך, ואעלה אותך למעלה מגלגל ערבות, ולא שמעתי ולא רציתי לשמוע בקולו, באמור לו שלא יהיה נחשב לי עון בזה לדחות כל תשובת האנשים ההם בעבור תועלתי, וא»ל וכי אין אני יודע אם הוא עון או לאו, סוף דבר לא רציתי לעשות רצונו בזה. ובשמעו את תשובתי התחיל לבאר לי קצת ענייני נפשי כמו שאכתוב עתה בע»ה, וחשב בזה אולי אתפתה לדבריו, בשמעי מעלת נפשי, ואתרצה להועיל לי לבדי, ועכ»ז | |
| לא רציתי, ואז נתעכבנו יחד כל היום עד שקיעת החמה, ולא יכול לי. וא»ל, דע כי אין עוד זמן אלא היום הזה בלבד, ואם לא תודה לדברי, אין עוד תקון אל הנזק הנמשך לי ולך ולכל העולם ע»י גלוי הסודות האלו להם, שעדיין אין רשות מלמעלה בדבר הזה. ואני בעונותי רציתי להיות חסיד שוטה, ואמרתי לו מה שיארע לכלם, יארע לי, ואם הם לא ילמדו גם אני לא אלמוד, ולא יאמרו בשמים שבשביל תועלתי, לא חששתי אל תועלת כל הצדיקים האלו הנכנסים ללמוד, ובפרט כי לא חשבתי ושערתי בעצמי מה שהיה בעו»ה, ואחר שלשה ימים הוכה במגפה, יום ערב שבת פרשת מטות ומסעי, יום ר»ח אב שנת השל»ב ליצירה, וביום שלישי ח’ באב, נפטר לחיי עה»ב, וחל»ש, זכרו לחיי עולם הבא. | |
| קכב) ועתה אבאר את אשר הגיד לי אז, ביום ההתראה, מענין שרש נפשי, א»ל דע, שאין לי רשות עדיין לומר לך למה באת לעולם, ומי אתה, ואלו הייתי מגיד לך פרט הענין, היית פורח באויר מרוב שמחה, אבל אגיד לך עתה קצת ממה שאני רשאי עתה להגיד לך, ודע, כי העולם כלו תלוי בתקון עצמך תחלה, ולכן שמע נא אל דברי עצתי, ותשגיח תחלה עליך בלבד, וא»ל דע, כי השרש של חיצוניות לבוש נפשך, הוא מן אבר הכתף השמאלי של אדה»ר, והיא בחי’ נפש קין מצד הטוב שבו. ודע, כי בכל אבר יש בשר וגידים ועצמות, והעצמות הוא היותר מעולה לבחי’ המוח שבתוכו הפנימי, ולא בבחי’ עצמו. ואחריו במעלה הם הגידים, יען חיות האדם עובר ומתפשט בתוכם, שהוא הדם המתפשט בתוך העורקים של גוף האדם, והם המקשרים כל האיברים כלם ומעמידים אותם. והגרוע שבשלשתם הוא הבשר. והנה שרש נפשי, הוא מפאת הגידים הקטנים, המתפשטים בבשר האבר, ואינם מהשס»ה גידים הגדולים. ומספר הת»ח אשר בשלשה בחינות, כל שרש מהס’ רבוא שרשים הקטנים, הם תרי»ג ת»ח, והנה בכל בחינה מאלו השלשה, יש שרשים שהם הת»ח שבכל שרש ושרש, ר»ל שבכל אבר ואבר. וסביבותיהם נמשכים הענפים, שהם הבעלי בתים, ובעלי מעשה, ועמי הארץ, בכל בחינה ובחינה שבאבר. ונפשי היא א’ מן תרי»ג ת»ח עצמם אשר בשרש נפשי. ויש חלוק גדול בין זה השרש של נפשי לשאר השרשים, כי המשל בזה, מי שהוא מאבר זרוע, או מן הרגל, יש הרחקה גדולה לנפשות בין זה לזו. אבל מי שהוא בשרש הכתף, כל הת»ח אשר בי, הם מחוברים יחד, וקרובים בקורבה גדולה בין זה לזה. | |
| קכג) והנה סדר השרש של נפשי הוא זה. שמואל הנביא, ואחריו חזקיהו מלך יהודה, ואחריו ריב»ז ואחריו ר’ עקיבא בן יוסף, ואחריו רב ייבא סבא דמשפטים, ואחריו אביי האמורא הנקרא נחמני, ואחריו אני חיים ויטאל. וזהו טעם למ»ש ריב»ז, כשנפטר הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. ואע»פ שיש נפשות רבות בשרש א’, אל תחשוב כי סדרם האמיתי הוא, כסדר תולדתם והויתם בעולם, כי לפעמים הנשמות והשרשים שהם יותר מעולים וגדולים, הם בעמקי הקליפות, ואינם יכולות לעלות עד זמן מרובה. ונשמות אחרות גרועות במעלה מהם יוכלו לבא בעולם קודם האחרות. גם דע, כי לפעמים מתגלגלים בגוף אחד יחד, שלשה או ארבעה נשמות, אבל יותר מארבעה אי אפשר. וזש»ה, פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. | |
| קכד) ואבאר ענין נפשי, וממנו תלמוד לשרשים אחרים. דע, כי הרב מגיד משנה, חטא בשוגג, בעון נדה, והוצרך להתגלגל על החטא הזה. גם אדם אחד נקרא ר’ שאול טרישטי, הוצרך להתגלגל בעון שפיכות דמים, כי רצה למול תינוק אחד, ולא היה בקי, ומת מתחת ידו, והיה החטא הזה שוגג קרוב למזיד. ואחריו ממש, היה איש א’ נקרא ר’ יהושע סוריאנו, והוצרך להתגלגל על עון אחד, שאכל חלב כנז»ל. והנה שלשה נפשות אלו הנזכרים הם ענפים של נפשי, ולכן באו מגולגלות עם נפשי ממש, ונמצא כי אני כלול מארבעה נפשות יחד מגולגלים, כי כלם צריכים למרק עון זה. ואע»פ שאני לא חטאתי בזה, עכ»ז להיותי מבחי’ הגידים, צריך אני לנקות העפוש שנעשה מחמת העונות הנזכרים, כדי שימשך החיות אל כל השרש. ונמצא כי שלשה נפשות הנזכרים הם ישנות ומגולגלים, אבל נצוץ נפשי עצמה, חדשה היא, כי מן היום אשר חטא קין, והטבעו נצוצות נפשו בתוך הקליפות, עדיין לא יצאה נצוץ נפשי הזאת, אלא בפעם הזאת. ודע, כי אין זה נקרא חדש ממש, אחר שכבר בא לעולם כלול בנפש קין עצמו, וכמו שנבאר בע»ה דרוש זה של נשמות חדשות וישנות בדרוש אחר. ודע שיותר מג’ נפשות מגולגלות ואחד חדש, אי אפשר להיות, כנז»ל בפסוק על שלישים ועל רבעים. וזהו סוד פסוק פעמים שלש עם גבר, כי שלשה נפשות מגולגלים, יוכלו להתגלגל עם גבר אחד, ולא יותר מזה, אבל אפשר להיות פחות מזה, כמו אפשר להיות נשמה א’ מגולגלת לבדה, או א’ מגולגלת עם א’ חדשה, או שנים מגולגלות לבדם, או שלשה מגולגלים עם חדשה אחת, אבל יותר מזה אי אפשר לבא בגוף אדם אחד. | |
| קכה) גם ידעת ענין עבור בחיים, שהוא דומה קצת לגלגול, וכמו שיתבאר במקומו בע»ה, וכמו שנתבאר בענין הגלגול, כך הוא בענין העבור, כי אי אפשר שיתגלו בסוד העבור, רק שלשה נפשות הבאות לסייע את הנפש עצמה של האדם, אשר עמו הם ארבעה, ולא יותר מזה. ויש חלוק והפרש בין גלגול לעבור, כי הגלגול הוא, שהם מתגלגלים ובאים ביחד מעת הלידה ממש, ואינם נפרדים כלל עד יום המיתה, וכלם נעשים נפש אחת ממש, וסובלים הצער והיסורין של הגוף ההוא. אבל העבור נחלק לשני בחינות: האחד הוא, כאשר בא לצורך עצמו של המתעבר, כמו שיתבאר במקומו בע»ה. והשני הוא, כשבא לצורך האדם. וכאשר הוא בא לצורך עצמו, אז אינו בא עד שיהיה בן י»ג שנים ויום אחד, כי קודם זמן זה אין מעשה האדם עולה בשם, שעדיין אינו מחויב במצות, וכל כונת ביאתו היא לעשות תקון לעצמו, ולכן אינו בא עד היות האדם הזה בן י»ג שנים ויום אחד, ואז נכנס ומתפשט בגוף האדם הזה, כדמיון נפש האדם עצמה, וסובלת עמה היסורין והצער של הגוף הזה, כמו נפש האדם עצמה, ויושבת בדרך זה שם, עד שנשלם זמן הקצוב לה, לתקן ולהשלים מה שהוא צריך, ואח»כ יוצאה משם, וחוזרת למקומה העליון. אבל כאשר בא לצורך האדם לסייעו ולזכותו, אז הוא בא ג»כ אחר היותו בן י»ג שנים, אבל הוא בא בבחירת עצמו, ואין הוא כפוף לסבול צער האדם וגופו כלל, ואינו מרגיש כלל בצער הגוף וביסוריו, ואם מוצא נחת רוח באדם, אז הוא יושב שם עמו, ואם לאו יוצא משם, ואומר סורו מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. | |
| קכו) ואבאר ענין השרש של נפשי, ומזה תלמוד לאחרים, א»ל מורי ז»ל, שאם אזכה יתעבר בי ג»כ אביי, ואם אזכה יותר, יתעבר בי ג»כ רב ייבא סבא, ואם אזכה יותר, יתעבר בי ג»כ ר’ עקיבא, ולפעמים יתעברו בי אחד מהם, או שניהם, או שלשתם. אבל יותר משלשתם א»א. אבל אם אזכה יותר, אז יתעבר בי ריב»ז, עם ר’ עקיבא, ועם רב ייבא סבא. אמנם אביי יתבטל הארת עבורו בתוכם, וכן כיוצא בזה, עד שלשה הראשונים שבכלם, שהם: שמואל הנביא וחזקיהו וריב»ז. וכל השאר יתבטלו הארת עבורם בתוכם. | |
| קכז) אח»כ א»ל דרוש שרש נפשי יותר מבואר, דע, כי קין והבל לקחו גם נפש האצילות של אדה»ר. והענין הוא, כי נודע שכל העולמות קשורים זה בזה, ואחר שהאדם משלים לתקן חלק העשיה, יכול לעלות עד היצירה, וכן על דרך זה עד האצילות, כנזכר בריש משפטים. אבל כל זה הוא, כאשר בא נשמה חדשה, כמבואר במקום אחר. והנה נמצא, כי כל העולמות קשורים זה בזה, וזה כסא לזה. והנה יש בחינות נשמות, שמעולם לא השיגו רק לתקן נפש דעשיה לבד. ויש שזכו עד יצירה, ויש שזכו עד בריאה, ויש שזכו עד אצילות. ומועטים הם בכל השרשים שימצא שרש שזכה לתקן עד אצילות, ואין זה נמצא כמו בקין והבל, כי להיותם נקראים נשמה חדשה בצד מה, כמבואר אצלינו, לכן זכו ליקח עד נפש דאצילות ולא יותר מזה. אבל שאר השורשים שהיו נשמות ישנות כמבואר אצלינו, לא זכו אל אצילות, והלואי אל הבריאה. ודע, כי גם בקין והבל יש ב’ בחינות הנז’, אחת היא בחינתם של נפשות קין והבל עצמם בלבד, שהיא מן הבריאה ולמטה, כשאר השרשים הישנות. ויש בחי’ שנית עליונה, והיא אותו החלק של אדה»ר עצמו, שהוריש לקין והבל כשנולדו, שלא ירדו לקליפות בחטא אדה»ר. ונלע»ד, שהוא נצוץ מנפש האב, שנותן בנפש הבן להדריכו כנודע, והיא נצוץ א’ מן הכתרים, הנקראים חלקו (נ»א חלתו) של עולם, שנשתיירו באדם עצמו. והנצוץ שהוריש לקין, גדול משל הבל, כי הוא הבכור ואחיו הגדול. | |
| קכח) ויש בבחי’ הזאת השנית, המשכת כל העולמות, מן נפש של עשיה, ועד נפש של אצילות, כפי מה שהם באדה»ר עצמו כנודע. וכל מי שהוא, מזו הבחי’ השנית, מעלתו גדולה, כי יש יכולת בידו לתקן בפעם א’ שיבא בעולם, עד נפש דאצילות, אך לא יותר מזה, כי אינם נקראים נשמות חדשים לגמרי. וכל השרש של נפשי, הם מזו הבחינה השנית. וכבר ביארתי במקום אחר, כי גם בזו הבחי’ הב’, יש בה ב’ בחי’, והם: אור פנימי, ואור מקיף. וכל השרש שלי, הם מן אור הפנימי. וגם אליהו הנביא ז»ל, הוא מן האור הפנימי של בחי’ זו. וכל בחינה זו יש בה מן אור פנימי של נפש דאצילות, עד בי»ע. אבל נדב ואביהוא, היו מן אור המקיף של נפש דאצילות של בחי’ זו השנית. | |
| קכט) ודע, כי קין הוא בכתף של זרוע שמאלי בכל העולמות, בין באריך, בין באבא, בין באימא, בין בז»א, בין בנוקביה, בין בעשיה ויצירה ובריאה. וכנגדו הוא הבל כתף זרוע ימני. והנה בשלשה עולמות בי»ע, נקראים זרועות. אבל בעולם האצילות, אינם נקראים זרועות, אלא כנפים. והבל נקרא כנף ימין. וקין, כנף שמאל. ובחי’ זו של הזרועות ושל הכנפים, יש בהם אור פנימי ואור מקיף כנזכר. | |
| קל) והנה קין והבל של בחי’ השנית, לא זכו ליקח, רק עד הכנפים של מלכות דאצילות, הנקראת נפש דאצילות. וכל השרשים האלו, יכולים להשיג וליקח בפעם ראשונה שיבואו בעולם עד שם. אבל משם ולמעלה, אי אפשר להם להשיג, עד גלגול שני. | |
| קלא) ודע, כי כל מי שהוא מבחי’ זו השנית, יש להם יכולת להגיע בפעם א’, עד נפשו דאצילות, ולכן נקראים מלאכים. ובכל מקום שתמצא מכונה בחי’ מלאך לאיזה צדיק, אינו אלא משרש זה. ולכן פנחס נאמר בו ותצפנו ברחב הזונה שלא הוצרכה להטמין את פינחס, לפי שהיה מלאך, כי הוא משרש זה. ולכן אליהו הנביא היה מלאך. גם יהודה וחזקיה בני ר’ חייא, נקראו מלאכים, כמ»ש ז»ל בתלמוד פליגי בה תרי אמוראי בארעא, ולקבליהו תרי מלאכי ברקיעא וכו’. כי יהודה וחזקיה נקראו מלאכים, לפי שהיו משרש זה של בחי’ השנית של קין. | |
| קלב) גם ר’ יהודה בר אלעאי היה משרש זה של קין השנית אמרו עליו שם בתלמוד, כשהיה רוחץ פניו ידיו ורגליו, ומקבל שבת, היה דומה למלאך ה’ צבאות, והבן זה. ואמנם חנוך שלקח גם זוהרא עילאה דאדה»ר, שהוא עד נשמה דאצילות ג»כ, אלא שהיה מלאך של חלק שרשו, לכן היה מלאך יותר גדול מאליהו ז»ל, כי כל מי שהוא מבחי’ אצילות נקרא מלאך, ויכול לעלות במעלת מלאך וזכור זה. | |
| קלג) ונבאר ענין כנף זה מה עניינו. דע, כי קין הוא אבר הכתף השמאלי של אדה»ר כנז»ל, ויש בו שלשה בחי’, שהם: בשר, וגידים, ועצמות כנז»ל. ובבי»ע, בכל חמשה פרצופים שבכל עולם מהם, יש שרש אל קין בזרוע שמאלי שבכל אחת מהם, באבר הכתף. אמנם אין שם בחי’ כנף, אבל בעולם האצילות, יש שם בחי’ כנף, זולת הבשר וגידים ועצמות אשר באבר הכתף אשר שם. ונמצא, כי זה השרש של בחי’ השנית של קין, יש לה באצילות בחי’ הכתף עצמו, שהוא הבשר והגידים והעצמות, וגם יש לה אחיזה בכנף היוצא משם, שהם הנוצות היוצאות מאבר הכתף הנזכר אשר באצילות, כי משם ולמטה לא יש בחינת כנף, רק כתף לבדו כנז»ל. | |
| קלד) ואבאר ענין אבר הכתף, כי ענין אבר הכתף עצמו, כבר ביארנו לעיל. דע, כי כנף השמאלי שהוא של קין, יש בה ג’ אלפים נוצות, מן מוחין דגדלות ויניקה ועבור, אלף גדולים, ואלף בינונים, ואלף קטנים. ובכל נוצה מאלו, יש בה ק»ן ניצוצי נשמות. ובכל נוצה יש בה בחי’ גומא אחת, שצומחת שם הנוצה, ויש בה בחי’ דם הנבלע תוך הנוצה, והנוצה עצמה בראשיתה במקום שהיא תקועה, יש בה קצת קנה בלתי שערות יוצאים מצידיה ויש בה יותר למעלה קצת קנה, שאינה תקועה, וגם שם אין שערות. ומשם ולמעלה יש קנה באמצע, ושתי שערות בשני צדדיו. וכן עד»ז עד סוף הנוצה כלה. גם השערות, יש בהם גדולים וארוכים ויש בה קצרים וקטנים. ודע, כי השערות הקטנים, הם נצוצות נשמות, המתים בקטנותם כשהם קטנים. ודע כי הנוצה היא גדולה במעלתה יותר מן הגומא, ומן הדם. וקנה הנוצה, גדול מן השערות, והשערות הארוכים, הם גדולים מן הקצרים. וכל נוצה, יש בה ק»ן נצוצות נשמות, כמנין כנף. והחשבון הזה של ק»ן נצוצות בכל נוצה, הוא ע»ש קין, שיש בו אותיות ק»ן. וזהו בכנף השמאלי שהיא שלו, אבל בכנף הימיני שהיא של הבל, מתחלקת הנוצה באופן אחר ע»ש הבל, והוא שנחלקת כל נוצה מהם למטה, לחמשה חלקים, וכל חלק כלול מל»ב, וזהו הבל: ה’ פעמים ל»ב, והם ג»כ מספר ק»ן נצוצות כמו בשל קין, אלא שהק»ן נצוצין של קין שבכל נוצה, נחלקת כל נצוץ בפני עצמה, ונקראת קן. אבל של הבל, נחלקים לחמשה חלקים, וכל חלק לל»ב נצוצות, וזהו ההפרש שביניהם בלבד. | |
| קלה) ואבאר ענין כנף השמאלי, כי הנה כל הכתף כלו, וכל הכנף כלו, הוא כללות שרש קין, בבחי’ החיצוניות כנז»ל. אבל השרש שלי האמיתי הפרטי, שהוא מן הבחינה השנית של קין היא מבחינת הגידים, שיש באבר הכתף השמאלי כנז»ל, שיש בארבע עולמות אבי»ע. ומלבד זה יש ג»כ אל השרש שלי, בחינתו בכנף השמאלי, אשר במלכות דאצילות, שיש שם ג»כ כנף, והוא בנוצה של מספר עז»ר, מן אלף נוצות הגדולים, ויש בה ק»ן נצוצות נשמות, ואלו הק»ן נצוצות שבנוצה הזאת, הם הנשמות האמתיות שנקראים שרש שלי בבחי’ הכנף, זולת בחינתו בגידים של הכתף עצמו כנז»ל. | |
| קלו) והנה הגומא של נוצה זו, הוא אביי. והדם אשר בגומא זו, הוא רמי בר חמא. וקצה הקנה התקוע שם, נחלק לשנים, לפי שטפת הדם אשר בתוך הקנה, מפסיקו לשתי בחינות. משא»כ אחר צאת הקנה חוץ מן הגומא. וצד השמאלי הוא, שמואל הנביא. וצד הימיני, לא הגיד לי מורי ז»ל. ושאר הקנה שהוא בלתי שער, הוא חזקיהו מלך יהודה. ואח»כ משם ואילך נחלק הקנה ומתפשט בין השערות, וכל בחי’ מהם של הקנה עצמו, הם מעמידים השערות. ונמצא שבכל שתי השערות ימיני ושמאלי, יש ביניהם מעמיד אחד. ואני הצעיר חיים, הוא מן שער א’ שמאליי שבנוצה זו, והמעמיד שלי, ר’ עקיבא בן יוסף. ויהודה וחזקיה בני ר’ חייא, אינם מזו הנוצה שלי שמספרה עזר, אבל הם מנוצה אחרת, והיא יותר גדולה מזו הנוצה של עזר. ונצוץ נפש אחי כה»ר משה ויטאל יצ»ו, הוא מזו הנוצה של יהודה וחזקיה הנז’. ור’ יהודה בר אלעאי ז»ל, הוא מן נוצה אחרת, קטנה מזו הנוצה של עזר, ולכן היה תלמידו של ר’ עקיבא. ונצוץ נפש הרשב»א ז»ל, ונצוץ הר»י קארו ז»ל בעל ספר בית יוסף, הוא מזו הנוצה של ר’ יהודה בר אלעאי. | |
| קלז) ודע, כי יש לקין על הבל יתרון גדול מאד, והוא, כי כבר הודעתיך, כי הגבורות של עתיק יומין אשר בתוך א»א, אשר מהם יצאה אימא עילאה, הנה הם מתגלים זמן רב קודם החסדים, ועוד כי הגבורות הם תמיד מגולים, ולכן מי שהוא מזו הבחי’ הב’ של שרש קין, יכול לעלות ממדרגה למדרגה, ומגבורה לגבורה עד גבורה דעתיק יומין, וינק משם. משא»כ בחי’ הבל, כי הוא מן החסדים הסתומים תמיד, ואין להם כ»כ גלוי. וזהו הטעם מ»ש חז»ל במ»ר פרשת חקת א»ר חוניא וכל יקר ראתה עינו, זה ר’ עקיבא וחבריו, שדברים שלא נגלו למרע»ה נגלו לר’ עקיבא. וגם זהו מ»ש באותיות של ר’ עקיבא, וגם במסכת שבת בפרק ר’ עקיבא שהיה אומר מרע»ה להשי»ת, יש לך אדם כזה, ואתה נותן התורה על ידי, לפי שהיה יכול ר’ עקיבא להשיג יותר ממנו לטעם הנז»ל. וז»ש רז»ל במסכת שבת שם, שבשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב»ה שהיה קושר כתרים לאותיות, א»ל מי מעכב על ידך, א»ל יש לי אדם אחד ועקיבא בן יוסף שמו וכו’. והענין הוא, כי אין יכולת במי שהוא משרש הבל להשיג, רק עד כתרי אותיות שהם התגין, אך שרש קין של בחי’ השנית הנז»ל, יש בו יכולת להשיג עד הטעמים, או יותר גם כן. האמנם מרע»ה השיג הכל ע»י מעשיו העצומים. | |
| קלח) גם יש סבה אחרת, למי שהוא משרש קין, שהוא מן אימא, למי שהוא מצד אבא מהחו»ג של אבא, והענין הוא, כי נה»י דאימא המתלבשים בז»א, הנה עד החזה של ז»א, אין שם רק כסוי ולבוש אחד בלבד, והאור היוצא משם הוא רב וגדול, והנשמה היוצאת משם אורה גדול ומגולה, אבל הנשמה הבאה מצד אבא, אורה מועט, לפי שאבא הוא מכוסה בשני כסויים עד החזה דז»א, אחד שלו, ושל אימא. וכן מן החזה ולמטה, אימא מגולת לגמרי, ואבא מכוסה בכסוי אחד, ולכן הנשמות שהם מן החסדים המגולים, או מן הגבורות המגולות, הם יותר מועילים מן הנשמות של מקום המכוסה, אע»פ שהם גבוהים בבחי’ מקום. וז»ש בגמרא עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו’. | |
| קלט) גם יש טעם שני, והוא, כי אבא אינו מאיר כלל, רק ע»י החו»ג של אימא, שעוברים דרך שם, ולכן הם גדולים מהם. גם טענה אחרת, כי הגבורות הם היוצאות תחלה דרך היסוד כנז»ל, ולכן היה קין בכור, בסוד אשת חיל עטרת בעלה. ודע, כי לעתיד לבא, כל שרש קין יהיו כהנים. ושרש הבל שהיו כהנים עד עתה, יהיו לוים. באופן, כי מה שהיה עד עתה בחינת לוים, היו מצד הגבורה, דוגמת קרח שהיה משרש קין, כלם יקחו אז הכהונה, שהיא חלק בכורתם. וז»ס פסוק והכהנים והלוים בני צדוק, כי לא תמצא ענין זה רק ביחזקאל, כי לפי שהיה הוא משרש זה של קין, לכן נבא נבואת אלו של לעתיד לבא, שאותם שהיו לויים עד עתה, יהיו אז כהנים בני צדוק. ושרש הבל שהיו כהנים, אז יהיו לוים. | |
| קמ) ודע, כי אם ימצאו בדור אחד שתי נשמות משרש אחד בשני אחים, או בשני חברים, יהיו שונאים ומקטרגים זה לזה בטבעם, כי זה רוצה לאחוז וליינק יותר מזה, ומקנאים זה בזה בטבעם בלתי ידיעה. ואמנם אם יהיה להם השגת ידיעה שהם מן שרש אחד, אז ודאי שלא יהיו מקטרגים זה לזה. גם דע, כי אין זה אלא בהיותם בחיים, אבל הנשמות של הצדיקים הנפטרים, הם חפצים מאד להשלים את הנפשות ואת הנשמות הבאים משרש שלהם שהם עודם בחיים, כי אז כבר אין להם מעשה, כדי שיהיה להם קנאה לומר שרוצים להשיג זה יותר מזה, כי אין מעשה ודעת בשאול אשר אתה הולך שמה, ואדרבה יש להם תועלת גדול במעשים של החיים. | |
| קמא) ועתה אבאר ענין השרש של נפשי, הנה צריך שתדע, כי אין לך אדם שאין לו אור פנימי ואור מקיף, דוגמת הצלם שעל ראש ז»א. והנה כשיצאו נדב ואביהוא בעולם, שאז היתה ראשית תקון שרש הזה של קין, הנה שם באו כלולים בלבד כל הנשמות של זה השרש, כלולים בצלם שלהם בבחי’ מקיף עליהם. אבל עדיין אז לא נשארו, רק בחי’ נצוצות נדב ואביהוא לבדם, וכל שאר הנשמות של זה השרש שהיו אז כלולים בצלם אור מקיף שלהם, היו כלם מעורבות כל אחד ואחד בתוך קליפתו. ואח»כ כשיצאה נשמה אחרת של זה השרש ובאת לעולם, אז אותה הנשמה לבדה נטהרה ונתגלת, וכל שאר נשמות השרש הזה, היו באות כלולות בצלם בסוד אור מקיף שלה, אבל כלם נתונות עדיין כל אחת ואחת בקליפתה. וכן היה הדבר נמשך, עד ביאת הרב מגיד משנה בעולם. והנה הוא נתעסק בחכמת הפילוסופיא, שהיה בימי הבדרשי המכונה ר’ ידעיה הפניני ז»ל כנודע, ונזכר בשו»ת הרשב»א ז»ל, והר»ב המגיד משנה נטה אחריהו, ולא היה מאמין בחכמת הקבלה, ולכן רצו החצונים להטעותו מחמת עון זה, והוציאו את נצוץ נפשי מעמקי הקליפות, עם כמה חיצונים אחרים, כדי להטעותו ע»י, כי הם חשבו שכבר אני הייתי אבוד ביניהם מכמה זמן, ושח»ו כבר הייתי במדרגתם כמותם. ואח»כ להיות נצוץ נפשי ממקום גבוה, ובפרט שהיתה משרשו של הרב מגיד משנה עצמו, גברה הקדושה של נפשי על הקליפות, וכפיתי אותם, ואדרבה חזקתי אותו וסיעתיו. בסוד פסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, כנזכר בסבא דמשפטים, ואז נשארתי תמיד בסוד צלם על ראשו של הרב מגיד משנה, אע»פ שאינו ממדרגתי ואז התחלתי לצאת מעמקי הקליפות. | |
| קמב) ודע, כי כל הנשמות הנתונות בעמקי הקליפות, אי אפשר להם לצאת מהם ולהתגלגל תכף ולבא בעולם, אבל צריך שיבא תחלה שלשה פעמים, בסוד צלם אור מקיף על שלשה אנשים שיהיו משרשו, ואח»כ יבא הוא לבדו בעולם בסוד נשמה פנימיות ממש, ואז תקרא פעם א’, כי תחלה באה דרך כללות עם נצוצות אחרים, ומשם ואילך נקרא גלגולים, והנה אני נצוץ נפשי היתה בסוד צלם על ראש הרב המגיד, ואח»כ פעם שנית הייתי צלם על ראש ר’ שאול, ואח»כ פעם שלישית בר’ יהושע הנז»ל, ועתה בפעם הזאת באתי בבחי’ הנשמה הפנימית ממש, וזו הפעם הא’ שבאתי לעולם. ועתה נתגלגלו עמי השלשה אנשים הנזכרים, ובאים עמי ונתחברו עמי לטעם הנז»ל לתקן את עצמם. ולפי שזאת הפעם הראשונה שיצאתי מעמקי הקליפות, לכן יש לי טורח גדול להכניע את יצרי, וזאת היא סבת העצבות והדאגה שיש לי תמיד בעצמי. וא»ל, כי אין עונותי נחשבים כ»כ לפני השי»ת, כמו עונות זולתי, לפי שאני עדיין בין הקליפות, וצריך טורח גדול לצאת מתוכם, ולולי זה כמעט בקלות גדול הייתי יכול להיות חסיד גדול כפי גודל נשמתי, רק מפני היות זו פעם א’ שיצאתי מבין הקליפות. וענין זה אירע לדוד המלך ע»ה, כמבואר אצלי במקום אחר. | |
| קמג) גם יש בזה טעם אחר, והוא, כי מי שהוא משרש קין, הנה הטוב שבו הוא גדול מאד, אלא שהוא מעורב בקליפות רבות מזוהמות ורעות, והרע הוא מרובה על הטוב. והסבה היא, לפי שהיא משרש הגבורות, שבהם נאחזים הדינים והקליפות. וא»ל מורי זלה»ה, כי כמו שאני הייתי בבחי’ צלם שלשה פעמים כנז»ל, ועתה היא פעם א’ שבאתי בבחי’ נשמה פנימית ממש מגולגלת, כן הנצוץ שהוא מתחיל עתה להתקן בי, בסוד צלם על ראשי ע»ד הנז»ל, הוא יובל הנזכר בפרשת בראשית, כמש»ה ושם אחיו יובל וכו’, כי גם הוא משרש קין. וכל ההכאות והפצעים שיש לי תמיד בידי, ע»י הכאות בסכינים וכלי ברזל הוא, ממני לפי שאיני מתקן אותו כראוי, ויש בו עדיין קליפות, וכבר ביארתי קצת ענין זה של יובל בדרושים ראשונים וע»ש. | |
| קמד) גם א»ל מורי ז»ל, כי עתה ביום הזה הנזכר, יום כ»ח לתמוז שנת השל»ב, כי כבר אני מתוקן עתה בבחי’ הנפש של עשיה, עד בחי’ זרוע השמאלי של נוקבא דעשיה בלבד. | |
| קמה) גם א»ל מורי ז»ל, שיהיו לי בנים מן השרש שלי, וא»ל שיהיו לי שתי נשים אחרות, ומכאן עד שנה זו, או עד שנה וחצי, אקח אשה אחת ושמה אור»ה בואינ»ה, ואח»כ אקח אשה אחרת ושמה, והיא בת זוגתי. והנה בפסח שעבר א»ל, שלא יצאה בת זוגתי בעולם, ואפשר שיצאה עתה בסוד עבור ואיני יודע. | |
| קמו) כלל העולה מכל הנז»ל, כי אדה»ר לא נכללו בו הנשמות של או»א דבריאה, אלא מזו»ן ולמטה. והנה הם עשר פרצופים: זו»ן דבריאה, ואו»א וזו»ן דיצירה, ואו»א וזו»ן דעשיה. והנה כל פרצוף מאלו העשר כלול מי»ס, ועשר מעשר, הרי הם עשרה פרצופים, והם אלף ספירות, הרי כל פרצוף מאה ספירות, ועשר שבהם הם בחי’ כתרים, נמצא כי בעשר הפרצופים, יש ק’ כתרים ואלו בלבד נשתיירו באדה»ר אחר החטא, ונקראים מאה אמה אשר נתמעט, וכל התשע מאות ספירות, נפלו אל הקליפות. וגם באלו המאה כתרים, היה פגם, כי נסתלק מכל כתר שבהם, אותם הט’ ספירות ראשונות שבו, ונקרא זיהרא עילאה, ונשארו הי»ס שבכל כתר מהם באור הנפש שלהם, שהם המלכות התחתונה שבכל כתר מהם. הרי ג’ בחי’, בנשמות שהיו כלולות באדה»ר קודם שחטא, בעשרה פרצופים שיש מז»א דבריאה, עד סוף נוקבא דעשיה, האחת היא, בחי’ האורות הנקראים: יחידה, חיה, נשמה, רוח, שבמאה הכתרים ההם, ואלו נסתלקו ממנו כשחטא, ועלו למעלה, ונקראים זיהרא עילאה דחנוך. השנית גרועה ממנה שנשארה באדה»ר אחר שחטא, ולא נסתלקו, גם לא ירדו אל הקליפות, והיא בחי’ האור הנקרא נפש שבמאה הכתרים, שבכל ספירה מי»ס שבכל פרצוף, מעשר הפרצופים הנזכרים. הבחי’ הג’ הגרועה מכלם, והם כל הנשמות, שהם כל אורות ט’ בחי’ התחתונות, שבכל ספירה מעשר ספירות, שבכל פרצוף מעשר פרצופים הנזכרים, ואלו ירדו לעמקי הקליפות, ובכל יום עולים מעט מעט ונתקנים. | |
| קמז) והנה זיהרא עילאה, נתחלקה לב’ מיני זיהרא אלו: האחד בעולם האצילות, והם: יחידה, חיה, נשמה, רוח שבאצילות. הבחי’ השנית, זיהרא דשלשה עולמות בי»ע, והם: יחידה, חיה, נשמה, ורוח, אשר במאה הכתרים, שיש בעשרה פרצופים שיש מז»א דבריאה, עד סוף נוקבא דעשיה, ואלו נסתלקו לגמרי מאדם. עוד יש זיהרא שנית גרועה, וגם היא נחלקת לשתים: האחת היא נפש שבאצילות. הב’, הנפש שיש במאה הכתרים שבעשרה הפרצופים של בי»ע כנז»ל. ואלו נשארו באדה»ר, וחלק מהם נשארו לו. וחלק מהם, הורישו לקין והבל כשנולדו. עוד יש מדרגה שלישית, והם אותם תשע מאות ספירות, שיש בעשר הפרצופים הנז»ל, זולת מאה הכתרים שלהם, ואלו נשרו, ונתלבשו בקליפות. | |
| קמח) גם אמר לי, כי בחטאו של קין, נפגמו נפשו ורוחו ונשמתו, ונתערבו בקליפות. וזש»ל, כי קין רובו רע, אך הבל לא פגם רק נפשו ורוחו. וזש»ל, כי הבל רובו טוב. והנה נפשו נפרדה הטוב שבה, ונתנה בקינן, וממנו ואילך, ונתקנה בו. וחלק הרע, נתנה במצרי, וגם בה היה קצת נצוצות טובות שלא נבררו עדיין, וחלק הרוח הרע אשר גם הוא היה בו קצת תערובת טוב, לקחו קרח בסוד עבור, כשחלק עם משה. והרוח הטוב, נתגלגל בשמואל הנביא, ושם נתקן. ואחר שנהרג המצרי, לקח יתרו הנפש הרע שבו שכבר נתקנה ע»י מה שנהרג, וע»י כך נתגייר. ואח»כ לקח חלק נשמת קין מבחי’ הטוב. ונשמת הרע המעורבת בקצת טוב, נתנה בעמלק בן אליפז, והנה יותר תקן שמואל חלק הרוח, ממה שתקן יתרו חלק הנשמה, וכבר הודעתיך כמה גלגולים אחרים שנתגלגלו פעמים אחרות קודם זה ואחר זה. | |
| קמט) כפי הנז»ל, כי בחי’ שרש קין הוא בזרוע שמאלי ממש, אלא שאח»כ מענין סימן השערות שיש לי, נראה שהיא בכתף שמאלי. עוד כתבתי, כי התחיל בזרוע, וסיים בכתף. ובפרט נראה בפירוש שהוא בכתף המחבר הזרוע עם הגוף. והנה כתבתי כי כל זרוע מחובר עם שלשה קשרים ופירקין, ומשתי פירקין השלישיים שבשתי הזרועות דא»א, והם העליונים המחוברים בשתי כתפות דאריך, מהם נעשה דעת של ז»א כלול מחו»ג, ונודע כי בדעת זה נשרשו קין והבל בני אדם, וצ»ע. | |
| קנ) ודע, כי קין הוא מן שלשה גבורות תנ»ה, פחות שליש עליון שבגבורת הת»ת, להיותה מכוסית בעטרת היסוד דאימא כנודע. ונדב ואביהוא הם משתי גבורות נצח והוד מן הכתרים שבהם, אלא שהם בבחי’ נפש שבהם בלבד. וגם שאינה אלא מן אוה»מ שבהם. ואליהו ז»ל מן אור הפנימי שבהם. וכל שרש נפש ר’ עקיבא, הוא מגבורת ההוד, מבחי’ הכתר שבה, בבחי’ נפש שבה. ונמצא, שהיא נפש של הרוח, כי ההוד נקרא רוח, שהוא אחד מן השש קצוות. ואיני יודע, אם שרש ר’ עקיבא היא מאור פנימי או אור מקיף. גם דע, כי שרשו היא מן עקב זה ההוד, שהיא המלכות של חמשה גבורות שבדעת. | |
| קנא) פעם אחת שאלתי למורי ז»ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ»כ מעולה כנז»ל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש»כ בדורות ראשונים. ואלו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים. ושחז»ל על נח תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים. | |
| קנב) פעם אחרת אמרתי לו, כי אין אני פתי להאמין בעצמי, שלא מצאת בכל הדור הזה ראוי ללמוד חכמה זו אלא אני לבדי, וכי אין אני מכיר את עצמי ואת מעשי, כי יש גדולים וצדיקים ובעלי מעשה יותר ממני בדור הזה, ומה לי אם תשבחני, ואני יודע בי שאיני ראוי. והנה מהר»י קארו ז»ל. והרדב»ז ז»ל רבך. ומורי הר»ם אלשיך. וה»ר אברהם הלוי. והרי»ג. והררא»ז ז»ל וכו’. אז אמר לי, וכי מה קרוב היה לך עמי מעולם, ומה הנאה יש לי ממך, ואדרבא אתה צעיר וקטן שבכלם, ולא היה לי לקרבך, אלא לאלו, שהם גדולי הדור, והיה לי בזה כבוד גדול, זה יורה כי לא בחרתי בך על חנם, אלא לגודל מעלתך על כלם. והנה אל תחשוב בלבך, כי מעלת בני אדם היא כפי דעת הבריות, ואלו ידעת כמה מומין נסתרים יש בבני אדם, היתה תמיה, אלא שאיני רוצה לגלות סתרי בני אדם, והוי יודע, כי כבר בחנתי ושקלתי כלם בכף מאזנים, ולא מצאתי כלי זך ונקי וראוי כמוך, ודי לך בזה, כי אין לי רשות לדבר בפירוש כל הדברים וע»ז נאמר כי האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב, ולכן חזק ויאמץ לבבך, ושמח בחלק נפשך ובמעלתה, ודי בזה. | |
| קנג) גם ספרה לי מרת רחל מב»ת אשת הר»י אבילדין יצ»ו, כי כשהיה מורי הר»ם אלשיך ז»ל לומד בבית המדרש שבחצר שלה, ראתהו יושב ועצב, ותשאלהו על מה אתה נעצב, ויאמר לה וכי לא אצטער על ר’ חיים ויטאל שהוא תלמידי, ועתה אינו רוצה ללמדני כתלמיד בענין חכמת הקבלה. ותאמר לו וכי הוא גדול ממך בחכמה זאת, ויספר לה איך בחיי מורי האשכנזי ז»ל, הלך יום אחד לפניו, ויבך ויתחנן לו שילמדהו בחכמה הזאת הוא בעצמו, שלא על ידי, וישיבהו, כי הוא לא בא בעה»ז אלא ללמדני לי לבדי, כי אי אפשר שתתגלה חכמה זו, כי אם על ידי. ולא עוד, אלא כי לולי שאחז»ל כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, הייתי אני מתקנא בו לרוב מעלת נשמתו, ולמה שעתיד להשיג דבר שאין לו שעור. גם בנו הר»מ אלשיך ספר לי כן משם אביו מורי הר»ם אלשיך ז»ל. | |
| קנד) גם מורי האשכנזי ז»ל, ספר לי דברים כיוצא באלו, שעברו בינו לבין ה»ר שלמה סאגיס ז»ל, שהיה מתקנא בי, ולא היה רוצה ללמוד חכמה זו עמי אלא עמו, ולא רצה מורי זלה»ה ללמדו, וא»ל אם רצונך ללמוד, תלמוד עם ה»ר חיים, ואם אינך רוצה ללמוד עמו, לא תלמוד כל ימיך חכמה זו. | |
| קנה) אמר לי מורי ז»ל, שאלך לדור בעה»ק ירושלם תוב»ב, כי שם מקום דירתי האמיתית, ושם עיקר השגתי וכל טובתי. | |
| קנו) כללות קצור ענין שרש נפשי, קין הוא אבר א’ מן רמ»ח אברים, הכוללים כל קומת אדה»ר. ואבר הזה הוא בחי’ חמש גבורות של הדעת, והם בחי’ פנימיות האבר הזה. ויען כי בחטא אדה»ר ירדו אל הכתף השמאלי, לכן זה הכתף כלו הוא בחי’ חיצוניות שרש קין, כי הוא שרש א’ גדול, מתרי»ג שרשים גדולים, הכוללים כל קומת אדה»ר, ושרש הזה של קין נחלק לתרי»ג נצוצי נשמות גדולים. ואמנם שרש הגדול הזה מתחלק לשבעים שרשים קטנים, אשר כל שרש מהם אינו פחות מתרי»ג נצוצות קטנות של נשמות, וכללות כל ע’ השרשים הקטנים האלו, הם ס’ רבוא נצוצות קטנות נשמות. והנה כל כללות קין נקרא שרש א’ גדול, והוא פרצוף א’ גדול הנקרא קין, ונחלק לע’ שרשים קטנים, והם ע’ פרצופים קטנים. ופרצוף א’ מאלו הע’ פרצופים קטנים, הוא פרק עקב השמאלי של פרצוף הגדול הנקרא קין. וזהו הפרצוף הקטן שהוא עקב שמאלי של קין, הוא הנקרא שרש נפשי באמת. וכלנו קרובים זה לזה, ובפרצוף זה, יש יותר מתרי»ג נצוצים קטנים, וכלם תלמידי חכמים, זולת ענפים אחרים שהם בעלי בתים. באופן, כי שרש נפשי, הוא עקב השמאלי, של אבר כתף השמאלי של אדה»ר. וזה בבחי’ החיצוניות של שרש נפשי. | |
| קנז) אך בחינת הפנימיות של שרש נפשי, היא המלכות שבגבורה, הנקראת הוד שבדעת, וזו המלכות היא בחי’ לאה, שמקומה אחורי הדעת, אלא שהיא עדיין בפנים, בבחי’ זכר של כל כללות קין. ונפש ר’ עקיבא, היא עקב השמאלי, של פרצוף של כל כללות קין, בעקב ההוד של המלכות הכתר של הדעת, מבחי’ הגבורות דגדלות הקטן הנזכר, באופן שהיא מלכות של לאה הנז’. אך נפשי אני חיים, היא הארה היוצאת מן זו המלכות של לאה, ונמשכת להאיר אל המלכות של לאה החיצונה, שבאחורי הדעת שהיא נקבה גמורה. ועדיין יש לדעת, כי כל זה הוא מבחי’ הכתר של ההוד, בבחי’ מלכות של הכתר הנזכר, כי כל קין אינו אלא מבחי’ הכתרים, הנקרא חלתו של עולם כנודע. ואם תדקדק יותר, תמצא כי שרש נפשי, היא במלכות של ההוד של הכתר, של כללות עיטרא דגבורה, שהיא פנימית, ומתלבש תוך חיצוניותה, שהיא מלכות של ההוד של הכתר, דכל פרצוף הגדול, הנקרא אבר כתף שמאלי של אדה»ר. ופרטיות נפשי, היא הארה היוצאת מן המלכות של המלכות של הוד שבכתר עיטרא דגבורות, ומאירה במלכות של המלכות שבהוד של הכתר של לאה החיצונה, אשת יעקב הנקרא ז»א. | |
| קנח) בתמוז שנת השל»א, אמרתי למורי זלה»ה, שילמדני יחוד א’, כדי להשיג השגה, ואמר לי לא תוכל עדיין, והפצרתי בו, ויתן לי יחוד קצר, ובחצי הלילה קמתי וייחדתיו, וארגיש זעזוע בגופי, וראשי כבידה עלי, והתחיל דעתי להשטות, ונעקם פי לצד אחד, וחדלתי מלייחד עוד. ובבקר א»ל מורי ז»ל, הלא אמרתי לך, כי יקרך כבן זומא שנפגע ולולי שאתה ר’ עקיבא לא היה לך רפואה, אז ננע על שפתי בכוונה ידועה לו, שלשה ימים בכל בקר, ונתרפאתי. ובערב ר»ח אלול אמר לי, כבר אתה ראוי, ושלחני למערת אביי כנז»ל. | |
| קנט) בשנת השל»ב, יצאנו אל השדה, ועברנו על קבר גוי אחד קדמון יותר מאלף שנים, וראה נפשי על ציונו, ובקש להמיתני ולהזיקני, והיו מלאכים רבים, ונשמות צדיקים שלא ישוערו, מימיני ומשמאלי, ולא יכול לי, ויצוני מורי ז»ל, שבחזרתי לא אחזור בדרך הזה עוד, ואח»כ הלך עמי נפש הגוי רחוקה ממני, ושם בשדה נתכעסתי עם הרב יהודה משען, ותחל נפש הגוי להתחבר בי, ותחטאני עוד, ולא רציתי לשמוע דרשת מורי ז»ל, והתחיל לבכות ויאמר, הנה כל הנשמות הצדיקים והמלאכים הלכו להם, ע»י הכעס, ולפיכך שלט בו הנפש ההיא, ומה אעשה, והלואי שיזקוהו ויניחוהו חי, כי אוכל לרפאתו, אבל ירא אני פן ימיתוהו, ולא יתקיים כל מה שאני חושב שיתוקן העולם על ידו כנודע לי, ואיני יכול להגיד כי לא ניתן רשות להגיד, וכי לריק יגעתי, ונחרב העולם, ולא אכל כל הלילה מרוב צערו ודאגתו, והלכתי וחזרתי בדרך ההוא לבדי, וכשהגעתי על קברו, רוח נשאתני ממש, וראיתי עצמי רץ באויר, גבוה עשרים קומה מעל גבי הקרקע, עד שהגעתי למדינה בעת צאת הכוכבים, והניחוני שם, והלכתי לישן בריא עד אור הבקר, ורציתי לקום, והיו איברי נחלשים אחד לאחד, והרגישו בי, והוליכנו עד פתח מורי ז»ל לאט לאט, ובהגיעי שם, לא נותרה בי נשמה כלל כענין יונה, והשכיבני מורי ז»ל על מטתו, וסגר הדלת, והתפלל, ואח»כ נכנס לאותו בית הוא לבד, והיה הולך בבית וחוזר על המטה, וגוהר עלי בה, וכה עשה עד חצי היום שהייתי מת לגמרי, ובחצי היום ראיתי בעצמי, כי חזרה נשמתי בי מעט מעט, עד שפתחתי עיני, וקמתי, וברכתי ברכת מחיה המתים, וכל זה אמת ויציב בלי שום ספק. | |
| קס) אמר שמואל: עוד אכתוב לקוטים אחרים. הנלע»ד בלי ספק, כי נודע שאצילות נמשך עד סוף העשיה, ומתלבש תוך בריאה, שגם היא מתפשטת שם, והבריאה מתלבשת ביצירה, שגם היא מתלבשת עד שם. ונמצא, כי בעשיה מתלבשים ארבעה עולמות אבי»ע, זה בתוך זה, וביצירה שלשה לבד, והם אב»י. ובבריאה שנים, והם א»ב. והאצילות אינו אלא א’. | |
| קסא) והנה בחי’ קין והבל, הם כוללים כל בחי’ אצילות שיש, מתחלת נפש דאצילות, עד סוף האצילות אשר עד סוף העשיה. וזהו מה שהורישם אדם אביהם, אבל הם עצמם, הם כל בחי’ בי»ע, המלבישים את כל חלקי נפש האצילות הנזכר, המתפשטים עד סוף העשיה, והם הנפש של הכתרים שבבי»ע, ר»ל מלכות שבכתרים. ועוד יש בהי’ יותר עליונות מאלו, שהם ט»ס עליונות שבכל כתר מהם, והם נקראים: זיהרא דיחידה וחיה ונשמה ורוח. וכל שאר בחי’ זולת הכתרים, הם שאר כל הנשמות, שהם למטה מבחי’ ירושת אדם לקין והבל הנזכר. | |
| קסב) וזהו הסדר הקצר שצוני מורי ז»ל, בענין ההשגה כפי הצריך לנשמתי, ראשונה שאתנהג תמיד בזו ההנהגה, להזהר בקצה האחרון, מן הכעס וההקפדה, והעצבון, והגאוה, והרכילות, והליצנות, ולשון הרע, ושיחה בטלה, וקרי, ונדה, וחלב, והלבנת פנים, ושחיטה, והריגת שום חי, אפילו מן הרמשים. ואתנהג בשפלות, ובשמחה, ושתיקה, וביראת חטא. ואקבע בכל יום מקרא משנה תלמוד קבלה בכוונתיהם ועיקר עסקי יהיה בספר הזוהר. כל היום תהיה יראת ההוי»ה דב»י נגד עיני תמיד. תמיד אחשוב להדבק בנפש מורי ז»ל, קודם כל תפלה, אתדבק בר’ עקיבא ז»ל, בהזכירי שמו י’ פעמים רצופים, תפלת לדוד הטה אלי אזנך בכונה גדולה. לקום אחר חצות בכל לילה, לבכות על גלות השכינה רחל אחר חצות בעולם הבריאה, ועל חרבן בית המקדש, וגלות ישראל, ולבכות על העונות. התמדת היחודים, ובפרט לילי החול אחר חצות. יחוד של יודי»ן ווי»ן, ויחוד של פסוק חדשים לבקרים. ולילי ר»ח אחר חצות לילה יחוד של שם שד»י, ולילי שבת קודם חצות אחר הסעודה ב’ יחודים הנז»ל בלילי החול, יחוד של עשר הויו»ת שבדעת. | |
| קסג) גם הזהירני בשמירת שבת ובכבודו, בכל הפרטים: במעשה, ובדבור, יותר מכל המצות כלם, וכן בכל ברכת הנהנין בכונה, ותפילין של ר»ת בכל יום. גם אטרח להבין מה שאני מבין בספר הזוהר בכל מאמר ומאמר בלי ליאות, עד שאבין. שמחה גדולה כשאעסוק בתורה ובמצוה ובתפלה. עסק התורה באופן זה: קביעות מקרא, משנה, תלמוד, קבלה, בכונותיהם. ויכוין לקשור נפשך בשרשה העליון ע»י התורה, ועי»כ יתוקן האדם העליון. ולקום אחר חצות, ולכוין במזמור הללויה, ואחר סיומו בשם מנצפ»ך. | |
| קסד) הנהגה השנית היא מ’ יום רצופים בלי לילותיהם בצום ושק ואפר במקום הנחת תפילין של ראש, ובכיה על העונות, ובלילה אשכב על הקרקע בלבוש שק, ותחת ראשי אבן אחת, ואכוין בהויי»ת ב»ן דההי»ן, בתוספת א’ בין ב’ ווי»ן, והיא בגימטריא אבן. ואחר תשלום מ’ יום רצופים הנז’, אתנהג בכל הנהגה זו, שהיא צום ושק ואפר ובכי ביום, ושק על הקרקע ואבן בכונה גדולה בלילה, ואתנהג כן בכל יום בה»ב, בכל שבוע, ואתנהג כן ב»ה עד תשלום שנתים וחצי. ודע, כי אלו מ’ יום, וכן בה»ב, אינם אלא בימים הראוים להתענות בהם, ולא בשום יום מן הימים שאסור להתענות בהם, כגון: שבת, ור»ח, וי»ט, וט»ו בשבט, וט»ו באב וכו’. | |
| קסה) קצור ענין שרש נפשי: קין הוא אבר כתף השמאלי כלו, והוא שרש אחד ואבר אחד, מתרי»ג שרשים שבאדה»ר. ונחלק לע’ שרשים קטנים, והשרש של נפשי, היא בשרש אחד מאלו הע’, ואיני יודע אם הוא היותר גדול שבהם, או הקטן שבהם וכו’. ופשוט הוא אצלי, שנפשי עצמה היא מבחי’ העקב הנקרא מלכות. וגם שהיא מבחי’ לאה העליונה, אך יש לי בזה ב’ מיני ספיקות: האחד הוא, ששרש נפשי היא האחרון שבשבעים, והיא העקב של כללות כל הכתף כלו, שהיא מלכות התחתונה, ולא עוד אלא שנצוץ נפשי בעקב של זה העקב. הב’ הוא, ששרשי בשרש העליון של ע’ השרשים, ופרטיות נצוץ נפשי היא בעקב שבשרש הזה לבדו. והרי זה בחיצוניות, ר»ל בלבוש החיצון של נפשי. ומלבד אור הנפש שבלבוש הזה, עוד יש לבוש פנימי של נפשי, והיא שבגבורת ההוד, ממלכות שבמוח הדעת, מלבד אור הנפש שבלבוש הזה, הרי הם ב’ כלים וב’ אורות, וכלם נקראים נפש אחד. | |
| קסו) כלל הדברים כי נפשי היא מן בחי’ הגדלות שהוא הנשמה דמצד אימא, מן הגבורות שבה, בספירת הדעת דז»א, בהוד שבדעת שבמלכות שבכתר הדעת, וזה בכל פרצוף מן ה’ פרצופים, וזה בכל עולם מד’ עולמות אבי»ע. ואדם עצמו, הוא מבחי’ קין ולמעלה, והוא מג’ ראשונות כח»ב, שבכל מלכות שבכל הכתרים שבי»ס ז»א. ומה שהוריש אדם לקין הוא, כל הגבורות של הדעת, והז’ תחתונות שבמלכות שבכתר. וקין עצמו מכל ט’ תחתונות שבדעת. ותולדותיו, מז’ תחתונות שבכל ספירה מי»ס ז»א. | |
| קסז) הנה כבר נתבאר, כי הם ב’ בחי’ בחי’: קין, ובחי’ נפש אדם, שהוריש לקין. וזו הבחי’ הב’, נחלקת לשתים, אם מפאת אבר הזרוע והכתף עצמו. ואם מפאת הנוצות והכנפים. ועוד יש בחי’ אחרות, והם אלו: כי כל בחי’ ובחי’ נחלקת לשתים, אור פנימי, ואור מקיף. וכבר ידעת, כי אור הפנימי קטן מן אור המקיף, כדי להיותו קטן, יכול להתלבש וליכנס בפנים ולהתצמצם. וכל בחי’ שרש נשמתי, או כל הנוצות של כנף זו, הם בחי’ אור פנימי, בין במלכות דאצילות, שהם כנפים וזרועות. ובין בזרועות דבי»ע. וכן מהר»י קארו ז»ל, בעל ספר בית יוסף על הטורים, מנוצת ר’ יהודה בר אלעאי הנז»ל. | |
| קסח) ובזה תבין, מ»ש לי בחלום שמקומי בעה»ב, הוא אצל הר»י ז»ל, ואח»כ עליתי יותר במקום שמואל הנביא ז»ל, כי הכל אחוזים בזו הכנף. ודע, כי גם אליהו ז»ל הוא מן השרש שלי, מאור הפנימי ג»כ. האמנם נדב ואביהוא בני אהרן הכהן, הם מן אור המקיף של שרש נשמתי, ולכן הוצרכו להתעבר באליהו ז»ל, שהוא אור פנימי גרוע מהם. ועל ידם זכה כל מה שזכה, והבן זה. ודע, כי כל מי שהוא מזו הבחינה של נפש אדם הניתן בקין, להיותה מבחי’ נפש דאצילות כנז»ל, יכולים כל הנשמות שהם משרש זה, לעלות ולתקן עד נפש דאצילות והיא בכלל. ולכן כל מי שתקן עד זה נקרא מלאך, ולכן תמצא כי אליהו ז»ל נקרא מלאך. וכן יהודה וחזקיה, נאמר עליהם בגמרא שהם תרי אמוראי בארעא, ולקבליהו תרי מלאכי ברקיעא, להיותם משרש זה. וכן אמרו עליו על ר’ יהודה בר אלעאי שהיה מתעטף בליל שבת בסדינים המצויצים, ודומה למלאך ה’ צבאות, והוא לסבה הנזכרת. וכן פינחס שהוא אליהו, נאמר עליו ותקח האשה את ב’ האנשים, ותצפנו, ולא תאמר ותצפנם, כי פינחס היה מלאך, ולא הוצרכה להצפינו. וגם הוא נקרא מלאך, להיותו משרש זה. וכן בכל מקום שתמצא שם מלאך מכונה לאיזה חכם, או לתנא, או לנביא, כלם הם מבחי’ זו, ושמור כלל זה. | |
| קסט) ואמנם חנו»ך שהוא מטטרו»ן, להיות שנטל גם זיהרא עילאה דאדם, שהיא נשמה דאצילות, היה מלאך גדול מאליהו, כי אליהו לא היה יכול להשיג רק עד נפש דאצילות, וז»ס בס»ה אליהו לתתא מהאי באר הוא, ונודע, כי מקור הבאר הוא תחתיתו, שמשם נובע מ»ן, והוא שם הוי»ה במלוי ההי»ן, שהוא בגימטריא ב»ן, ולכן אליהו בגימטריא ב»ן, כי הוא מקור התחתון של הבאר, הנובע הנשמות דמ»ן. ולכן אליהו ז»ל יתקן כל הנשמות בביאת המשיח, ואז והשיב לב אבות על בנים בעהי»ת והמשכיל יבין. | |
| קע) ועתה אבאר מציאות נשמתי. דע, כי אין לך אדם שאין לו נשמה בחי’ אור פנימי, ובחי’ אור מקיף. והאור המקיף, דוגמתו היא, דוגמת הצלם שעל ראש ז»א, כמבואר אצלינו וזה האור המקיף, הוא סוד אך בצלם יתהלך איש. ודע, כי זו הבחי’ של קין, שהוא שרש נשמתי, לא התחילה ליתקן עד נדב ואביהוא. וז»ס, פסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, נפש אדם ממש, שהנחילה לקין בנו, והיא נפש דאצילות. ואמנם דע, כי כל הנשמות נתערבו טוב עם רע, מעת שחטא אדם, ומעת שחטאו קין והבל, כנזכר בתקונים. והנה נשמת נדב ואביהוא, התחיל בתחלה ליתקן, והוברר הטוב ההוא מן הרע שבו. ואמנם כל שאר הנשמות אשר משרש בחי’ זו, עדיין לא הובררו, וכלם באו בסוד צלם מקיף כל אחת, בעת הנגזר לה לצאת מן הקליפות, על ראש נדב ואביהוא, ועדיין היו אז כל אחת ואחת מעורבים הטוב עם רע שלו. ואח»כ, כשחזרה הנשמה אחרת להתקן מזה השרש באדם אחד, היא לבדה נתגלת, אך כל שאר הנשמות שבכל שרש הזה, באו בסוד צלם מקיף על ראש האיש ההוא. | |
| קעא) וכן נמשך לעולם, עד שבאה נשמת הרב מגיד משנה בעולם, ואז כל הנשמות של שורש הזה שלא נטרדו מקליפתם, באו עליו בסוד צלם מקיף כנז»ל. והנה הרב מגיד משנה, כבר ידעת שהיה בימי בדרשי, שהיו עוסקים בחכמת הפילוסופיא, ולא בחרו בחכמת הקבלה, כנזכר בשו»ת הרשב»א זלה»ה, ובקשו החצונים להטעות את הרב מגיד משנה, לסבת עון הנזכר, שלא היה מאמין בחכמת הקבלה. ואז הוציאו את נפשם שהיתה נתונה בעמקי הקליפות מזמן רב מימות קין, והם נתיאשו ממני, וחשבו כי כבר הייתי מחברתם, והוציאוני אותי, וגם כמה חיצונים אחרים, להתעבר בהרב מגיד משנה, ולהטעותו, לאבדו מן העולם. ולהיות שנשמתי היתה ממקום גבוה כנז»ל, מעם מקום ר’ עקיבא ז»ל, ובפרט שנתעברתי בהרב מגיד משנה, שגם הוא משרש נשמתי, ואז נתחברנו יחד, ואדרבא גברה כחי על החיצונים, וחזקתיו וסייעתיו, כי הם חשבו שכבר הייתי אבוד ביניהם מזמן רב, וכי כבר הייתי במדרגתם ח»ו, וגברה הקדושה אשר בי, והכנעתים, וכפפתי אותם, ונשארתי אז בסוד צלם מקיף על ראש הרב מגיד משנה, אעפ»י שאינו ממדרגתי כי אני גבוה מאד, עכ»ז להיותו משרשי, נשארתי עמו בסוד צלם מקיף, ואז היתה התחלתי לצאת מעמקי הקליפות. | |
| קעב) וכדי שתבין זה, אודיעך פסוק עד אשר שלט האדם באדם לרע לו, כי האדם הוא אדם בליעל, והם החיצונים, ושולטים באדם הקדוש, בנשמות הקדושות, מחמת עון אדם וקין והבל בניו, שעירבו טוב ברע. וכפי גדלות הנשמה הקדושה, כן גדלות הרע שלה, כי כפי האבר שנאחזת בקדושה, כן תתערב באבר שכנגדו בטומאה. וז»ס כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו. וזה ג»כ היה ענין דוד הע»ה, שהיתה נשמה גדולה, ובפגם אדם נתערבה ברע גדול מאד בעמקי הקליפות, ולכן יצא אדמוני, ועשה ענין דבת שבע ואביגיל, ולא נחשב לו כלום, והטעם הוא, כפי שאז היתה הפעם הא’ שיצא מעמקי הקליפות, ובא משותף עם רע גדול מאד, ואינו מן התימא אם יעשה מה שעשה ובפרט כי הקב»ה הניחו ביד יצרו להרבות שכרו. וז»ס מ»ש ז»ל אלמלא אתה שאול, והוא דוד, הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול, וזה דבר תימא, כי הצור תמים פעלו. אלא הענין הוא כנזכר, כי אם הנשמה גדולה מאד, ובפרט אם אז יוצאת מעמקי הקליפות, הקב»ה מניחו ביד יצה»ר, להרבות שכרו, לראותו שנשמתו גדולה, ולא יוכל הרע עמו. ולכן אפילו שיעשה איזה דבר אשר לא טוב, לא אשם בזה. משא»כ אם רואה הקב»ה, שהאדם חלש, ונשמתו שפלה, שמביאו בגלגול תם, שאפילו שירצה להרע, אין בו כח. ולכן אל תתמה, אם אנשים גדולים מאד יעשו איזה עון, שלא יעשהו פחות ממנו מאד במעלה. וז»ס פסוק כי האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב וגו’, הם שני לבבות טוב ורע, והרע שלו גדול עד מאד, והטוב שהוא עושה אפילו שהוא מועט יותר גדול מאדם אחר, וז»ש דוד ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו’, ויתן בפי שיר חדש וגו’, ודי בזה למבין. | |
| קעג) וא»ל מורי ז»ל, כי גם אני להיות שנשמתי בתכלית הגדולה והקדושה, הניחני הקב»ה ביד היצה»ר שלי, שאלולי גודל נשמתי, היה היצה»ר שלי יכול לאבדני ח»ו מן העולם, לכן אין עונותי שקולים א’ מני אלף, כמו לאנשים אחרים, כי נסתלקה מהם בחירתם, לסבת חולשת נפשם. אמנם אני שעומד עתה בתחלת נקיון, אין עונותי נחשבים לכלום בפני עונות אחרים, כי זו היא הפעם הא’ שיצאתי מן הקליפות ובאתי לעולם, ואלולי זה בקלות מועט הייתי יכול להיות חסיד גדול מאד מאד כפי גודל נשמתי. | |
| קעד) ועוד טעם אחר, כי הטוב של קין, להיותו בכור, כמו שנבאר למטה בעהי»ת, הנה הטוב שלו גדול בתכלית המעלה, יותר מכל שאר הנשמות. אמנם להיות שרשו בכתף הגבורה, ששם הדינים הם מתגברים, לכן הטוב של קין עם היותו גדול, בא מעורב עם זוהמא רבא וקליפות גדולות, והרע של קין מרובה מן הטוב, עם היותו גדול מאד. | |
| קעה) ודע, כי לעולם כשהנשמה היא גדולה מאד, אי אפשר להוציאה מן הקליפות, אלא ע»י מרמה ותחבולה, וכמו שאירע לי, שלהיותם החיצונים חושבים, שכבר הייתי אבוד ביניהם ח»ו, לא חששו על הענין, והוציאני הקב»ה מביניהם, על צלם מקיף הרב מגיד משנה, והם חשבו כי אדרבא לטובתם היה, ונהפכתי להם לאויב. וכן תראה, כי הנשמות רבות גדולות, באים בבני עמי הארץ, ולפעמים בבני רשעים, כגון אברהם מתרח, ולא הספיק זה, אלא כמ»ש חז»ל וכן נזכר בזוהר, כי תרח ארתח למאריה, שנזדווג עם אשתו בנדה, ואז יצא אברהם אבינו ע»ה, כי עי»כ רימה השי»ת את החיצונים, והמשיך באותה טפה נשמת אברהם אבינו ע»ה, ולא ידעו החיצונים כי זהו תקונו. וזהו הטעם שתרח נתגלגל באיוב, ולכן נדון בשחין, כי הבא על הנדה לוקה בצרעת. וכן לסבה זו הושלך אברהם להתלבן בכבשן האש והבן זה. | |
| קעו) וכן דוד המלך ע»ה, לא יצא מן החיצונים, אלא באותו מעשה הנזכר לרז»ל על פסוק הן בעון חוללתי, שחשב ישי אבי דוד שבא אל פילגשו, והיתה אשתו ממש. וכן אשתו ראתה טפת דם בסוף הזיוג, וזש»ה ובחטא יחמתני אמי, כי אלולי כך, לא הניחוהו החיצונים לצאת לעולם. וכן זהו הטעם, של תמר, ורות, ורחב הזונה, וכל נשמות הגרים, וכל מלכי בית דוד, והמשיח, שבאים מן רות המואביה, ומזווג יהודה ותמר, וכן ר’ עקיבא בן גרים, שהוא מבני בניו של סיסרא, כי זו היא המרמה ותחבולה שהקב»ה עושה עם הקליפה, ומרמה אותה להוציא נשמה עשוקה בתוכם והבן זה. | |
| קעז) ונחזור לעניינינו, כי להיות זאת הפעם הראשונה שיצאתי מן הקליפה, לכן יש לי טורח להכניע את יצרי, וזו היא סיבת העצבות שיש בלבי תמיד, כי כל העצבון בא מן החצונים. והנה כבר אמרתי, כי נפשי באה בסוד צלם על ראש הרב מגיד משנה, אע»פ שהוא קטן ממדרגתי. ודע, כי כל הנשמות הנתונים בעמקי הקליפות, אי אפשר להם לצאת מהם ולהתגלגל תכף לבא בעולם, עד שיהיו שלשה פעמים בסוד צלם מקיף על שלשה אנשים שיהיו משרשו, ואח»כ יכול להתגלגל ולבא בעולם בסוד נשמה פנימית ממש, ואז יקרא גלגול א’. והנה כן אירע לנפשי, כי באתי תחלה בסוד צלם מקיף בשלשה אנשים מן שרש נשמתי, אע»פ שאינם ממדרגתי. הא’ היה בהרב מגיד משנה ז»ל, ואח»כ באיש אחד הנקרא ר’ יהושע סוריאנו. ואח»כ באיש אחד הנקרא ר’ שאול טרישטי. ואח»כ בי אני הצעיר חיים, בסוד נשמה פנימית ממש. ודע, כי אני הוא נשמה חדשה כנז»ל, שזו היא פעם ראשונה שבאתי לעולם, אמנם נתגלגלו גם כן עמי שלשה אנשים הנזכרים, באופן שיש עתה בי ארבעה נשמות: שלי החדשה, ושלשה מגולגלות ישנות. ודע, כי אלו השלשה אנשים, אע»פ ששנים מהם אינם חכמים, עכ»ז כבר כתבתי למעלה, כי אין לך נשמה של ת»ח, שאין לה ענפים של בעלי בתים ועמי הארץ ואנשי מעשה, לסבת היותם משרשי, וגם שאני הייתי בסוד צלם על ראשם, לכן נתגלגלו בי עתה לצורך עצמם. והפגם של הרב המגיד משנה הוא, שבא לידו עון שוגג של נדה. ור’ שאול טרישטי היה אחריו, וחטא בעון שפיכות דמים בשוגג, כי רצה למול ילד אחד, ולא היה בקי, ומת התנוק מתחת ידו, ונמצא שהוא שוגג קרוב למזיד. ור’ יהושע סוריאנו היה אחריו, וחטא שאכל חלב במזיד. ולכן שלשתם הוצרכו להתגלגל עם נשמתי, לתקן את חטאתם, ולהיות שאני הוא מבחי’ הגידים, ואני צריך לנקות העפוש שיש בתוכם מחמת עונותיהם, כדי לתקן כל השרש ולהמשיך בחי’ הדם והחיות לכל האבר, אע»פ שלא חטאתי עמהם, כיון שהם הענפים שלי צריך אני לתקנם. | |
| קעח) עוד א»ל מורי ז»ל בענין דרוש הנשמות. דע, כי אדה»ר היה כולל כל הנשמות שבעולם, וכשחטא נתמעט, כמ»ש חז»ל בפסוק ותשת עלי כפכה, ולא נשאר בי רק התרומה. וז»ס שנקרא אדה»ר חלתו של עולם ופי’ תרומה: תרי ממאה לבד בכל בחינותיו. ואמנם מצד נפש אדם העשיה, נשארו באדם תרי ממאה היותר מובחרים, כי לכן נקרא תרומה, שנאמר בה והרמותם את חלבו ממנו, שהוא המשובח שבכלם. וזאת התרומה הנחילה אדם לקין בנו, כי הוא הבכור, ונולד אחר חטא האדם, ונפש זו נתגלגלה בנדב ואביהוא, והם תרי ממאה. וז»ס מש»ה בהם, אנחנו טמאים לנפש אדם, והיל»ל לנפשות אדם, אלא פירושו, ששניהם מבחי’ נפש של אדם ממש כנזכר. ושאר תשעים ושמנה חלקים של נפש אדם, פרחו ממנו ונסתלקו בעת פגם כשחטא, וזהו ג»כ מש»ה הבכור נדב, ויש בו פסק טעמא, כלומר הבכור הראשון שבעולם שהיה קין, הוא נדב, וג»כ אביהוא, ר»ל: כי הוא אבי, שהוא נפש אדם הא’, אב לכל העולם. | |
| קעט) והטעם שאביהוא נתכנה יותר אל האדם הוא, כי אביהוא היו נפשו ורוחו מבחי’ קין, לכן נקרא אביהוא, שהוא הוא עצמו, בין בנפש בין ברוח. אמנם נדב לא היה בו מצד קין, אלא הרוח לבד, וז»ס ורוח נדיבה תסמכני. אמנם נפשו של נדב, היה משרש עמינדב אבי אמו, ולכן לקח ממנו אותיות נדב. אמנם אביהוא, הוא שרש נחשון אחי אמו, ונקרא נחשון: לפי שעיקר זוהמת הנחש באדם הראשון, היה בחלק נפש העשיה, ולכן כשנתגלגל אחר כך נחשון בישי אבי דוד, נאמר בו אביגיל בת נחש, וארז»ל שהיא ישי, ונקרא נחש, לפי שמת בעטיו של נחש ופירושו הוא: כי תקן כל זוהמת הנחש שנתערבה בנפש אדה»ר, אך עכ»ז מת בעטיו של נחש, ועל ידי זה נתקן הבל. | |
| קפ) והנה אם ישראל בעת מתן תורה, לא היו עושים העגל, כבר נפסקה הזוהמא מהם, ואע»פ שנדב ואביהוא חטאו מצד עצמם, כמש»ה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וגו’, עכ»ז היה מספיק להם שימותו מיתת עצמם, אך לא ע»י שריפה. חזרה זוהמת הנחש להתדבק בנפש אדם, שהם נדב ואביהוא, ולכן הוצרכו להשרף. וזהו ענין פסוק ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה’, כי הם גרמו שריפתם, לא המיתה עצמה, ולכן כל בית ישראל יבכו עליהם, יען כי הם שקולים ככל ישראל, כי הם נפש אדם עצמו. והנה מי שעשה העגל, היה אהרן אביהם, ולכן נשרפו בניו בסבתו. וזהו ובאהרן התאנף ה’ מאד להשמידו, ואין השמד אלא כלוי בנים, ולא נשרפו אלא נדב ואביהוא, שהם נפש אדם כנזכר. | |
| קפא) ודע, כי אהרן הכהן הוא משרש הבל, ותחלה נתגלגל: בהרן, אהרן, נדב, חור, יעבץ, הרן, שמואל, אוריה הכהן, אוריה החתי, כדאיתא למעלה בענין השרשים, ומצאת שם כי תדרשם באורך. והרן הוא גלגול הבל, וגם נחור אחי הרן הוא מן הבל. והנה אהרן הוא אותיות הרן. וחור בנה של מרים, הם אותיות נחור. והנה הרן בא לתקן העון של ע»ז שעבר אדם הא’, כמש»ה ויצו ה’ אלהים וגו’ ואין צו אלא ע»ז. וגם עתה בהרן לא האמין בשם יתברך אלא בספק. והנה לא נמצא יותר בדרוש הזה, ולמעלה כבר נתבאר כל זה וע»ש. |
א) אמר שמואל: עד פה עזרני האל יתברך, להשלים ספרי הרב הגדול אבא מארי זלה»ה, דבר לא נעדר מהם, מקטן ועד גדול, מוגהים כיד ה’ הטובה עלי, ואח»כ מצאתי באמתחותי קונטרסים ג»כ מכתיבת יד אבא מארי ז»ל, מדברים הנוגעים אליו לשרש נשמתו, מצואות שצוהו הרב הגדול המשביר ז»ל, וכדומה לי שהרב אבא מארי ז»ל רצה […]