Врата кругооборотов ч.39 | Тора в Свете Каббалы

	א) ועתה אבאר הקשר שיש לי עם החברים שלי, א»ל מורי ז»ל כי הנה נתבאר איך כל הנשמות כלם היו תחלה כלולות באדה»ר, ואח»כ מפני שחטא, נשרו איבריו, ונתמעט קומתו. וכבר ביארנו, כי פי’ הדבר הוא, ענין ירידת הנשמות אל עמקי הקליפות, ולא נשתיירו בו אלא קצתם, שהוא סוד מאה אמות, כמ»ש חז»ל על פסוק ותשת עלי כפכה. והנה היו באדה»ר קצת נשמות חדשות שלא באו מעולם, והיו כלולות בו קודם שחטא, ונסתלקו, ואלו הם נקראים נשמות חדשות האמיתיות. ואח»כ יש מדרגה אחרת, והם הנשמות שנשתיירו באדם הראשון, ואלו עדיין נקראות חדשות, אבל לא בערך הראשונות. וכאשר אלו הנשמות יבאו בגלגול בפעם ראשונה, אחר שמת אדה»ר ונפרדו ממנו, אז נקראות חדשות. והטעם הוא, לפי כי יצירת אדה»ר עדיין אינה נחשבת לפעם א’, לפי שיצירתו היתה בבחי’ אחור באחור כנודע ולכן אינה נחשבת, עד שיבא פנים בפנים, ואז תקרא פעם א’, ואם גם אחרי מיתת אדם לא תזכה נשמה זו לבא בעולם, אלא ע»י זווג אחור באחור, עכ»ז כבר נקרא עתה פעם א’ ג»כ, כיון שבא אחר מיתת אדה»ר.
	ב) ואחר מדרגה זו, היא מדרגת קין והבל, שהם מאותם הנשמות אשר נשתיירו באדה»ר, והורישם לקין והבל בחייו. וגם בחי’ זו אינה נחשבת עדיין לפעם א’. אבל כאשר נשמות אלו יחזרו לבא בעולם אחר מיתת קין והבל, אפילו אם יבאו בבחי’ אחור באחור, תקרא פעם א’, ותקרא ג»כ נשמה חדשה. ומשם ואילך אם תחזור פעם אחרת, אז תקרא מגולגלת, כי אפילו שניתן מן אדם לקין והבל, כיון שלא היה אחר מיתתו אלא בהיותו חי עדיין הנחילם לבניו, אינו נחשב לביאת פעם א’ בפני עצמה, אמנם עכ»ז הם גרועים מן אותם שנשארו באדה»ר ממש, ואינם כ»כ נקראים חדשות כמותם.
	ג) ואח»כ מדרגה אחרת, הם הנשמות שנפלו בעמקי הקליפות בחטאו של אדה»ר, כי אלו בפעם ראשונה שיבואו לעולם נקראים מגולגלות.
	ד) ואח»כ מדרגה אחרת, והם הנשמות הבאים בגרים, והנה כל פרטי הנשמות כלם ירדו אל הקליפות, חוץ מן החדשות הגמורות האמיתיות, שהם מדרגה א’ הנז»ל. אבל כל השאר ירדו אל הקליפות, אלא שאינם שוות במדרגתם, כי אותם אשר נשתיירו באדם עצמו, אין בהם רק פגם אחד של אדם. ואותם אשר הנחיל לקין והבל בניו, יש בהם ב’ מיני פגם: אחד של אדם, ואחד של קין והבל עצמם, שחטאו גם הם, כנזכר בתקונין.
	ה) ודע, כי כאשר הנשמות יוצאות מעמקי הקליפות, כדי לבא בעולם, הם צריכות בתחלה להתעבר במלכות, כדי להטהר ולהתנקות מאותם הקליפות והזוהמות שהיו בתוכם כבראשונה, וכפי גדר הנשמה, כך יהיה בה כח וזכות להתעכב שם, כי בחי’ החדשות הגמורות, הם יכולות להתעכב במלכות, בסוד עבור י»ב חדש, ואח»כ באות בעולם, ולכן יש עבור של י»ב חדש, כנזכר בגמרא במעשה דרבא תוספאה, ובחי’ הב’, שהם הנשמות שנשתיירו באדם, כי אלו גם הם חדשות, אבל לא כבראשונות, ולכן אינם עומדות בסוד עבור במלכות רק ט’ חדשים בלבד, ואח»כ באות בעולם. ובחינה השלישית, והיא נשמת קין והבל, גם הם נקראים חדשות אבל לא בראשונות ולא בשניות, שאלו יש בהם ב’ מיני פגם כנז»ל, ולכן אלו עבורם ז’ חדשים בלבד. ובחי’ הד’ שהם שאר הנשמות שנשרו מאדה»ר, ירדו אל הקליפות, אע»פ שהם עדיין בפעם א’, או שאר בחי’ הנשמות הראשונות כשבאו בפעם ב’, אז כלם נקראים נשמות מגולגלות כנז»ל. וכל אלו אינם יכולות להתעכב בעבור במלכות רק מ’ יום כנגד יצירת הולד, ואח»כ באות בעולם. ובחינה החמשית והם נשמות הגרים, אלו אינם מתעכבות רק עבור שלשה ימים בלבד כדי קליטת הזרע, ואח»כ באות בעולם. ודע, כי כפי זמן התעכבם בעבור במלכות, כך יהיה גודל הארתם והזדככותם מן הקליפות.
	ו) גם דע הקדמה אחרת, כי הנה כל אלו הנשמות כאשר יוצאות מתוך הקליפות, אינם יוצאות אלא ע»י התפלות של ישראל, שעולות בסוד מ»ן כנודע, או ג»כ ע»י איזה יחוד שמיחד האדם איזה צדיק שיהיה, או ג»כ ע»י איזו מצוה שיעשה האדם. והנה יש נשמות שע»י איזה פגם שיש בתחתונים, או מחמת פגם עצמם שחטאו בראשונה בהיותם בעה»ז, ועי»ז הם יורדות אל הקליפות אז, ואם אז נזדמן יציאת ועליית איזו נשמה מתוך הקליפה להתעבר במלכות ולהתקן כנז»ל, יש יכולת באותה נשמה שבמלכות, לאחוז באותם הנשמות הנפגמות קודם שירדו אל הקליפות, ולהעמידם במקומם, ולהחזירם עמם למעלה בתוך המלכות בסוד העבור, ושם יתוקנו כלם יחד, ואח»כ יבאו בעולם. והענין הוא, כי בהיות הנשמה במעי המלכות, היא שם תמיד מעלה מ»ן למעלה, ובכח אותם המ»ן שהיא מעלה, יכולה להעלות עמה לאותה הנשמה הנזכרת. אמנם אי אפשר זה, אם לא על ידי שיניח קצת רוחא דשדי בגווה, פי’ שהנשמה הראשונה שהיא במלכות, נותנת כח א’ ממנה, באותה נשמה הפגומה, והיא מתלבשת בהאי רוחא, ועל ידה היא נתקנת, וזה הרוח נשאר תמיד עמה קשור, עד זמן תחית המתים, ואז הם מתפרשות.
	ז) ודע, כי אם הנשמה שהיתה מעוברת, כבר היא ממדרגת אותם הנשמות, שעומדות בעבור י»ב חדש, יש בה כח ויכולת, שגם הנשמה שהיא פגומה שעכבה עמה, תעמוד עמה ג»כ י»ב חדש, אפילו שאינה אלא ממדרגה התחתונה שבכלם, שהיא של שלשה ימים, שהם נשמות הגרים. וכן אם הראשונה מבחי’ ט’ או ז’ חדשים, והאחרת גרועה יותר שהיא מבחי’ מ’ יום, או שלשה ימים, תעמוד כמוה ט’ או ז’ חדשים. ואם הדבר להפך, שהראשונה המעכבת את האחרת, אינה אלא מן מדרגת ט’ חדשים, והשנית שנתעכבה על ידה היא ממדרגת י»ב חדש, אז שתיהם עומדות י»ב חדש, באופן שלעולם אזלינן לרווחא דמילתא ולעלוייא.
	ח) אמר לי מורי ז»ל, כי כל החברים האלו שהיו עמי, כלם הם מגולגלים מבחי’ מ’ יום בלבד. אבל אני חדש מבחי’ קין והבל בפעם אחד שבאתי לעולם, וזמני הוא עבור של שבעה חדשים, וא»כ נמצא עכבתי אותם, שלא יפלו אל הקליפות, וזכו על ידי להתעכב גם הם כמוני שבעה חדשים. ואני שיש לי בכל אחד מאלו קצת מהרוח שלי מורכב בהם, וכלם יונקים ע»י, ולכן אני צריך להשתדל לתקנם, כי אני מתקן את עצמי ע»י תקנתם כמו שאבאר למטה.
	ט) והנה אני מסופק בזה איך א»ל מורי ז»ל, אם אמר שגם אלו המגולגלים, אם יהיו מבחי’ אדם עצמו, רק שבאו שני פעמים, כיון ששרשם הא’ הוא מתשעה חדשים, א»כ עתה שנתעכבו ונתקנו ע»י זאת הנשמה, א»כ גם את זאת הנשמה תהיה משבעה חדשים, גם שניהם מתעכבים ט’ חדשים. ואם כך שמעתי, יש לי ספק גם בעצמי, כי הנה אני יודע כי קצת מהחברים האלו הם מבחי’ אדם, וא»כ נתעכבנו אני והם ט’ חדשים.
	י) ונחזור אל הענין, כי הנה לא תקנתי אני יחד את כל נשמות החברים הנז’, אבל בראשונה עכבתי נשמה אחת, ואחר כך ע»י שתופי ושתוף הנשמה ההיא שעכבתי, שנינו עכבנו את הנשמה האחרת, ונמצא כי בנשמה ההיא יש בה ב’ רוחין, אחד שלי, ואחד מן הנשמה הראשונה שעכבתי אני. וכן עד»ז בכלם, עד הסוף. ונמצא כי הנשמה העשירית, יש בה חד רוחא ממני, וכן רוח אחת מכל התשעה חברים שקדמו אליה, ולא ביאר לי מורי ז»ל סדרם. אבל כפי הסדר שסדר מורי ז»ל בענין חזרת קריאת הדרושים, הבנתי כי סדרם כך, כי תחלה הוא אני הצעיר חיים ויטאל, ואחר כך ה»ר יונתן סאגיס ז»ל, ואחר כך מהר»י ארזין ז»ל, ואחר כך מהר»י הכהן ז»ל. והשאר לא ידעתי, ואין לתמוה אם אני קודם להם כנז»ל שאני עכבתים, אם כן איך יש בהם חברים גדולים ממני בשנים וקדמו בעולם אלי, והענין הוא, כי אע»פ שאני קדמתי להם בבחי’ עבור, עכ»ז בזמן יציאת הנשמות בעה»ז, אפשר שיקדמו הם.
	יא) ובאור הענין הוא, דע, כי אחר שהנשמה היתה בסוד עבור במלכות, יש נשמה שתכף אחר זמן עבורה, יורדת אל העה»ז, ויש שיורדת אל עולם הבריאה ועומדת שם, ומשרתת לפני השי»ת, כשאר המלאכים אשר שם. ואח»כ לזמן קצוב, או בזמן שיזדמן איזו תפלה, או איזה זכות, או איזה מצוה של איזו אדם בעולם, אז תרד ותבא בעה»ז. וז»ס פסוק חי ה’ אשר עמדתי לפניו, הנזכר באליהו הנביא ז»ל. כי אליהו ז»ל, אחר צאת נפשו מסוד העבור דמלכות דאצילות, ירדה אל הבריאה, ושם ממש נתעכב שם, והיה משרת לפני השי»ת כשאר מלאכי השרת אשר שם. ואל זה רמזו בזוהר פרשת אחרי מות בדף ס»ח, בענין פסוק חי ה’ אשר עמדתי לפניו וע»ש. ויש נשמה שיורדת בעולם היצירה, ונשארת שם ע»ד הנזכר. ויש נשארת בעולם העשיה בעה»ז. אבל כלם הם יוצאות מן מלכות דאצילות, רק שזו נשארת בבריאה ע»ד הנז»ל, וזו ביצירה, וזו בעשיה. והנה כל זה תלוי במעשה התחתונים בעה»ז, כי יש תפלה שאין בה כח רק לעלות הנשמה בעבור במלכות, ויש תפלה אחרת יותר בכונה, ומקובלת לפני השי»ת, ויש בה כח להוריד ולהביא את הנשמה בעה»ז, ויש תפלה שאינה יכולה להורידה רק בעולם הבריאה, וכן כיוצא בזה, ואין זה תלוי בענין גדרי הנשמה בעצמה, רק כפי פעולות התחתונים המתייחסות אל הנשמות ההם, וגם כפי האדם עצמו הפועל הפעולה ההיא, כך ישיג ויהיה כח בידו להמשיך נשמה אחת בבנו, אותה שהיא יותר קרובה אליו כפי בחי’ שרש נשמתו, והנשמה האחרת תשאר, עד שיהיה לה גואל הקרוב אליה יותר, ואין דבר זה תלוי במעלת הנשמה או בפחיתותה להתעכב יותר מחבירתה.
	יב) והנה הנשמה אשר תכף אחר הולדה ממלכות דאצילות, יורדת בעה»ז בלי הפסק בינתים, זו ודאי יש לה יתרון, כי אינה מתלבשת בשום עולם, רק עוברת בו דרך מעבר בלבד. אבל המתעכבת למעלה, הנה היא מתלבשת באותו עולם, ובאה אח»כ מלובשת. וגם אינו דומה המתעכב בבריאה, אל המתעכב ביצירה, או בעשיה, כי לבוש הבריאה, הוא זך ודק עד מאד משל יצירה, ושל יצירה זך משל עשיה. והנה לפעמים שהנשמה המתעכבת ומתלבשת באיזו עולם, היא גדולה במעלה, מן הנשמה היורדות ברגע בעה»ז בלי שום הפסק ולבוש, לפי שמעלתה גדולה מן האחרת. אמנם בכל נשמה בעצמה יש בה שנוי, כי אם הנשמה עצמה תרד ברגע, תהיה יותר מאירה מן כאשר תתעכב באיזה עולם ואחר כך תרד. וא»ל מורי ז»ל, כי גם נצוץ נפשי, לא ירדה תכף אחר צאתה מן העבור בעולם הזה, אמנם נתעכבה למעלה, ולא הגיד לי באיזה עולם נתעכבה.
	יג) ונחזור לענין, כי א»ל מורי ז»ל, כי אני מוכרח להשתדל שאלו החברים שלי, יתקנו מעשיהם, לפי שאני יש לי רוחא בהם, ונמשך לי ריוח אם הם יהיו צדיקים, אבל הם אין להם רוחא בי, ואין להם תועלת במעשי, באופן שבכל המצות שהם עושים, יש לי חלק בהם ע»י ההוא רוחא שלי שבהם. וברור הענין כך הוא: דע, אין לך צדיק וצדיק שאין לו ב’ נשמות, כנזכר בזוהר בריש פרשת נח בתוספתא על נח נח, משה משה, שמואל שמואל. וזה פירושו: כי הנה יש בחי’ נשמה פנימית, וזו באה עם האדם. ויש נשמה מקפת, וזו עומדת על ראש האדם בעולם העליון למעלה, וזו בחי’ צנור שיש לאדם לעלות למעלה, ע»י אותה הנשמה. וכאשר ח»ו אותה הנשמה הפנימית של האדם היא חוטאת, היא יורדת למטה בקליפות מעט מעט, עד שתרד כלה, והכל כפי גדר הענין של העונות. וכאשר ירדה כלה למטה בקליפות, אז הנשמה המקפת יורדת בתוך פנימיות האדם, ונמצא כי שתיהם ירדו ממעלתם. וגם נמצא, שאין עתה אל האדם רק נשמה אחת, כי האחרת ירדה אל הקליפות. וז»ס פסוק ונכרתה הנפש ההיא, כי היא נכרתת ונכנסת בקליפות. אבל הצדיק, יש לו ב’ נשמות קיימות, אחת בבחי’ מקיף, ואחת בבחי’ פנימית. וז»ש פרשת נח ענין נח נח וכו’, שכל צדיק יש לו ב’ נשמות. והנה דרך אותה הנשמה המקפת שיש לי, משם נמשך כל אור ושפע הנמשך לאלו החברים, מצד ההוא רוחא די הוא בגוייהו, והכל עובר דרך שם, ואז מאותו האור שלהם, הנמשך להם דרך שם, נמשך אלי גם כן מאותו האור שלהם וחלק שלהם, אל נשמתי הפנימית. ולכן אני צריך ומוכרח להשתדל שיתוקנו על ידי, וילמדו על ידי. אבל בנשמה הפנימית שלי אין להם שתוף בה, ולכן אינם יונקים מן המצות שלי.
	יד) ועתה נדבר בבחי’ הקשר של החברים, ואני עמהם עם מורינו ז»ל, וגם קשר שלהם עצמם זה עם זה. ועי’ בספרנו איך בדעת יש ז’ קצוות דחסדים, המתפשטים בגופא. וכנגדם שבעה גבורות. והם שרשים לחסדים וגבורות המתפשטים למטה בגוף. ואלו הארבעה עשר שרשים שבדעת, הם נשמות שנים עשר שבטים, ואפרים ומנשה. גם כבר ידעת, כי כל טפות הזרע אינם באות, אלא מן הדעת דז»א, הכולל חו»ג. ואמנם יש טפות זרע, נמשכות ממוח הדעת עצמו, בהיותו במקומו למעלה בראש. ויש נמשכות מהחו»ג, שנמשכו ונתפשטו בגוף, שהוא ו»ק דז»א.
	טו) והנה נפשי מהגבורה החמשית, הנקראת הוד שבדעת ממש, בהיותו בראש בבחי’ מוחין דגדלות מצד אימא. הר»י הכהן, מן הגבורה הנמשכת בזרוע ימין, הנקרא חסד. ה»ר יונתן סאגיס, בגבורה הב’, הנמשכת בזרוע שמאל, הנקראת גבורה. ה»ר יעקב ארזין, בגבורה הג’, הנמשכת בגוף, הנקרא ת»ת. ה»ר יוסף ן’ טבול, בגבורה הרביעית, הנמשכת בירך ימין, הנקרא נצח. נמצא כי אלו הד’ נפשות, מד’ גבורות דגדלות, המתפשטות בד’ קצוות הנקראים חגת»ן דזעיר, ויונקין מן נפשי, שאני בגבורת ההוד העליונה שבדעת שבראש ז»א. ה»ר יהודה משען וה»ר גדליה הלוי, וה»ר שבתי מנשה, הם מן חב»ד דז»א, ממוחין דקטנות דז»א, דמצד אבא. ה»ר שמואל אוזידא, וה»ר אברהם גבריאל, וה»ר אליא פלקו»ן, הם מחב»ד דז»א, ממוחין דקטנות מצד אימא. ואמנם בחי’ התפשטות חמשה גבורות דקטנות אינם ניכרות, אלא המוחין דקטנות בלבד.
	טז) גם דע, כי אין אור נשמה בעולם, שאין לה כלי ולבוש אחד, שבו מתלבשת בעה»ז, והלבוש הזה נזכר בזוהר פרשת משפטים ברב ייבא סבא ז»ל, על פסוק שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ועל פסוק בבגדו בה. וענין לבוש הזה של אלו החברים, דע, כי הנה מה שאירע ליוסף הצדיק עם אדונתו במצרים, שיצאו עשרה טיפי זרע מבין נצוצי רגליו, כמש»ה ויפוזו זרועי ידיו, ג»כ היה כן בעולם העליון. כי הנה יוסף הצדיק, הוא דוגמת היסוד, ואז בעת ההיא, יצאו נצוצות לבושי אורות נשמות מיסוד העליון של הזכר לבטלה, ולא נתנו בנקבה, ולכן נאחזו בהם הקליפות. ובכל בחי’ יסוד שיש למעלה, יצאו נצוצות של נשמות לבטלה בקליפות כי כל היסודות נרמזים ביוסף. והנה חמשה מיני זווגים יש שם למעלה, ובכל יסוד מהם, יצאו נצוצות של נשמות לבטלה כנזכר, ואלו הם כפי סדר מעלתם:
	יז) זווג א’, הוא ישראל שהוא ז»א, עם רחל. וזווג זה הוא בשבת במוסף, כי אז רחל נגדלת בכל אורך ז»א ממש כמוהו, ואז מזדווגים יחד ע»י יסוד האמיתי של ז»א.
	יח) זווג ב’, הוא זווג יעקב עם רחל, בשחרית בימי החול, ומזדווג עמה ביסוד שלו האמיתי.
	יט) זווג ג’, הוא זווג יעקב עם לאה, אחר חצות לילה, ואז מתפשטים שניהם באורך כל הז»א כלו, ואז הוא מציאות יסוד אחד שלו.
	כ) זווג ד’, הוא זווג ישראל עם לאה, במנחה דחול, ואינה היא מתפשטת רק בחציו העליון, שהוא עד החזה שלו, ואז הוא מזדווג עמה ביסוד הא’ שהיה לו אל הז»א בהיותו בסוד ו»ק כמבואר אצלינו בענין התפלות.
	כא) הזווג ה’, הוא זווג יעקב עם לאה, בתפלת ערבית דחול, והוא בחציו העליון של ישראל, ואז הוא מציאות עמה יסוד אחר.
	כב) והנה הם חמשה מיני זווגים, וחמשה מיני יסודות, ומכל אלו היסודות יצאו טפות קרי. והנה אלו הטפות, הם סוד לבושי קצת הנשמות, ואלו הלבושים תמיד נשארים עם הנשמות, ואינם נפרדים מהם, אפילו אחר התחיה. וכן בכל מיני הלבושים שלוקחות שאר הנשמות. וז»ס פסוק ותנח בגדה אצלה.
	כג) ונבאר כל אלו החמשה בחי’: הבחי’ הא’, שהוא זווג היותר מעולה מכלם, הוא זווג ישראל עם רחל. והנה יש בו ה’ בחי’, משא»כ בשאר הזווגים. והוא, שביסוד ישראל האמיתי, שהוא המזדווג עם רחל, יש בו חו»ג הנמשכים שם ממוחין דאימא, גם ממוחין דאבא, כי הנה היסוד דאבא שבתוך ז»א, הוא מגיע ומתפשט עד היסוד דז»א ממש, והנה העשר גבורות, שהם חמש דאבא, וחמש דאימא, הם בחי’ עשרה הרוגי מלכות, אשר נתלבשו נשמותיהם באלו הטפות. וחמש גבורות דאבא, הם אלו: ר’ עקיבא, רשב»ג, ר’ ישבב הסופר, ר’ ישמעאל בן אלישע כ»ג, ר’ יהודא בן בבא. ונלע»ד כי סדורם הוא כך ממש: ר’ עקיבא חסד שבגבורה. רשב»ג גבורה שבגבורה וכו’. ואל תתמה, אם ר’ עקיבא הוא משרש קין כנז»ל שהוא מאימא, ולבושו הוא מאבא, ועד»ז בשאר כל אחד כפי מה שהוא, כי אין בזה קפידא כמו שיתבאר לקמן, וגם כי ביסוד הכל מתערב, ויש ליוסף קורבה עם כל השבטים כלם, להיותו בחינת יסוד. ושאר הרוגי מלכות הם מחמת גבורות דאימא.
	כד) והנה לפי שעשרה הרוגי מלכות אלו, הם בחי’ גבורות כלם, לכך הוצרכו ליהרג, כי הקליפות נאחזים בגבורה מאד, ובפרט בטפות קרי של יוסף הצדיק, כמו אלו העצומים הגדולים.
	כה) ועשרה חסדים דאו»א, הם לבושי הנשמות של עשרה תלמידי הרשב»י ע»ה, שהם: ר»א בנו, ור’ אבא, ור’ יהודה, ור’ יצחק נפחא. ולהיותם בחי’ חסדים, לא הוצרכו ליהרג, כי הקליפות אינם נאחזות בהם. ואותם השלשה, שהם: ר’ יוסי בר יעקב, ור’ חזקיה, ור’ ייסא, שמתו באדרא רבא, הם היו בחי’ שלשה חסדים של אימא, המגולים בתנ»ה דז»א, כי אלו הם העולות למעלה, ומסתלקות להאיר למעלה, ולכך ג»כ נסתלקו אז שלשה חברים אלו, ועלו למעלה. והנה הרשב»י ע»ה הוא היסוד עצמו, שממנו יצאו טפות, ולכך בא הוא לתקנם וללמדם.
	כו) ואמנם בגבורות, שהם עשרה הרוגי מלכות, לא מצינו להם רבי מיוחד, והטעם היא, כי כבר נתבאר בפסוק והבוטח בה’ חסד יסובבנו, בענין תפילין של ר»ת, אע»פ שגם משם נראה להפך גם כן, עכ»ז הענין הוא, כי החסדים של אבא, אינם תוך היסוד של אבא, לפי שהוא צר, ולכן יצאו לחוץ, ומקיפים את היסוד מבחוץ, ונמצא כי החסדים דאבא ואימא, כלם הם תוך יסוד אחד של אימא. אבל הגבורות הם נפרדות, אלו ביסוד דאבא, ואלו ביסוד דאימא. ולכן אי אפשר לכנות להם רבי מיוחד ויסוד מיוחד. וראיתי מדברי מורי זלה»ה, שלא אמר לי אלא דרך דחיה, ולא השיב לי כל הצורך, כי אח»כ הקשתי לשאול לו על הנזכר, שא»כ יהיו להם שני מלמדים כנגד ב’ יסודות, ודחה אותו, ולא רצה להשיב ואיני יודע הסבה. ודע, כי להיות אלו העשרה חברים מבחי’ חסדים של הזווג העליון שבכלם, שהם ישראל ורחל כנז»ל, לכן נתבארו ונתגלו להם כל סודות התורה, שלא מתוך צער כלל, מה שלא יהיה כך עד דרא דמלכא משיחא, כנזכר בזוהר בכמה מקומות.
	כז) זווג ב’, שהוא זווג יעקב עם רחל, ונודע כי רחל אין בה דינים כמו בלאה, וגם כי יעקב הוא מן הארת מוחין דאבא בלבד, ולכן אין כאן רק חו»ג של אבא בלבד. והנה רבינו הקדוש שסדר המשניות הוא היסוד עצמו, ותלמידיו בני ישיבתו, הם הטפות שיצאו ממנו, והם: ר’ חייא, ור’ אושעיא, ובר קפרה, ולוי בר סיסי, ור’ חנינא בר חמא. ורב, וכיוצא באלו.
	כח) זווג הג’, כפי סדר מעלת הזווגים, הוא זה השלישי, והוא זווג יעקב עם לאה אחר חצות לילה, כי אע»פ שהיא לאה ויש בה דינים, הנה היא בחי’ אחר חצות, שהם נמתקים, וגם שמתפשטת בכל ארך הז»א כלו, משא»כ בזווג הקודם לזה של יעקב ורחל. ואלו הם עשרה, שהם: חמשה חסדים, וחמשה גבורות מאבא. ולכן בשני זווגים האלו, שהם: השני של יעקב ורחל, והג’ של יעקב ולאה דאחר חצות, אין בהם הריגה, לפי שהם מבחי’ יעקב, שהוא מצד אבא. ונודע כי בקדרותא דצפרא, אז הם יותר רחמים, לפי שכמעט כבר אז נקרא יום, ואז יש זווג ב’ של יעקב ולאה הנז’, אשר חוזרים בזווג פעם שנית, כנזכר בפרשת שמות דף י’ ע»א, ויוצאים ב’ טפות לבד, הא’ כוללת חמשה חסדים, השנית כוללת חמשה גבורות, ואלו השתי טפות הם מעולות יותר מכל העשרה, כנזכר שיצאו מזווג שאחר חצות, ואלו הי»ב טפות הם החברים שלי, שהיינו לומדים עם מורי ז»ל, והוא עצמו ז»ל הוא היסוד, שממנו יצאו אלו הי»ב טפות הנז’.
	כט) ודע, כי הנה קודם חצות, היו יעקב ולאה עד החזה של ישראל, כמו שנבאר בזווג החמשי, ואחר חצי הלילה נתפשטו עד סופו, ולכן רושם הראשון של היסוד הא’ של קודם חצות לא נתבטל, לפי שלא חזרו יעקב ולאה אחר חצות בסוד אחור באחור, אבל בהיותם פנים בפנים נתפשטו עד למטה, ולכן מה שהיה להם בתחלה לא נתבטל. ונמצא שיש עשרה טפות אחרות, שהם יוצאים מבחי’ אותו יסוד של קודם חצות, אבל אינם יוצאות אלא אחר חצות לילה. ועוד יש שנים אחרים מזמן קדרותא דצפרא כנז»ל, והם יותר מעולים מכל אלו העשרה. ואמנם אלו הי»ב שניים הם יותר גרועים במעלה מן השנים עשר ראשונים, ואפשר שאלו השנים של קדרותא דצפרא מן בחי’ הב’, יוכללו עם העשרה ראשונים, לפי שהם מעולים יותר מן העשרה השניים, וע»כ אלו הי»ב השניים, קדמו ללמוד עם מורינו זלה»ה בישיבתו, קודם שנכנסו אנחנו שהם הי»ב הראשונים. והטעם הוא, לפי שהם מבחי’ קודם חצות, וגם אין להם יסוד ורבי בפני עצמו, לפי שבחי’ שתי היסודות של קודם חצות ואחר חצות זה נכלל בזה, והכל יסוד א’. ודע וראה איך נכללו ארבעה זווגים בזה הזווג השלישי, וארבעתם נקראים זווג א’ לסבות הנזכרות, ואחר כך בסוף הדרוש נבאר ענין כל החברים מי הם.
	ל) זווג הד’, כפי סדר מעלת הזווגים, הוא זווג ישראל עם לאה במנחה. ולפי שהם מן החזה ולמעלה, אין שם מקום התפשטות אל החו»ג. ולכן החסדים מתקבצים בזרוע ימין, והגבורות בזרוע שמאל. והם נקראים ב’ טפות לבד. ולהיות זווג דמנחה עם לאה, שהם דינים קשים לכן היו כנגדם הרוגי לוד, והם שני אחים פפוס ולוליאנוס. וגברה מעלתם להיותם מבחי’ ישראל ולא יש שם יסוד ניכר ממש, ולכן אין להם רבי ויסוד מיוחד.
	לא) זווג הה’, והוא האחרון שבכלם, הוא יעקב ולאה קודם חצות לילה, ואלו הם דינים גמורים, ואלו הם הרוגי ביתר. והיסוד שלהם הוא ר»א המודעי ע»ה, שנהרג בביתר כנודע. ודע, כי כל אורות הנשמות של בני ישראל, יש להם לבושים מפנימיות וחיצוניות, שהם ממוחין ואיברים, היורדים ונעשים טפות זרע, ממיני היסודות הנזכרים, שלא ע»י קרי.
	לב) והנה יש חלוק והפרש בין אלו החמשים טפות או יותר הנזכר, של חמשה זווגים הנז’, לכל שאר הנשמות. ויש להם מעלה גדולה ועצומה מכל השאר, לפי שכל שאר הנשמות הם באים שלא ע»י קרי, אלא ע»י זוג מן אתערותא דנוקבא, שמתעוררת אל הזווג ומתאוה אליו, ואחר כך מתעורר גם הוא, ולכן כיון שהזכר לא היה בו התעוררות מרצונו, אלא שנתעורר על ידה. לכן אותם הטפות של החו»ג הנמשכות בזווג ההוא, אינם נמשכות מהדעת עצמו שלו, רק מן החו»ג שנתפשטו בו למטה בשש קצותיו, אחר שנתלבשו ונתעכבו שם למטה. אבל אלו הטפות הנז»ל, להיותם נמשכים מבלי התעוררות הנקבה כי הם טפות קרי כנז»ל ודאי שמאתערותא דדכורא לחודיה נפקו. והזכר אותה נפשו להזדווג בנוקביה ולא מצאה, כי היתה למטה בבריאה או כיוצא, ואז יצאו לבטלה. וכיון שהם באים מאתערותא דדכורא, ודאי שהם גדולים מאד, ואינם נמשכים אלא ממוח הדעת עצמו של חו»ג אשר שם למעלה, כי שם מקום התעוררת התאוה. וכאשר יוצאים מהיסוד, לא ירדו מתחלה ונתלבשו בשש קצוותיו של הזכר, רק עברו משם דרך מעבר בלבד, ויצאו מן היסוד. ולכן מעלת אלו הנשמות הם גדולה לאין קץ, על שאר הנשמות.
	לג) והנה כל זה שאמרנו, הוא בענין הלבושים והכלים של הנשמות עצמם הנקראים אורות, שמהם נעשה רמ»ח איברים, שהנשמה מתלבשת בהם. ולפי שגם בחי’ אורות הנשמות של כל אלו הנז»ל כלם, הם ג»כ ע»ד הנזכר, מבחי’ הדעת עצמו, ולא מן התפשטות למטה, לכן נתנו להם אלו הלבושים, שהם הטפות הנז’, שהם מן הדעת ג»כ. והנה אע»פ שביארנו, כי יש קשר אמיץ בין כל אלו הטפות הנז’, כל זה היא בבחי’ הטפות והלבושים. אבל אורות הנשמות עצמם שלהם, כל אחד הוא מן השרש שלו, אבל כלם הם מבחי הדעת עצמו, רק שאינם קשורים ואינם משרש אחד.
	לד) גם דע, כי באלו הטפות עצמם, שהם בחי’ הלבושים, יש בהם פנימיות וחיצוניות, כי יש טפות שנמשכות מן החיצוניות, שהוא הלבוש של נה»י דאבא או נה»י דאימא, שבז»א או ביעקב, ויש טפות שנמשכות מן פנימיותם, שהוא מן המוחין עצמם, שבתוך נה»י דאבא או אימא וכו’. והנה כל הנז»ל, הם טפות לבושים מן הפנימיות, שהם המוחין ממש. ועוד יש טפות אחרות דוגמתם ממש בכל הנז»ל, אלא שהם מבחי’ טפות החיצוניות של הלבושים הנז’. אבל גם הם נמשכות מן הדעת עצמו למעלה, אלא שהם מבחי’ החיצוניות, שהם הלבוש דנה»י דאבא וכו’ כנז»ל. ולא ביאר לי מורי זלה»ה מי הם, רק אותם של הזווג השלישי, כמו שנבאר בעהי»ת.
	לה) והנה כל בחי’ אלו הטפות הנז»ל, הם הנקראים בדברי הנביאים, בלשון שארית, ואותם שהם מבחי’ ישר נקראים בלשון שארית, כמש»ה שארית ישראל לא יעשו עולה וגו’ ואותם שהם מבחי’ יעקב, נקראים בלשון יעקב, כמש»ה והיה שארית יעקב בגוים וגו’. ויש חמשה בחי’ כנז»ל בחמשה הזיווגים, ולכן כנגדם נזכרים בדברי הנביאים פעמים רבות, שארית ישראל ושארית יעקב.
	לו) ואבאר ענין אלו החברים של מורי ז»ל. דע, כי אע»פ שסדר מעלת הטפות הנז»ל, כבר נתבאר למעלה. אמנם דע, כי אלו הטפות של הזווג הג’, של יעקב ולאה אחר חצות לילה, הם אחרונים מכלם, לענין ביאתם בעה»ז, אעפ»י שאין זה סדר מעלתם כנזכר. ולפי שהם באים בגלות זה האחרונים, נרמזו בנבואת ישעיה הנביא, בפסוק משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל וגו’. כי נבואה זו, היא על גלות האחרון הזה, כנזכר בזוהר. וכבר ידעת, כי ליל הוא קודם חצות, ולילה הוא אחר חצות, כנזכר בזוהר פרשת בא. והם ב’ כתות הנז’, של החברים שבישיבת מורי זלה»ה ובכלם הם מן זווג שלאחר חצות לילה. אלא שקצתם הם מכללות חצי לילה הראשונה כנז»ל. וכנגדם אמר שהשכינה צועקת מתוך גלותה בישובה בשעיר, שהוא גלות אדום, ואומרת לשי»ת, שומר מה מלילה שומר מה מליל, שהם הכת האחת שהיא מן הזווג שלאחר חצות הנקראים לילה. וכן שומר מה מליל, מה תעשה מאלו הכת השנית, שבאים מחצות הלילה הראשונה, הנקרא ליל, רק שיצאו בחצות לילה האחרונה כנז»ל. ומשיב לה הקב»ה, אמר שומר אתא בקר, שהם אותם הארבעה הנולדים מזווג קדרותא דצפרא. וגם לילה, הם העשרים הנולדים מזווג שלאחר חצות הנקרא לילה.
	לז) ואמר עוד אם תבעיון בעיו, כי להיות הכיתות האלו בדרא בתראה של המשיח, הם צריכים להרבות בתשובה, ולהרבות בשאלות ותחנונים ותפלות. גם פסוק של שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור אמר ב’ פעמים שאר, כנגד ב’ כתות אלו. וא»ל מורי זלה»ה, כי כיון שאני ואלו החברים כלנו הם מן בחי’ זווג שלאחר הצות, שלפיכך נזהר מאד לקום ממש בחצות הלילה, ושזה יועיל לנו מאד, ומאד הזהירנו בדבר הזה.
	לח) והנה אמר לי מורי ז»ל, כי אלו החברים שלנו, לא יתקיימו כלם, ועדיין צריכים ברור להתברר ולהחליף ולשים אחרים במקומם קצת מהם, וכמו שאבאר בעהי»ת, ואכתוב עתה את החברים הנכנסים עמנו ללמוד, אע»פ שאיני יודע אותם שיתחלפו אחרים במקומם. הכת שלי, שהם שלאחר חצות לילה ממש, אלו הם: אני הצעיר חיים ויטאל. ה»ר יונתן סאגיס ז»ל. מהר»י ארזין ז»ל. מהר»י הכהן ז»ל. ה»ר גדליה הלוי ז»ל. ה»ר שמואל אוזידא. ה»ר יהודה משען. ה»ר אברהם גבריאל. ה»ר שבתי מנשה. ה»ר יוסף ן’ טבול. ה»ר אליא פלקין. והנה הכת הזאת, היא מפנימיות המוחין של הדעת כנז»ל.
	לט) ויש עוד כת אחרת כנגדה, והם מן הלבושים של נה»י וכו’, שנקראים חיצוניות הלבושים כנז»ל, והם אלו: מורי הר»ם אלשיך. וה»ר משה נאגר»ה. וה»ר יצחק ארחא. וה»ר שלמה אבסבאן. וה»ר מרדכי גאליקו. וה»ר יעקב מסעוד ז»ל. וה»ר יוסף אלטון ז»ל. וה»ר משה מינץ ז»ל. וה»ר משה יונה. וה»ר אברהם גואקיל ז»ל.
	מ) והכת השנית, שהם מפנימיות המוחין ג»כ של הדעת, מזווג אחר חצות, אלא שהם מבחי’ קודם חצות כנז»ל, הם אלו: הרי»ט צהלון. ה»ר יוסף הכהן. ה»ר יעקב אלטראץ. וה»ר דוד הכהן. וה»ר יצחק קרישפי. וה»ר שמעון אורי. ואחיו ה»ר ישראל אורי ז»ל. וה»ר אברהם ארובץ. וה»ר משה אלשיך ז»ל. וה»ר ישראל הלוי. וה»ר יוסף קנפיליאש. וה»ר יהודה אשכנזי. וה»ר נפתלי אשכנזי. שהיו קרובי מורי זלה»ה. וכבר אמרתי שאיני יודע זה בפירוש אם כל אלו הנזכרים הם מכללם, אבל דרך כללות שמעתי מן מורי ז»ל, על שלשה חברות אלו.
	מא) ועוד כת רביעית, שהם הלבושים של חצוניות, והם כנגד כת שנית דפנימיות הנז’, והם אלו: ה»ר אברהם הלוי. ה»ר משה משמש. ה»ר יאודה רומאנו. אבל דרך פרטיות לא שמעתי ממורי ז»ל, רק בענין החברים של הכת שלי הראשונה. והנעל»ד היותר אמיתי בענין כת השנית של הפנימיות, הם: הרי»ט צהלון. וה»ר יעקב אלטראץ. וה»ר יצחק קרישפי. וה»ר ישראל הלוי. וה»ר משה אלשיך. וה»ר דוד הכהן. וה»ר יוסף הכהן. וה»ר אברהם ארובאץ. וה»ר יוסף קנפילאש. גם ה»ר אליא אל מרירי אע»פ שלא נכנס עמהם, נ»ל שהיה מכללם. וה»ר שמעון אורי, נ»ל יותר בפירוש שלא היה מכללם.
	מב) ובענין כת הזקנים שהיא כנגד הכת שלנו אלא שהיא מן החיצוניות כנז»ל, נ»ל שמורי זלה»ה מהר»ם אלשיך, היה כנגד בחינתי. והנה מורי ז»ל, היה רוצה להכניס עמנו בחברתינו, למהר»ם אלשיך, והר»ם נאגר»ה, ולה»ר יעקב מסעוד, ולה»ר שבתי מיוחס. וא»ל, כי אלו הם מן אותם שתי טפות, שהם של אשמורת הבקר, אלא שהם מבחי’ קודם חצות, אלא שהם באשמורת ולכן אפשר להם להתחבר עמנו. גם ענין פרטיות שלנו לא ידעתי מי הם אותם שהם באשמורת הבקר של הזווג דאחר חצות ממש. גם אני מסופק, אם מאלו הארבעה הנזכרים יש בהם שנים שהם מכלל כת שלנו ממש, לפי שלא נכנסו בחברתי רק עשרה, וצריכים להיות שנים עשר. והשנים האחרים הם מקדרותא דצפרא של קודם חצות באחר חצות. והנה ב’ ימים קודם שנפטר מורי ז»ל א»ל, כי אפילו אותם החברים שהיו בכת הא’ עמדי, היו צריכים להתברר ברור אחר, ויכנסו אחרים תחת קצת מהם. וסוד הענין הוא, ע»ד מה שביארנו בפסוק אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי הנה אלו החברים אינם שלימים ר»ל שיש בהם, מי שיש בהם מעוט מן אותה בחי’ של הלבוש הנשמה המעולה הנז»ל, שהם מן הטפות שלאחר חצות כנז»ל, ואין כלם שוים בהם, כי יש מהם שרובו טוב ומעוטו רע, ויש מהם שרובו רע ומעוטו טוב, ויש בינוני, וכיוצא בזה יש כמה מדרגות, וא»ל כי אותם שרובם טוב, ישארו כך בודאי, כי אותם האחרים אשר רובם רע ומעוטם טוב, יקחו הרע של הנזכרים, ויתנו להם הטוב שבהם, ואז ישארו אלו כלם טובים, ואלו כלם רעים.
	מג) וא»ל מורי ז»ל, כי זהו היה כונתו לקבץ אותם, כי ע»י החברה והאהבה שיש בין החברים, ימשכו זה בזה, וילך הטוב אצל מי שרובו טוב, ויושלם ממנו. וילך מעוט הרע ויצטרף עם מי שרובו רע, ואז אותם כלם שהם מבחי’ הרע ילכו, וישארו האחרים שהם שלימים מבחי’ הטוב.
	מד) וא»ל מורי ז»ל, כי לסבה זו צריך האדם מאד מאד שיתחבר עם אותם הרשעים אשר רובם רע ומעוטם טוב, להחזירם בתשובה, כי ע»י זה יקח הוא הטוב אשר בהם. ובפרט אם פגע באיזה אדם שיש בו חלק הטוב שחסר בו משרש נשמתו עצמו, שיקחנו ויושלם בו. ולכן הזהירני מורי ז»ל במאד מאד, לאהוב את החברים הנזכרים שלי, וללמדם, כי ע»י זה אברור חלק הטוב שלי המעורב בהם, ואקחהו, ואשתלם אני. ואמנם מי שהוא בינוני וממוצע, זה תלוי כפי מעשיו, ואם ירצה יהיה כלו טוב, או להפך.
	מה) וא»ל מורי ז»ל, אז ביום הנזכר, כי ה»ר אליא פלקון ז»ל, היה מעשיו ממוצעים, וז»ס מ»ש חז»ל על פסוק וכל צבא השמים עומדים עליו וגו’, מי יפתה את אחאב וכו’ וארז»ל אחאב שקול היה, ומפני זה לא יכלו להענישו, עד שיטה לצד הרע. ובעוד שקול לא יכלו להענישו. וגם מן אחאב עד הר»א פלקון, שהם משרש א’, נשאר תמיד בינוני ושקול. וזהו הטעם שהיה מורי ז»ל רצה לסלקו מתוך חברתינו ולא היה מסיר אותו להיותו שקול, עד שאירע אותו הכעס הגדול בע»ש עם הר»י ארזין ז»ל, ואז התחיל ונטה לצד הרע, אבל עכ»ז היה מעוטו טוב עדיין, ואז הוסר מחברתינו. ועל מהר»י ארזי»ן א»ל, שאם היה בא אביו לצפ»ת תוב»ב בשנה ההיא, שגם הוא יהיה נפסד, ומלבד זה גם בו ביום שדחה להר»א פלקין ז»ל, היה רוצה לדחותו בודאי גם הוא.
	מו) ה»ר יונתן סאגיס ז»ל, רובו טוב ואין בו ספק שיטה לצד הרע. ה»ר גדליה הלוי ז»ל, ג»כ רובו טוב ואין בו ספק. הר»י הכהן, היה רובו טוב, ויש בו ספק, ולא מפני חסרון האמונה במורי זלה»ה, רק סיבה אחרת, ולא רצה מורי ז»ל לפרשה. ה»ר שמואל אוזידא ז»ל, רובו טוב, ויש בו ספק שיחזור בו. ה»ר אברהם גבריאל, וה»ר שבתי מנשה, והרב יאודה משען, וה»ר יוסף ן’ טבול מגרמי, נדחו לגמרי. אבל בהר»י משען יש קצת ספק עדיין. ולי הצעיר חיים א»ל מורי ז»ל, שהיה עתיד לבא אלי נסיון גדול אחד, אם אעמוד באהבת מורי ז»ל. אח»כ א»ל מורי ז»ל, שכונתו היה להשליך כל החברים, ושלא ישאיר עמו אלא שלשה או ארבעה בלבד.
	מז) וא»ל מורי ז»ל, כי אני מחוייב לזכות לחייביא, יותר משאר בני אדם, לפי שכל הרשעים שבדור הזה, הם בחי’ הערב רב, אשר רובם או קרוב לכלם הם משרש קין, שנתערבו נצוצותיו הטובות ברע ורובו רע ולכן אני מחוייב לתקנם כי הם מן השרש שלי. ולא די זה, אלא אפילו הרשעים של הדורות של הראשונים שכבר עברו מימי קדם, שהם בגיהנם, יכול אני לתקנם ע»י מעשי, ולהעלותם מגיהנם ולהכניסם בגופות שיחזרו לבא בעולם הזה להתקן. והסבה היא, לפי שנפשי מן העקריות שבשרש קין, וגם שאני באתי עתה בדרא בתראה כנז»ל. וגם כי אני באתי מבחי’ הטפות העליונות, שהם מן המוח של הדעת ממש, ולא משש קצוות המתפשטים בגוף, ולכן יש בידי כח אל הנזכר אם ארצה להיטיב מעשי יותר, ואמר כי לסבה הנזכרת, אם אני הייתי מזכה לחייביא שבזה הדור, היו שומעים לקולי מאד, והיו דברי נכנסים באזניהם, ובאותו שבוע עצמו שנפטר, למד לי מורי ז»ל יחוד א’, להעלות ע’ נצוצות שנשתיירו עתה עדיין בגיהנם בין הקליפות, והם מן שרש קין ומשרש נפשי. והזהירני ג»כ מן קצת דברים כמו שאכתוב, ולמדני להעלותם על ידי שרשיהם, אשר הם מיוחדים עמהם.
	מח) וזה עניינו: הנה הם ז’ בחינות, ובכל אחת קצת נצוצות, והם כנגד שבעה ספירות וזה סדרם, קרח בחסד, ובו שלשה עשר נצוצות. יתרו בגבורה, ובו ששה נצוצות. יובל בת»ת, ובו ט’ נצוצות. דתן ואבירם בנצח והוד, ובהם י»ב נצוצות. יבל ביסוד, ובו שמנה נצוצות. למך במלכות, ובו כ»ב נצוצות. וצוני להעלותם ע»י שרשיהם, והם אלו: קרח עם אלישע הנביא. יתרו עם ריב»ז. יובל עם רב יהודה הנדואה. דתן ואבירם עם רבן גמליאל. יבל אם באלי הנזכר בגמרא. למך עם רב מלכיו.
	מט) וצוני להעלותם על ידי ז’ מלאכים, והם: אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל, ר»ת ארגמן, אכתריאל, מטטרון. וכלם בנקודיהם, כל אות ואות מכלם, נקודה בשתי נקודות שב»א קמ»ץ.
	נ) וצוני שאזהר מכמה דברים המתייחסים אליהם, והם: עין. אזן. פה. הסתכלות ברע חוטם. ושיחה בטילה. וידיעה בחכמת האמת מאד, כל מה שאוכל. וצוני להעלותם ע»י כונות קצת שמות.
	נא) וראה והבן כי כל נצוץ, הוא י’ אחת, כי כל נשמה כלולה מי»ס, ולכן י»ג נצוצין כנגד שם ק»ל דאלפי»ן, וי»ב נצוצין כנגד ק»כ צרופי אלהים, וכן כלם עד המלכות, שהם כ»ב נצוצין, כנגד כ»ב אותיות במלוי הוי»ה אדנ»י.
	נב) ונלע»ד, כי שרש נפשי ביחוד, הוא עם ריב»ז בגבורה, ולכן אסדרם כפי מה שסדרם מורי ז»ל בקצור, כל א’ בפני עצמו, ואלו הם: קרח בחסד, י»ג נצוצין. אלישע. יו»ד, יו»ד ה»א, יו»ד ה»א וא»ו, יו»ד ה»א וא»ו. ה»א, עין, חוץ לארבע אמות. חסד מיכאל אוריאל. דתן ואבירם, י»ב נצוצין. רבן גמליאל, ק»כ צרופי אלהים, הסתכלות בדעה. נצח הוד, רפאל גבריאל. יתרו ששה נצוצין, ריב»ז, יה, יוד הא ואו הא, אוזן משמוע לשון הרע, שיחה בטילה, גבורה. מיכאל. יבל שמנה נצוצין. באלי. יה אדני, חוטם ריח מבואות המטונפות, וריח עריות. יסוד, נוריאל. יובל, ט’ נצוצין, רב יהודה הנדואה, יהוה אדני, פה שיחה בטלה ליצנות, ת»ת, אכתריאל, למך כ»ב נצוצין, רב מלכיו, יוד הא ואו הא, אלף דלת נון יוד. ידיעה ועסק בחכמת האמת, מלכות מטטרון.
	נג) גם צוני שאזהר מכמה דברים אלו, פסיעה גסה. גאוה. מעוט אכילה. כונת תפלה בברכת השיבה שופטינו. בברכת הנהנין. מלח להיות על השלחן שלא לשתות מים אחר המזון. להזהר בכבוד החברים.
	נד) גם הזהירני עוד לזה בעת נקדישך, לכוין ולחבר הרגלים, ולכוין בשם אבגית»ץ כנז»ל, וכמבואר במקומו ולכוין בעת לבושי של שבת, בשם זהרריאל, כמבואר במקומו. ושלא ליגע בזקן להסיר ממנו שום שער, אפילו דרך עסק. ולכוין ששני פעמים זקן, הם שדי, כנזכר במקומו. ושלא לחבר ולשלב עשר אצבעות יד ימין ושמאל אלו עם אלו. ולכוין בשם אהו»ה, שהוא בגימטריא אצבע כמבואר במקומו. ולהזהר שלא יגעו הרצועות של התפילין בקרקע ולכוין כי רצועה בגי’ ש»ע, במספר ב’ פעמים א»ל במלואו, שהוא הק»פ כנזכר במקומו ולהסתכל בכוס של ברכה, ולכוין במים שאתה נותן בתוך היין, שהוא בגימטריא ט’ יודי»ן, שיש בארבעה שמות ע»ב ס»ג מ»ה ב»ן. ע»כ הוא מה שאמר לי ביום הנז»ל, ג’ ימים קודם שחלה ז»ל.
	נה) עוד א»ל מורי ז»ל, שאזהר מאד לקום בחצות לילה, לסבה הנז»ל שאני מזווג יעקב ולאה אחר חצות, ואם איזה פעם לא הייתי יכול להיות נעור כל חצות אחרונה, שאקום ואעשה הסדר הנודע, ואחזור לישן, ואקום קודם אילת השחר עכ»פ, שהוא זווג קדרותא דצפרא הנז»ל.
	נו) עוד א»ל מורי ז»ל, כי עתה כבר התחלתי לתקן פגם עון קין, ולכן כשאני מחשב באותו סדר שסדר לי מורי ז»ל, שאכוין בעת שמצולות ים גוברים עלי להעציבני ולהחטיאני, לכוין בנוצר חסד לאלפים כנודע ובמלת לאלפים, שאכוין לשם אדנ»י ואלהי»ם, שהם ב’ אלפי»ן. והם כך בגימטריא, וא»ל כי בזה השם של אלהים הנזכר, יהיה מלואו אלפי»ן, והוא בגי’ ארץ. וזה אכוין תמיד בכל יום, ואהיה מכוין בו תמיד, ומחשב בו, ויועיל לי מאד, ובפרט ביום שאעסוק בתורה, אני צריך להזהר יותר בזה הענין. וסוד הענין הוא, לפי שקין הביא זרע פשתן וכבר ביארנו ענינו באורך כי הוא מכחיש כח הקרקע ומה שהיתה המלכות נקראת ארץ, חזרה להיות יבשה, ולכן נגזר על קין נע ונד תהיה בארץ. והנה שם אלהי»ם דמלוי אלפי»ן כנזכר הוא במלכות, בזמן שנקראת ארץ, שהוא כנוי לשם הנזכר. ותכוין לתקן פגם שנפגמת לעשותה יבשה ע»י הפשתן, ואתה חוזר לתקנה ולעשותה ארץ ע»י מלוי זה. והנה כל החיצונים נדבקים בקליפת הרע שנדבק בקין, וכלם הם רוצים להדביק ולהשיג אות אלף שבמלוי אות ה’ של אלהים הנזכר, ואינם יכולים להשיגה.
	נז) עוד א»ל מורי ז»ל, כי עתה אשתי מעוברת, ואם תהיה נקבה, לא יהיה כמוה במציאות בשכל כ»כ גדול. ואם יהיה זכר, לא יהיה כמוהו בעולם, ולא ימצא בכל המציאות אהבה כ»כ עזה מן האב לבן, כמו שתהיה לי עמו, ושהוא עתיד ללמדני חכמת הקבלה, ואינו מן השרש שלי ומדרגתו גבוהה שלשה אלפים מדרגות למעלה ממדרגתי, ולעולם לא יתפרד מן השרש שלי, אפילו לאחר התחיה, כמו שביארתי במקום אחר, כי ביש הבדל חמש מאות מדרגות או יותר בין האב לבן, הם נעשים שרש אחד, ובפרט אני עמו, לשתי בחינות, האחת בחי’ אב ובן, והשנית בחי’ רב ותלמיד, ויהיה לו קשר עמי להיות רב שלי.
	נח) עוד צוה אותי, שאזהר מאד לומר אחר עלינו לשבח, ועל כן נקוה לך, פסוק והיה ה’ למלך על כל הארץ. ואכוין שמתחיל באות ו’, ומסיים באות ד’, והוא בגימטריא עשרה. ושאכוין למש»ה, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, ואכוין להאיר ולהמשיך אותם העשרה בנים בלאה, וכמו שנבאר באותו הפסוק.
	נט) עוד צוה אותי יחוד אחד שאעשה אותו בליל שבת, ונראה לי שגם ללילי החול יועיל, וזו כונתו בקצור, שאדבק ואקשר נפשי, בנפש שמעון הפקולי, ואכוון לקשר בחי’ נשמתי בנשמתו בעולם הבריאה, וזה ע»י שם אכתריאל כלו נקוד בקמץ, ואכוין לקשר נשמתי בנשמתו, בכל עשר ספירות דבריאה. ולכן צריך לכוין שם הנזכר עשר פעמים, בי»ס דבריאה. ותמיד אקשר נשמתי בנשמתו ע»י זה השם. אחר כך אכוין לקשר רוחי, ברוח ריב»ז, בעולם היצירה, ע»י שם חפניאל, כלו נקוד בפתח. ואכוין שם זה עשרה פעמים, בי»ס ביצירה ע»ד הנז»ל. ואחר כך אכוין לקשר נפשך, בנפש רב ייבא סבא בעולם העשיה, ע»י שם יוהך, כלו נקוד בצירי, ואכיון שם זה עשרה פעמים בי»ס דעשיה ע»ד הנז»ל. וכאשר אכוין בשם זה של יוהך, צריך לצייר אותו בצורת אדם אחד, ותנוק מורכב על כתפו, ושם יוה»ך כתוב על לבו. והנה ר»ת של שלשה שמות אלו, הם אח»י, בגימטריא י»ט, והם סוד הי»ט ברכות, שסדר שמעון הפקולי לפני ר»ג. וא»ל מורי זלה»ה, כי בעת ההיא הייתי יכול לקשר נשמתי עם שמעון הפקולי אפילו בעולם הבריאה, ע»י איזו מצוה, או איזה תקון שיש בי, ויש בי כח להתדבק בו אפילו בעולם הבריאה. אבל עם ריב»ז, לא הייתי יכול להדבק בו רק בעולם היצירה בלבד, וזה כפי המצות שיש לי, אשר על ידם יכול להדבק בו. אבל ברב ייבא סבא, אין בי כח עדיין להדבק בו, אלא בעולם העשיה. ונמצא כי אין הדבר תלוי במדרגה ומעלת הצדיקים הנז’, רק כפי המצות הסגוליות אשר עשיתי, שעל ידם נוכל להתדבק בזה יותר מבזה, כי יש מצוה אחת אשר עשאה רב ייבא סבא, ואני עשיתיה דוגמתו, ולכן נתקשרתי עמו בעולם העשיה. ויש מצוה אחרת שעשאה ריב»ז, ואני עשיתיה ג»כ בחשק גדול מאד, ולכן ע»י אני יכול להדבק עמו אפילו בעולם היצירה. וכן עד»ז לשמעון הפקולי. ושמעון הפקולי אינו ממש מן השרש שלי, אבל הוא מן אותו הכת אשר נכנסו ונתקשרו בהיכל אהבה, דוגמת ר’ עקיבא, כנזכר בזוהר פרשת פקודי בהיכל הנזכר. וזה שמעון הפקולי הוא אחד מהם, ובענין זה יש להם התקשרות זה עם זה.
	ס) עוד א»ל מורי ז»ל, כי בהיות נצוצות שרש קין בתוך קליפת סיסרא, כמבואר שם אצלינו, ושם היה נשמת ר’ עקיבא, כי לכן נולד מבני בניו של סיסרא כנודע וא»ל, כי גם נפשי היתה נתונה שם.
	סא) עוד א»ל, כי בעת שאשכב בפסוק בידך אפקיד רוחי, בשם הוי»ה אשר בפסוק זה, שאכוין שהיא במלוי ההי»ן, הנקרא שם ב»ן. ובפרט לי, שאני מגולגל כפול, כי יש אתי חלק נפשי, וחלק ר’ עקיבא. וגם שאזהר שאהיה תמיד בכל עת יראת ה’, שהוא שם זה של מלוי ההין על פני. ולא אסירהו מלבי תמיד, כי שם זה נקרא מערת המכפלה, כי היו»ד היא ב’ יודי»ן, וה»ה ב’ ההי»ן, והו»ו ב’ ווי»ן, וה»ה ב’ ההי»ן.
	סב) עוד הזהיר אותי מורי ז»ל מאד, בענין סדר תפלה לדוד, הנאמרת אחר קדושת ובא לציון, שאומר אותו בכונה גדולה, לפי שעיקר הארתי הוא מן היצירה, לפי שכל המזמורים הם בעולם היצירה, ומשם שרש נשמתי והשגתי, כי כל המזמורים הם בחי’ גבורות כנודע, והנה נשמתי היא מן הגבורות כנודע.
	סג) עוד בכונת התפילת של שחרית, בברכת אב הרחמן שמע קולנו, ביארתי שם כונה אחת בענין זו ההוי»ה אשר כאן וע»ש. ותדע נא, כי הוא מוכרחת אלי, והיא לעלות האדם במעלה ע»י כונה זו.
	סד) עוד ביארתי שם, כי מה שיכוין האדם בקימו בחצות הלילה, לבכות ולהתאבל על החרבן, העיקר הוא לפי שהנקודה העצמיית והשרשית של רחל, מתחלת אז בעת חצות לילה ממש, לרדת בעולם הבריאה וסבת ירידתה בגלות הוא, ללקט נצוצות הנשמות שנתפזרו בין הקליפות, ולכן אנו בוכים ומצטערים על גלות השכינה, כי אנו גרמנו לה שע»י חטאנו, הרכבנו טוב ברע ורע בטוב כנודע. וא»ל מורי ז»ל, כי בפרט מי שיודע בעצמו שהוא משרש קין, אשר זוהמת הנחש מתרבה בו, ובזוהמא ההיא נטבעים הנשמות הטהורות, ולכן ידו במעל הזה יותר משאר בני אדם, ולכן הזהרני מאד מורי ז»ל בענין בכיה זו, שאני מוכרח יותר משאר בני אדם.
	סה) ספר לי ה»ר יצחק הכהן ז»ל, כי בעת פטירת מורי ז»ל, כשיצאתי מאצלו, נכנס הוא אצלו, ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מהעה»ז קודם זמני, ועודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברציני למסור לו איזה דבר סתר, אז אמר לו מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח»ו לידי כפירה ואבוד נפש. ואמנם הרח»ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר וכי ח»ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו, אם תזכו אני אבא לכם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר עתה מהעה»ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום אם בהקיץ, אם במראה, ותכף א»ל קום צא מהר, כי אתה כהן, והגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו, ויצאה נשמתו בנשיקה זלה»ה.