Врата кругооборотов ч.35 | Тора в Свете Каббалы

	א) בענין קין והבל. כבר נתבאר כי קין והבל, לקחו גם נפש דאצילות, שהיתה באדה»ר. והענין הוא, כי הנה נודע שכל העולמות קשורים זה בזה, ואחר שהאדם משלים לתקן חלק עולם העשיה, יכול לעלות עד עולם היצירה, ועד»ז ג»כ יעלה עד עולם האצילות. כנזכר בס»ה ריש פרשת משפטים, זכה יתיר יהבין ליה. וכבר נתבאר לעיל בדרושים שקדמו, כי אין זה רק בנשמה חדשה, כי אז יכול לעלות מעולם לעולם כנזכר שם. ונמצא כי כל העולמות קשורים זה בזה, וזה כסא לזה, וזה לזה. והנה יש בחי’ נשמות, שמעולם לא השיגו, רק לתקן בחלק נפש של עשיה בלבד, ויש שזכו עד היצירה, ויש עד הבריאה, ויש שזכו לתקן עד האצילות, ומועטים הם בכל שרשי הנשמות, שימצא שרש שזכה לתקן עד האצילות. ואין מעלה זו נמצאת, אלא בשרשי הנשמות של קין והבל, כי להיותם נשמה חדשה בצד מה, כמבואר אצלינו לכן זוכים לתקן וליקח אפילו נפש דאצילות, אבל לא יותר מזה. אבל כל שאר השרשים, שהם נקראים נשמות ישנות כמבואר אצלינו, לא זכו ליקח נפש דאצילות, והלואי שיזכו אל נשמה דבריאה.
	ב) ודע, כי בשרשי הנשמות של קין והבל עצמם, יש ב’ בחינות: הא’ היא, בחי’ נשמותיהם של קין והבל עצמם בלבד, נשמות שנשרו, שהיא מעולם בי»ע בלבד נשאר. ויש בחינה שנית עליונה, והיא אותו החלק של אדם הראשון עצמו, שהוריש ממנו אל קין והבל בניו. ונ»ל שהוא נצוץ מנפש האב עצמו, שנותן בנפש הבן להדריכם כנודע ובבחי’ הזאת הב’, יש בה המשכת כל העולמות, שהוא מנפש דעולם העשיה עד הנפש של עולם האצילות, והיא בכלל. וכל מי שנשמתו מזו הבחי’ הב’, מעלתו גדולה, כי יש בה כח ויכולת בידו, לתקן בפעם הראשונה ויבא בעולם, מנפש דעשיה, עד נפש דאצילות. ויזכה ע»י מעשיו לקחת נפש דאצילות. אך לא רוח, או נשמה דאצילות, לפי שאינם נקראים נשמה חדשה לגמרי, כנז»ל בדרושים שקדמו. וכבר ביארתי בדרושים שקדמו, כי גם בזאת הבחי’ השנית, שהיא אשר הוריש אדם לקין והבל בניו, יש בה ב’ בחי’, והם: אור מקיף, ואור פנימי. וכל הנשמות של בחי’ זו השנית, שביארנו בדרושים שקדמו, כגון: יששכר, ור’ עקיבא, וחזקיהו, כלם הם מן האור הפנימי של בחי’ זו, וגם אליהו הנביא ז»ל, היה מן האור הפנימי של בחי’ זו השנית. ואח»כ נתעברו בו נדב ואביהוא, כי הם היו מן האור המקיף דנפש דאצילות של בחי’ זו השנית.
	ג) ונבאר עתה שרש קין והבל, היכן נאחזים בנשמת אדה»ר. דע, כי קין הוא בחי’ זרוע שמאלי שבכל הפרצופים שבכל העולמות, בין בא»א, בין באו»א, בין בזו»ן שבאצילות ושבבי»ע. וכנגדו הוא הבל בחי’ זרוע ימני שבכל הפרצופים שבכל העולמות. ודע, כי בשלשה עולמות התחתונים שהם בי»ע, נקראים זרועות. אבל בעולם האצילות, נקראים כנפים. ונמצא כי קין הוא בכנף השמאל דאצילות, והבל בכנף ימין. ובחי’ זו של הכנפים ושל הזרועות, יש בהם בחי’ אור מקיף ואור פנימי כנזכר. ודע, כי כל הנשמות הבאים מזו הבחי’ הב’ של קין והבל, שהורישם אדם אביהם, לא זכו ליקח בעה»ז רק עד הכנפים של מלכות דאצילות, הנקראת נפש דאצילות. וכל השרשים של הנשמות שיש בבחי’ זו השנית, יכולים להשיג בעה»ז, ליקח עד שם בפעם א’. אבל משם ולמעלה, אי אפשר להם להשיג בפעם א’, אלא עד שיבאו בגלגול שני. ויען אשר מי שהוא מזו הבחי’ השנית, יכול להשיג בפעם א’ אפילו נפש דאצילות, לכן כל הצדיקים האלו, נקראים מלאכים. ובכל מקום שתמצא בחי’ שם מלאך, מכונה לאיזה צדיק, אינו אלא משרש הזה הנזכר. ולכן נאמר בפנחס, בענין רחב הזונה, ותקח האשה את שני האנשים, ותצפנו בלשון יחיד, כי לא הוצרכה להטמין אלא את האחד, אבל פינחס לא הוצרך לכך, לפי שנקרא מלאך, והוא נקרא כן, לפי שהוא מן שרש קין זה. ולכן אליהו ז»ל היה מלאך, כי הוא מן השרש הזה של קין. גם ר’ יהודה בר אלעאי ז»ל, היה מזו הבחי’ הב’ של קין, ולכן רמזו ז»ל בתלמוד עליו, שבכל ע»ש היה רוחץ פניו ידיו ורגליו ומקבל שבת, והיה דומה למלאך ה’ צבאות. גם יהודה וחזקיה בני ר’ חייא, נקראים מלאכים, להיותם משרש הזה השני של קין. וכמו שרמזו בזה בתלמוד באמרם, פליגי בה תרי אמוראי בארעא, יהודה וחזקיה, ולקבליהו תרין מלאכי ברקיעא וכו’. ואמנם חנוך שלקח זיהרא עילאה דאדם, שהיא עד נשמה דאצילות, היה מלאך יותר עליון וגדול מן אליהו. ונמצא כי מי שהוא מבחי’ עולם האצילות, נקרא מלאך, ויכול לעלות במעלת מלאך וזכור זה.
	ד) ונבאר עתה, ענין הזרוע והכנף הזה הנזכר השמאל שבו שרש קין, וממנו יובן הזרוע והכנף הימני אשר להבל. דע, כי קין הוא אבר הכתף השמאליי של אדה»ר, כנז»ל בדרושים שקדמו. ויש באבר הזה שלשה בחי’, שהם: בשר, וגידים, ועצמות. והנה בבי»ע, בכל חמשה פרצופים שבכל עולם משלשתם, יש שרש אל קין בזרוע השמאל, באבר הכתף שבכל פרצוף מהם, אבל אין שם בחי’ כנף. אבל בחמשה פרצופים שבאצילות, יש בהם בחי’ כתף, בבשר וגידים ועצמות, ועוד בחי’ כנף. ונמצא כי שרשי נשמה אשר בבחי’ זו השנית של קין, יש לה בחי’ הכתף עצמו, שהוא הבשר והגידים והעצמות, וגם יש לה בחי’ הכנף היוצא משם, שהם הנוצות היוצאות מאבר הכתף הנזכר, וזה באצילות. אבל בבי»ע, לא יש כנף רק בחי’ כתף לבדו כנזכר. וכבר נתבאר בדרושים שקדמו, ענין הכתף הזה השמאלי.
	ה) ועתה נבאר ענין הכנף, דע כי הכנף השמאלי הזה, אשר בו נאחז שרשי נשמת קין, יש בה שלשה אלפים נוצות. אלף גדולים, ואלף בינוניים, ואלף קטנים. ובכל נוצה ונוצה מאלו, יש מאה וחמשים שערות, שהם בחינת נצוצי הנשמות. והנה בכל נוצה מהם, יש לה גומא אחת באבר הכתף, אשר שם תקועה הנוצה, וצומחת משם. עוד יש בכל נוצה בקצה שלה העליון התקוע בגומא, בחי’ הדם הנבלע בתוכה כנודע. גם הנוצה עצמה בראשיתה, שהוא קצה שלה התקוע בגומא, יש עוד למעלה ממנו קצת קנה חלק בלי שער, ואחר בחי’ זו נמשך עוד הקנה הנזכר ונתארך, וצומחים בו שערות משתי צדדיו, ועד»ז נמשך עד סיום הנוצה. והנה השערות עצמם הצומחות משני צדי הקנה, יש בהם שערות גדולות ארוכות, ויש בהם שערות קצרות קטנות. והנה השערות הקטנות, הם נצוצות נשמות של הילדים הקטנים שמתים בקטנותם. ויש בהם כמה בחי’, כי אין כל השערות הקטנות שוים בארכם, וזה מובן. וכן עד»ז יש כמה מדרגות בשערות הגדולים, וכפי ארכם כך ארך שנותיהם של הנשמות ההם בעה»ז. ודע כי הנוצה בעצמה, מעלתה גדולה יותר מן הגומא שממנה צומחת, ויותר מן הדם הנבלע בתוכם, בתחלת קצה הקנה במקום תקיעתו בגומא. והנה הנוצה, מעלתו גדולה מן השערות הצומחים בשתי צדדיה, והשערות הארוכים מעולים מן הקצרים.
	ו) גם דע, כי כל נוצה יש בה ק»ן נצוצות נשמות כנז»ל, והם כמספר כנ»ף. וחשבון הזה של ק»ן, הוא ע»ש קין, שיש בו אותיות ק»ן י’. ואמנם הכנף הימני שהוא בחי’ הבל, מתחלקת הנוצה שבו באופן אחר ע»ש הבל, והוא, כי כל נוצה מהם נחלקת לחמשה חלקים, וכל חלק כלול מן ל»ב נצוצות, וזה הב»ל: ה’ פעמים ל»ב. ונמצא כי גם הם מספרם ק»ן נצוצות כמו בשל קין, אלא שהק»ן נצוצות של קין, שבכל נוצה כל נצוץ מהם נחלק בפני עצמו, ונקרא ק»ן. אבל של הבל, נחלקים לחמשה חלקים, וכל חלק לל»ב נצוצות, וזהו בלבד ההפרש שבין קין להבל.
	ז) ואבאר לך קצת נשמות שבבחי’ זו השנית של קין, ועם היות כי כל הכתף כלו, וכל הכנף כלו הוא שרש קין, אבאר עתה אחד מן השרשים אשר בקין, הנה בחי’ הגידים אשר באבר הכתף השמאליי, שבארבע עולמות אבי»ע, ומלבד זה יש לבחי’ הזאת, שרש ואחיזה בכנף השמאליי אשר במלכות דאצילות, שיש שם ג»כ בחי’ כנף כנז»ל, ואחיזה זו היא בנוצה של מספר עז»ר, מן האלף נצוצות הגדולים. ויש בנוצה זו ק»ן נצוצי נשמות, ואלו הק»ן נצוצות שיש בנוצה זו, הם שרש אחד מיוחד בבחי’ הכנף, זולת בחינתו אשר לו בגידים של הכתף עצמו כנז»ל. והנה הגומא של הנוצה הזו, היא אביי. והדם אשר בגומא זאת, הוא רמי בר חמא. וקצת הקנה התקוע שם נחלק לשנים, לפי שטפת הדם אשר בתוך הקנה בקצהו זה, מפסיקו לשתי בחי’. משא»כ אחר צאת הקנה מן הגומא, שכלו בחי’ אחת. והנה צד השמאלי שבקצה הקנה הנזכר, הוא שמואל הנביא. וצד הימני, לא הגיד לי מורי ז»ל. ושאר הקנה אחרי צאתו מן הגומא, כל מקום שהוא בלתי שער, הוא חזקיה מלך יהודה. ושאר הקנה המתפשט בין השערות, ונחלק לכמה חלקים, ונמצא כי כל שתי שערות ימני ושמאלי יש ביניהם מעמיד אחד של קנה, שבו נאחזים שתיהם, ובחי’ מעמיד אחד שיש בנוצה הזאת, הוא ר’ עקיבא בן יוסף. ויהודה וחזקיה בני ר’ חייא, הם מנוצה אחרת שבאלף הגדולים, ונוצה ההיא היא יותר גדולה מזו הנוצה שמספרה עז»ר. ור’ יהודה בר אלעאי, הוא מן נוצה אחרת קטנה מן הנוצה שמספרה עז»ר, ולכן היה תלמידו של ר’ עקיבא, ונצוץ נפש הרשב»א זלה»ה, ונצוץ נפש מהר»י קארו ז»ל בעל ספר ב»י, וספר השלחן ערוך, אשר היה בדור שלפנינו, הם מזו הנוצה של ר’ יהודה בר אלעאי.
	ח) ונבאר יתרון שיש לקין על הבל אחיו, יתרון גדול מאד, ואל תתמה כי מספר הזוהר נראה, כי קין רשע גמור, והבל צדיק. כי דע, שבהכרח הוא, שהבכור יהיה לו יתרון על הפשוט, וכמ»ש בתקונים תקון ס»ט, על פסוק הלא תטיב שאת. ולא עוד, אלא שמצינו שנתייחד לו הדבור והיה נביא, כמש»ה ויאמר ה’ לקין. ולא עוד, אלא שמצינו שהיה בנו בכורו של אדה»ר, יציר כפיו של הקב»ה, ואם אדם יצור כפיו, חטא להפליא, כמ»ש רז»ל במסכת סנהדרין דף ל»ח, אין לתמוה ממה שחטא קין בנו, ילוד אשה. האמנם כללו של דבר, כי קין והבל כל אחד מהם, היה כלול מטוב ורע, טוב מסטרא דאדם, ורע מסטרא דזוהמת הנחש שהטיל בחוה. אלא שלפי שקין הוא בגבורה, נאחז בו הרע יותר מהבל, שהיה מן החסד.
	ט) ונחזור לענינינו, כי קין מצד הגבורה, והבל מצד החסדים. וכבר הודעתיך כי הגבורות של עתיק יומין, המתלבש תוך א»א, אשר מהגבורות ההם יצאה אימא עילאה, הנה הם נתגלו זמן רב, קודם שנתגלו החסדים. ועוד כי הגבורות תמיד הם מגולים, ולכן מי שהוא מזו הבחי’ השנית של קין כנז»ל, יכול לעלות ממדרגה אל מדרגה, ומגבורות אל גבורות, עד הגבורות של עתיק יומין, וינק משם השפע שלו. משא»כ בהבל, כי הוא מן החסדים שאחרו מלהתגלות. ולא עוד, אלא שהם סתומים תמיד, ואין להם כ»כ גלוי. וזהו הטעם מ»ש ז»ל במדרש רבה בפרשת חוקת א»ר חוניא וכל יקר ראתה עינו, זה ר’ עקיבא, דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר’ עקיבא. גם זהו מ»ש באותיות דר’ עקיבא, כי אמר משה לשי»ת על ר’ עקיבא, יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי וכו’, והיה משה נרתע, כיון שראה מזלו של ר’ עקיבא, דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. וקרוב לזה נזכר במסכת שבת פרק ר’ עקיבא. והטעם הוא, לפי שהיה ר’ עקיבא יכול להשיג יותר ממשה, לסבה הנז»ל, כי הוא מן קין, ומשה מן הבל. גם זהו מ»ש במסכת שבת פרק ר’ עקיבא, שבשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב»ה שהיה קושר כתרים לאותיות, א»ל מי מעכב על ידך, א»ל צדיק אחד עתיד לעמוד, ועקיבא בן יוסף שמו וכו’. והענין הוא, כי מי שהוא משרש הבל, אין בו יכולת להשיג רק עד כתרי אותיות, שהם התגין, ולא יותר. וז»ש שמצאו שהיה קושר קשרים לאותיות. אבל מי שהוא משרש קין מבחינתו השנית כנז»ל, יש בו יכולת להשיג אפילו עד הטעמים, או יותר למעלה ג»כ. האמנם אח»כ מרע»ה השיג הכל ע»י מעשיו העצומים.
	י) גם יש סבה אחרת, אל יתרון מי שהוא מצד אימא שהוא קין, על מי שהוא מהחו»ג של אבא. ונודע כי נה»י דאימא, המלובשים תוך ז»א עד החזה, אשר בתוכם המוחין של אימא, אין שם רק לבוש וכסוי אחד בלבד, והאורות היוצאים משם, הם גדולים ומאירים מאד, ולכן הנשמות היוצאות משם, אורם גדול ומגולה. אבל הנשמות הבאות מן אבא, אורם מועט, לפי שמוחין דאבא שבז»א, הם מכוסים בב’ כסויים, עד מקום החזה של ז»א, הוא אחד מנה»י דאבא עצמו, ואחד הוא מנה»י דאימא אשר על נה»י דאבא כנודע. וכן מן החזה דז»א ולמטה, מוחין דאימא מגולים לגמרי, ומוחין דאבא מכוסים בכסוי אחד, שהוא מן היסוד דאבא כנודע. ולכן הנשמות שהם מן החסדים המגולים, או מן הגבורות המגולים, הם יותר מעולים מן הנשמות של מקום המכוסה, אע»פ שהם הגבוהים בבחי’ מקום. וז»ס מ»ש בגמרא עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה.
	יא) גם יש טעם אחר אל הנז»ל, והוא, כי אבא אינו מאיר כלל רק ע»י החו»ג של אימא, כי הם עוברים דרך שם, ולכן הם גדולים ומאירים יותר מהם. גם טעם אחר, כי הגבורות הם היוצאות תחלה דרך היסוד כנז»ל, ולכן היה קין בכור, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, כי הגבורה נקבה והחסד זכר. ודע, כי לעתיד לבא, כל שרש קין יהיו כהנים. ושרש הבל שהיו עד עתה כהנים, אז יהיו לוים. באופן, כי כל מה שהיה עד עתה בחי’ לוים מצד הגבורה, דוגמת קרח לוי, שהיה משרש קין, כלם יקחו אז את הכהונה, שהיא חלק הבכורה, כנודע מתרגום פסוק ראובן בכורי אתה. וז»ס פסוק והכהנים הלוים בני צדוק. והנה לא נמצא בשום נביא, שיזכיר הכהנים בשם לוים, אלא ביחזקאל, לפי שהוא היה משרש קין הבכור, כמבואר אצלינו. ולכן נבא נבואה זו, כי לעתיד לבא אותם שהיו עד עתה כהנים, יהיו אז לויים. וכן מי שהיו לויים, יהיו אז כהנים בני צדוק. וכל שרש הבל שעתה הם כהנים, יהיו אז לויים.